כשמישהו סיפר לי לפני כמה ימים שנתניהו מנסה לארגן לעצמו הזמנה לנאום בפני שני בתי הקונגרס בוושינגטון, "על הראש" של הנשיא ביידן, חשבתי שהוא חומד לצון. לא הצלחתי להרים את הסיפור. אתמול התברר שזה נכון. שיש רעיון כזה ויש מוטיבציה כזו. בעיקר אצל נתניהו. זה גם דווח בשולי המהדורה בערוץ 12.
ארה"ב תגביר את הלחץ על מצרים: אלו הפערים בין ישראל לחמאס
"דבר שלא צריך להיות": האם אנו עדים למחדל נוסף של מערכת הביטחון?
בפעם הקודמת שהוא עשה את זה, הוא גרם אסון. נסיעתו לנאום בפני שני בתי הקונגרס ב-2015 "על הראש" של הנשיא אובמה אמנם סייעה לו לנצח את יצחק הרצוג בבחירות (שנערכו כעבור שבועיים), אבל סימנה את תחילת השבר האסטרטגי בין ישראל למפלגה הדמוקרטית. נתניהו הוזהר, אבל התעלם. האינטרס הפוליטי שלו היה חשוב לו יותר מהאינטרס האסטרטגי של ישראל לשמור על התמיכה הדו-מפלגתית באמריקה. את התוצאות רואים עכשיו.
האם הוא למד לקח? לא. להיפך. כי הוא רוצה עוד סיבוב. כרגע, ברור שאם ייצא לוושינגטון יוחרם ע"י רוב, אם לא כל הדמוקרטים. אז הרעיון הוא לנאום רק בפני חברי הקונגרס הרפובליקנים. ראש ממשלת ישראל ייצא לבירת ארה"ב שם יתקבל רק ע"י מפלגה אחת. רעיון עוועים. ככל שאני מבין, אפילו רון דרמר מנסה להניא את נתניהו מהתעלול הזה. לא ברור באיזו מידה של הצלחה. הצד האמריקאי, אגב, מציע חלופה: שהנשיא הרצוג יבוא לנאום.
הוא יתקבל בכבוד מלכים על ידי שני צידי הבית, אומרים האמריקאים. נכון, הרצוג כבר נאם שם, אבל נתניהו, מבחינת רוב חברי הבית הדמוקרטי בראשות הנשיא וסגניתו, הוא סמרטוט אדום. נתניהו לא ייתן לזה לקרות. הוא כבר ספג, בקושי, נסיעה דומה של הרצוג בשנה שעברה. אגב, הרצוג, להערכתי, כלל לא מודע לדרמה הזו. מה ששונה היום מהנסיעה ההיא ב-2015, שאז לא היה לנתניהו שום סיכוי לבלום את חתימת הסכם הגרעין עם איראן ולכן הנסיעה היתה מיותרת לגמרי.
היום, דווקא יש צורך דחוף שהקונגרס האמריקאי ויחד איתו כל העולם ישמעו מנהיג ישראלי (עם אנגלית טובה) מספר את סיפור המלחמה בסדר הנכון ובדגשים הראויים שלה, כדי לנסות לאושש את הנרטיב שלנו. הבעיה היא, שנתניהו רעיל באמריקה, כמו בחלק גדול משאר העולם המערבי. הוא אוכל עכשיו מה שבישל. בעצם, זה אנחנו שאוכלים. בתיאבון לכולם.