כמו תמיד, נחשפנו לאחרונה לאוסף סיפורי חלם. סיפור ראשון. הרב הראשי לישראל מאיים לרדת מהארץ אם המדינה תגייס גברים צעירים למלחמת מצווה. ראש הממשלה ושר הדתות מחרישים. סיפור שני. שר החינוך מבטל את פרס ישראל בניסיון לשפוך את התינוק עם המים ולמנוע את הפרס מיזם ההייטק איל ולדמן, ששכל ב־7 באוקטובר את בתו ואת בן זוגה. עם זאת מתברר שיש יוצאים מן הכלל, והרב מהסיפור הראשון זוכה לפרס ישראל על ספרות תורנית. כבר אמרנו: חלם.
בג"ץ בתשובה דרמטית למדינה: נמקו למה לא לגייס תלמידי ישיבות חרדים
המניע העיקרי מאחורי חוק הגיוס אינו באמת גיוס חרדים | דעה
סיפור שלישי. בעיתוי מושלם, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט ח"כ שמחה רוטמן מבקש לקדם הצעת חוק שמאפשרת למפלגתו של הרב מהסיפור הראשון למנות לתפקיד רב עיר כל מי שבא להם טוב בעין, בכיס ובמשפחה. שירות בצה"ל לא נכלל בקריטריונים, כי הרב מהסיפור הראשון אומר שלא צריך. אם חשבתם שעליתם על הנקודה הכי בעייתית, אז חשבתם. גם הסמכה לרבנות לא נכללת בקריטריונים. כל מי שמוגדר כ"גדול בתורה" יכול לשמש כרב עיר. ומי מגדיר מיהו גדול? למשל, הרב מהסיפור הראשון.
סיפור רביעי. דוברות הרב מהסיפור הראשון הודיעה כי הוא מוותר על הפרס משום שהוא "לא ידע שהגישו את המועמדות שלו" (נו, באמת) וכי "זו לא העת ולא השעה". עת להתנגד לגיוס לצה"ל, אבל לא עת לקבל פרסים.
התכוונתי לקנח בסיפור חמישי ובו הקואליציה מצליחה להעביר את החוק במליאה, אבל להפתעתי הרצף נקטע. התנגדותם של בני גנץ וגדעון סער לחוק עוררה מספר חברי סיעת הליכוד מרבצם. שניים מהם, משה סעדה וטלי גוטליב, הודיעו כי יתנגדו להצעה בוועדת החוקה שבה הם חברים. בהיעדר רוב, רוטמן התקפל. התברר שלא הכל חלם.
התנערות מה"סרוגים"
על פניו, מדובר בהצעת חוק משנית. לא הסתייע, ממשיכים הלאה כאילו כלום. אך לא היא. להצעת החוק ולבלימתה משמעות לא מבוטלת, ולא מן הנמנע כי מדובר באירוע מכונן שמסמן את תחילת פירוקה של הקואליציה. להלן מספר מסקנות מבלימת חוק הרבנים.
"מה שייכת הממשלה למלחמה?". מבחינתה של הקואליציה הגרעינית בכלל, ומבחינתו של רוטמן בפרט, מתקיימת אמירתו של יו"ר יהדות התורה ושר השיכון יצחק גולדקנופף. מלחמה לחוד וממשלה לחוד. מושב החורף מסתיים, המילואימניקים טרם עלו על הכנסת, אז אפשר לחזור לשגרה.
חוק הרבנים הוא מדיניות ממשלת 64 בהתגלמותה. תמצאו בו את הכל: הלבנת השחיתות (ביטול הקריטריונים למינוי רבנים); שוחד ואתנן פוליטי (ש"ס מחלקת ג׳ובים); גישה אנטי־ציונית ממוסדת (השלמת השתלטותם של החרדים על מוסד הרבנות שבו הם עצמם אינם מכירים. עובדה שרבנים חרדים שנהנים מכל טוב שמרעיפה עליהם המדינה, נרתעים ממאכלים בהכשר הרבנות הראשית); גישה פטריארכלית מיושנת (תחילה יוזמי החוק התכוונו לצמצם ייצוג נשים בגוף הבוחר ל20% בלבד, לעומת 40% שקבע שר הדתות הקודם מתן כהנא. לאחר מכן מחשש מתגובות חריפות העלו את הרף לשליש).
תמצאו בחוק הרבנים גם זלזול גלוי ובוטה בציבור: לתושבי העיר אין דעה. אם שר הדתות בוחר להנחית על מודיעין או על רעננה מטיף מתלהב בסגנון אמנון יצחק, מי יעמוד בפרץ? ולסיום, מאמץ יסודי לקעקע כל שריד של חקיקה דתית ידידותית לציבור, של הממשלה הקודמת. שכן מעבר לניסיון להנגיש את הכשרות, מתן כהנא ביקש להעניק לתושבי הערים השפעה מכרעת על בחירת רבניהם, הכניס נשים למועצות דתיות וכאמור הגדיל ייצוג נשים בגוף שבוחר רבני ערים ל־40%.
בצלאל סמוטריץ' הוכיח בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי מפלגתו לא מייצגת את המגזר הסרוג. הציונות הדתית בראשותו היא ציונית דתית בדיוק כפי שהליכוד במתכונתה הנוכחית היא מפלגה ליברלית. כל מאמציו להיכנס תחת כנפי הקונצנזוס הם מן הפה ולחוץ. הוא ענד סרט צהוב שמסמל הזדהות עם החטופים על מנת להדוף ביקורת ציבורית חריפה, אבל ממשיך בקו הנוקשה והמתנכר כלפי המשפחות. הוא מלמל משהו על שוויון בנטל, אבל הבטיח לעגן בחקיקה מימון ישיבות "שחורות".
לזכותו של סמוטריץ' ייאמר כי לא המציא את הגישה. המגמה להתגמד ולהתקפל בפני הנהגה חרדית ועסקניה מאפיינת את הזרם החרד"לי, שרואה במגזר החרדי סוג של אח גדול ובעל סמכות. אלא שהפעם סמוטריץ' הרחיק לכת וחצה גם את גבולות הבייס שלו. החרד"ל הרך, העובד והנלחם, אינו שותף היום להתעקשותו של סמוטריץ' להפוך את המגזר הסרוג לחוטבי עצים ושואבי מים של המגזר החרדי.
המלחמה רק העצימה
מסתבר כי פרישתה של תקווה חדשה מהמחנה הממלכתי לא רק שלא מחזקת את הקואליציה, אלא מטלטלת אותה. כשסער וגנץ פועלים בנפרד, כל אחד מהשניים יקפיד שלא להצטייר כוותרן וחסר השפעה בקואליציה, כל אחד יפעיל לחץ על בנימין נתניהו. אלמלא התפלגו שתי הסיעות, ייתכן שהיו מסתפקות, שתיהן גם יחד, במחאה רפה כפי שנהגו בהצבעות על התקציב, וחוק הרבנים היה עובר.
אם גנץ וסער יפרשו, ופרישתו של סער מהמחנה הממלכתי, כאמור, דווקא מגבירה את הסיכוי לכך, נתניהו לא יצליח לתחזק את הקואליציה הגרעינית: בליכוד יתקשו להמשיך לצאת חזיתית נגד הקונצנזוס המתגבש בחברה הישראלית בענייני דת ומדינה, שלפתע חזרו למרכז הבמה. השלישייה המרדנית שכבר התגבשה והשמיעה את קולה מספר פעמים - משה סעדה, דן אילוז ועמיחי שיקלי - היא רק דוגמה אחת. באופן פרדוקסלי, במקום להעלים או לכל הפחות להצניע את העימות בסוגיות דת ומדינה, המלחמה העצימה אותו. תבוסתה של הקואליציה במערכה קצרה סביב חוק הרבנים היא סימן לבאות במלחמה הגדולה והקרובה על חוק הגיוס.