את המראות הקשים לצפייה מהפגנות השבוע היינו אמורים לראות הרבה הרבה קודם. התכנית המקורית של מובילי המחאה ובכירי האופוזיציה דיברה על תחילת 2024. התכנית המשולבת שבסוף מימושה בנימין נתניהו היה צריך ללכת הביתה והמדינה – לבחירות חדשות, הוגדרה מלכתחילה כסודית, אך הודלפה כמעט בזמן אמת ופורסמה פעמים רבות, כולל במעריב, על פרטיה ועל שלביה.
גדעון סער באמירה מפתיעה: ההפגנות הן נכס אדיר לנתניהו
עם היד על הדופק: בישראל נערכים לתגובה איראנית - אלה התרחישים האפשריים
ובכן, כבר בינואר, במקביל להורדת הלוחמה בעזה למסלול של עצימות נמוכה וחזרתם הביתה (ולרחובות, כך קיוו אדריכלי התכנית) של אנשי המילואים, בני גנץ היה צריך להניח מפתחות מממשלת חירום לאומית על שולחנו של נתניהו, לקום וללכת. פרישת גנץ תוכננה כיריית פתיחה רועשת למחאות המוניות בדרישה אחת ויחידה: נתניהו - הביתה, בחירות – עכשיו!
בנקודה הזאת של התכנית, בין התחנה של גל המחאה לבין התחנה הסופית של הפלת הממשלה, כבר אז זיהו מהנדסי התכנית לאקונה מסוימת שלא בדיוק נותנת מענה לשאלה: איך המחאה תגרום לקואליציית 64 להתפרק מבפנים? מי בדיוק בין האנשים שלא קרסו במהלך השנה של המחאה נגד הרפורמה המשפטית, יקרסו עכשיו לנוכח המחאה הדורשת לקיחת אחריות על המחדל של 7 באוקטובר? אחרי שראש הממשלה נתניהו כל כך הרבה פעמים לא לקח אחריות על האסון, קשה לצפות מחבריו התקף פתאומי ובלתי נשלט של ייסורי מצפון בעקבות הפגנות ענק ברחוב קפלן או בדרך עזה.
אז, לפני מספר חודשים עוד בנו יוצרי התכנית על קבוצה חצי-דמיונית של "מורדים בליכוד". מים רבים זרמו מאז בירדן. המילואימניקים חזרו, הכמעט-מורדים בליכוד השתכנעו ששום דבר טוב לא יחכה להם אחרי המרד, ושלא גנץ ולא יאיר לפיד באמת יכולים להציע להם דבר מה שווה בגידה. גנץ התעכב עם פרישתו עד שגדעון סער עזב לפניו, ולמחאה נמאס לשבת ולחכות לאותה יריית הפתיחה ממנו.
במהלך התייעצויות הוחלט לעדכן את תכנית הפעולה בהתאם למציאות: "לא גנץ יאותת למחאה מתי לפרוץ, אלא המחאה תפרוץ ותאותת לגנץ כי תם זמנו בממשלת נתניהו" – כך סוכם, והמחאה החלה. בעיכוב, אך עדיין – בהתאם לתכנית.
מבחינת גנץ כל האירוע של השבוע לא בא לו טוב. הוא באמת התכוון לפרוש, אך לא תחת הלחץ של המחאה, אלא כיוזם המחאה בעצם מעשה פרישתו. ספק אם גנץ ויועציו השלו את עצמם כי המחאה תתאים את עצמה ללו"ז הפוליטי שלהם ותמתין מתחממת על הקווים כמה שצריך. ועדיין, נראה שהם קיוו שהתכנית בכל זאת לא תשתנה לרעתם, כפי שקרה בסוף.
עכשיו, גם כאשר יפרוש, גנץ כבר לא יהיה המוביל, אלא בכל זאת יצטייר כמובל. שלא נדבר על כך שהתפרעויות אלימות, שוליות ככל שתהיינה, לא ממש מקדמות את יעדי התכנית ועוזרות לו להצטרף לשורות המפגינים. גנץ הממלכתי לא ימהר להזדהות עם הפרות סדר הכי רחוקות מהממלכתיות. הבעיה הגדולה יותר שלו, החל מהשבוע, היא השיח ההולך וגובר על החובה שלו ושל מפלגתו לפרוש מממשלת נתניהו ולהפסיק לתת לה חסות ולגיטימציה.
כל זה קורה לגנץ כאשר מזה שבועיים מפלגתו נמצאת במגמת ירידה מתמדת בסקרים. חלקית – בגלל פרישת סער, חלקית – כי הממשלה וגנץ כחלק ממנה לא מביאה הישגים, אלא ובעיקר – בעיות.
הטור המלא יפורסם מחר במעריב