1. מבצע בן גביר-סמוטריץ'
לאחר שדחפו בכל כוחם את נתניהו לכניסה לרפיח במה שניתן לכנות מבצע דרדל'ה (הזכויות שמורות לבן גביר), מתפנים אלה הסוחטים את כוחם האלקטורלי עד הסוף למשימות הבאות. על שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא חסרה ביקורת, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו: החריצות והמרץ הבלתי נלאים. חבל שהם מנותבים בדרך כלל לאפיקים סקטוריאליים והרבה פחות למאבק ביוקר המחיה למשל.
ארדואן התקפל והחזיר את המסחר עם ישראל; כ"ץ: "אסור להיכנע לדיקטטור"
הרבעון הראשון לשנת 2024 של התעשייה האווירית הוא הרווחי בתולדותיה
סמוטריץ' מבצע ללא הרף עבודות תחזוקה שוטפות של הבייס מתוך הערכה שהבחירות יתקיימו עוד השנה. התנגדותו למסלול קו המטרו M2, שמרכז התחזוקה שלו עובר בקרבת שכונה דתית לאומית בפתח תקווה, היא דוגמה אחת. השר, שבעבר קידם בעצמו את פרויקט המטרו, בחר לערער בממשלה על ההחלטה.
וזה לא הכל: בערב יום שני זימן ישיבה דחופה לדיון בהשלכות המשבר עם טורקיה בעקבות פניית איגוד לשכות המסחר. וכמובן קיימת התחזוקה התקציבית השוטפת של מפעל ההתנחלויות. בעוד בתחזוקת הבייס הוא נחשב לעובד מצטיין, בכל השאר ובעיקר בתחום יוקר המחיה הוא מועמד לפיטורים. לא רק אני אומר את זה: השבוע הצטרף לביקורת גם יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני (יהדות התורה).
הביקורת של ח"כ גפני אינה מגיעה משום מקום. הוא כועס על כך שסמוטריץ' מקיים בפועל את החלטת בג"ץ ולא מורה לפקידי האוצר לאשר תקציבים של מאות מיליוני שקלים למורי החינוך החרדי. בתגובה, מעכב יו"ר ועדת הכספים שינויים תקציביים בהיקף 5.5 מיליארד בניגוד להתחייבויות שניתנו לחברות דירוג האשראי. מדובר בין השאר בהיטל מס נסועה, מיסוי דלקנים, הקפאת מס הרכישה על דירות לשנתיים, דיווח על הסכמי שכירות. סחיטה באיומים הייתה תמיד דרך הפעילות המועדפת של גפני.
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר דורך מצדו על נתניהו, האיש שהלבין אותו, ללא שום נקיפות מצפון. כואב הלב, אבל נתניהו בישל את הדייסה, אז שיאכל אותה. בן גביר פעיל בעיקר במינויים במשטרה, מטריל את שירות בתי הסוהר, תוקע עין באצבע של האמריקאים, והכל למען הבייס.
גם שר האנרגיה אלי כהן אינו טומן את ידו בצלחת, אבל לפחות עושה את זה באלגנטיות. הוא מנתב את עודפי האנרגיה למען הבייס בפריפריה. בשבוע שעבר עיכב את מתווה הקמת תחנות הכוח והביאו לדיון מחודש. השבוע הקפיץ את ראשי משק האנרגיה לאופקים ונתיבות כדי לשמוע מפרנסי ערי הפריפריה על הצרכים בנושאי אנרגיה בכלל וכלכלה בפרט.
כהן, שתפקיד שר האוצר הולם את מידותיו, פועל, להבדיל, גם למען הציבור הרחב בנושא יוקר המחיה ולא רק במילים אלא גם במעשים. הוא דחה ליולי את השימוע שנקבע לאתמול, שבו אמורה הייתה רשות המים להודיע על ההתייקרות של 7.7% בתעריפי המים.
הוא השיק את "רפורמת המונים" בחברת החשמל, שבה יוכלו צרכנים לחסוך החל מיולי עשרות עד מאות שקלים בחודש אם יתנתקו מחברת החשמל ויעברו לחברה אחרת באמצעות מונים חכמים. בקרוב יופעל קמפיין בנושא. שר האנרגיה גם אינו חושש לאתגר את הפרה הקדושה ששמה בנק ישראל, וקורא להפחית את הריבית. לו נתניהו היה ממנה עוד כמה שרי אנרגיה בדמותו של כהן, כל הממשלה המטורללת הזאת הייתה נראית אחרת.
אבל לצערנו, "הגורם המדיני הבכיר" העדיף את סמוטריץ' ובן גביר, ואת המחיר כולנו משלמים. נתניהו מפנטז על כך שהבחירות יתקיימו באוקטובר 2026, אך סמוטריץ' ובן גביר חושבים אחרת ומתעללים בו, כי ביום בהיר הם רואים באופק בחירות עוד השנה. לכן בר כוכבא (הקרדיט במקור לדודי אמסלם) נכנע בשם ההישרדות לא לצבא הרומאים אלא לתביעות מהקטבים הנידחים ביותר של הקואליציה.
השבוע התקיימה בהנהלת האוצר ישיבה לגיבוש תקציב המדינה לשנת 2025 שיוגש לממשלה בסוף החודש. לנוכח אי־הוודאות העצומה, התקציב הפעם יהיה חד־שנתי ולא דו־שנתי כפי שבקואליציה היו משתוקקים. אין כוונה להקדים את העלאת המע"מ ב־1% בגלל הגידול בהוצאות הביטחון, אלא להעלותו רק ב־2025. ואולם לנוכח הגירעון העצום והמלחמה האינסופית, כבר לא חוששים לדבר ובצדק על הצורך בהעלאות מסים.
אפילו פקידי האוצר השמרנים מפנימים שמסתמן כי מדובר בתקציב האחרון של ממשלת הליכוד. הם כבר הרבה פחות חוששים להביע את עמדותיהם המקצועיות.
2. מי צריך ועדות איתור?
פעם נהוג היה לומר בעולם הכדורגל כי המשחק נמשך 90 דקות ובסופו של דבר גרמניה מנצחת. את אותו הדבר ניתן לומר על ועדות האיתור בגופים ציבוריים. לפני כל מינוי בכיר נוצר הרושם שהבחירה נעשית לאחר שיקול דעת מעמיק ועמידה בקריטריונים. בפועל, תמיד אבל תמיד יבחרו בסופו של דבר במועמדו של השר הממנה. ואם הוא ייפסל על ידי ועדת המינויים בשירות הציבורי, יגיע מטעמו מועמד אחר.
דוגמה בולטת לכך ניתן לקבל מהמוסד לביטוח לאומי, המתנהל ללא מנכ"ל קבוע יותר משנה. לאחר פרישתו של מאיר שפיגלר מניהול המוסד, מונתה במקומו ירדנה שלום כממלאת מקום. היא ממלאת את תפקידה בצורה מרשימה, והדבר בולט במיוחד לנוכח אירועי מלחמת עזה. הדבר הטבעי ביותר היה למנות אותה כמנכ"לית קבועה של מוסד חשוב זה.
אלא שכאן נכנסים לתמונה השיקולים הפוליטיים של מפלגת ש"ס. בתחילת 2024 מונתה ועדת איתור בראשות פרופ' שלמה מור יוסף. אגב, לא ברור מדוע מור יוסף, המכיר מקרוב את המינויים הפוליטיים, הסכים לשמש כאותו שופט במשחק כדורגל ביודעו מראש שהמשחק מכור. הוועדה בראשותו המליצה לשר העבודה על שלושה מועמדים, אך מכיוון שהשר לא איתר ברשימה את המועמד המתאים למידותיו הם לא אושרו. התוצאה הייתה הקמת ועדת איתור נוספת, שתתפור את תנאי הסף ותתאימם הפעם למועמד המועדף על השר.
מדובר בינון אהרוני, מנכ"ל משרד הרווחה. אני לא מכיר אישית את אהרוני, וייתכן שהמועמד ראוי לתפקיד אפילו בכיר יותר, אך יש גם אחרים שהם מתאימים לא פחות. בלי להחזיק בכדור בדולח ברור לי בוודאות שלתפקיד ייבחר בסופו של דבר אהרוני.
תהליך דומה חווה רשות החברות הממשלתיות, שמאז פרישת מיכל רוזנבוים, המנהלת הקודמת, אין לה מנכ"ל קבוע. את התפקיד ממלא זמנית מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל ינקי קוינט. מכיוון שדודי אמסלם עדיין לא מצא מנכ"ל מתאים למרות קול קורא שפורסם, כהונת קוינט הוארכה בשלושה חודשים נוספים, ובקרוב אפשר יהיה לומר שהוא משמש כחצי שנה כמנהל "זמני".
מבחינת שרת התחבורה מירי רגב שום תעלול אינו קטן למידותיה. היא הציבה את עופר מלכה כמועמד למנכ"ל רשות שדות התעופה. כמובן שמועצת הרשות אישרה את המינוי, אף שהיו מועמדים נוספים. אלא שבמקרה זה המינוי נפסל על ידי הוועדה הציבורית למינוי בכירים, משום שלא עמד בתנאי הסף, ולאחר שהתנועה לאיכות השלטון איימה לעתור נגד המינוי.
האבסורד הבולט ביותר של עבודת ועדת האיתור, וכמוהו לא חסרים, נגע למציאת מחליף לממונה על שוק ההון והביטוח באוצר. מאז פרש משה ברקת מתפקידו בספטמבר 2022, כממלא מקום שימש הסגן עמית גל. גל עשה את עבודתו בצורה ראויה לשבח, ואך טבעי היה שהוא ייכנס לנעלי הממונה. ועדת האיתור בראשות המנכ"ל שלומי הייזלר העלתה מהאוב גם את שמו של דורון כהן, ששימש בעבר כמנהל רשות החברות הממשלתיות.
כהן הוא "בחור טוב" במובן הרע של המילה. אני מכיר אותו אישית יותר מ־30 שנה. התכונה הטובה ביותר שלו היא יכולתו להגיד כן לכל בקשה המגיעה מהבוס, אם זה בקבוצת דיסקונט השקעות ואם זה משר האוצר או מכל גורם אחר. הוא גם מומחה ב"לערבב". הוא מקושר היטב במגזר העסקי בכלל ובענף הביטוח בפרט, מה שעלול לעורר קשיים בתפקודו.
אם מבין שלושת המועמדים שר האוצר אכן יבחר בכהן, יהיה זה ברור שהקריטריון העיקרי שלו הוא במציאת "יסמנים" - מועמדים אומרי הן במקום אנשי מקצוע. כך נהג לפחות כשהעדיף לתפקיד יו"ר רשות ניירות ערך מועמד חסר ניסיון בשם יוסף זינגר, בוגר הקמפוס החרדי בקריה האקדמית אונו ואיש המחנה הנכון.
מינויים פוליטיים חוזרים על עצמם בעצימות כזאת או אחרת גם אצל שר החינוך יואב קיש (חלק מהמינויים בוטלו בעקבות לחץ ציבורי), אצל שר התקשורת שלמה קרעי, אצל השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, אצל השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, וסליחה אם לא הזכרתי את שמו של אחד השרים בממשלה הזאת.
אם בסופו של דבר המינוי נעשה על פי רצונו של השר הממנה, לא ברור מדוע צריך את כל ההצגה הזאת של ועדת איתור, היוצרת למראית עין רושם של הליך מינוי תקין. הגיע הזמן לקרוע את המסיכה מפרצופם של שחקני תיאטרון האבסורד הזה, כך שניתן יהיה לדעת בוודאות שבעל התפקיד החדש הוא מינוי של השר ונאמן בעיקר לו ולא כדי לשרת את הציבור הרחב.
תנו לנו ישירות לפרצוף את העובדה שבישראל יש מינויים פוליטיים על מלא. עדיף שבדרך לא ינסו לכבס עבורנו את התהליך כדי שנוכל להחליק בגרון את הגלולה המרה. דווקא אחרי מינוי פוליטי תהיה לנו בתקשורת סיבה נוספת לעקוב אחרי תפקוד הממונה ולהתמקד בקשר שלו עם השר הממנה.
3. עולה לנו בבריאות
חברות הביטוח משגרות בימים אלה מאות אלפי מכתבים למבוטחי ביטוח הבריאות שרכשו פוליסה בין התאריכים 1 בינואר 2016 ועד 1 באוקטובר 2023. השורות הבאות רלוונטיות במיוחד ללקוחות שקנו פוליסות בתאריכים אלה, אבל גם לאחרים.
כידוע הודעות של חברות ביטוח בדרך כלל אינן מבשרות טובות. ל"אותיות הקטנות" שבפוליסות יצא שם רע, ומתברר שגם המכתבים ששוגרו עולים לנו בבריאות. הלקוחות התבשרו הפעם על העברתם מפוליסה מורחבת מסוג "שקל ראשון" לפוליסה מצומצמת יותר מסוג "משלים שב"ן" בעקבות תיקון לחוק ההסדרים. סוכני הביטוח התגייסו למשימת הסברה כמעט בלתי אפשרית במטרה לספק פרשנות להודעה.
לקוח שאינו מודיע מפורשות על רצונו להישאר בפוליסה הפרטית הנוכחית (מסוג "שקל ראשון"), יועבר אוטומטית לפוליסת "משלים שב"ן". סוכני הביטוח, שמתייחסים אליהם כאל סוכני כאוס, מתקשים בפענוח שפת הביטוח המפותלת והאניגמטית מול לקוחות נפגעי חרדה הנותרים פעורי פה.
זה עובד כך: כיום קיימים בגדול ארבעה סוגי פוליסות ביטוח בריאות: המסלול הבסיסי הוא ביטוח בריאות ממלכתי. השני הוא ביטוח שב"ן (שירותי בריאות נוספים), המתווסף למסלול הבסיסי בתשלום נוסף. שני הביטוחים הללו נעשים דרך קופות החולים. חברות הביטוח הפרטיות נכנסות לתמונה כשמדובר בשני ביטוחי הבריאות הנוספים: ביטוח "שב"ן משלים" וביטוח "שקל ראשון". ביטוח "שב"ן משלים" הוא הרובד השלישי, המעניק למבוטחי קופות החולים פיצוי עבור ההשתתפות העצמית ששילמו לקופות במקרה של ניתוחים ורשימת רופאים מורחבת.
הביטוח הרביעי הוא "שקל ראשון", שבתמורה לפרמיה המוגדלת מעניק למבוטח כיסויים נדיבים לא מותנים עם רשימת רופאים מורחבת וגמישות כמעט בלתי מוגבלת בביצוע הניתוחים. שוק הביטוחים חי בשלום לאורך השנים לשביעות רצון הצדדים, ללא התערבות הרגולטור.
אלא שבשנים האחרונות הופנו מצד האוצר ומשרד הבריאות טענות כלפי חברות הביטוח המעמיסות את הוצאות הבריאות הפרטיות על קופות החולים, פוגעות בשירות, מאריכות תורים ומגדילות את גירעונותיהן (על חשבון הקופה הציבורית). טענה נוספת הייתה שהחברות מטעות את הציבור בכך שהן מוכרות דרך סוכני הביטוח ביטוחים מיותרים, שכן הכיסויים בפוליסות שב"ן חופפים בפועל את אלה המוצעים על ידי חברות הביטוח, והמבוטחים מבזבזים מאות שקלים לחודש על כלום ושום דבר.
בעקבות הרפורמה בבריאות באוקטובר 2023, שתיכנס לתוקף ב־1 ביוני השנה, חברות הביטוח אולצו לשלם לקופות החולים עבור ניתוחים שהמבוטחים שלהן (שקל ראשון) מבצעים דרך קופות החולים. אלא שבחברות הביטוח לא יושבים פראיירים, והוחלט שהגזירה תיפול על המבוטחים דרך ייקור הפרמיות בכ־40% בפוליסות שנקנו בשנים 2016־2023. הגזירות לא יהיו בתוקף לגבי מצטרפים ותיקים יותר.
במכתבים הובהר שברירת המחדל של מבוטח שלא יודיע מפורשות ויחתום על רצונו להמשיך בפוליסה הנוכחית תהיה העברתו האוטומטית ל"משלים שב"ן" הנחות. זאת ועוד: נקבע שבמקרה של ניתוח, יש חובה לבדוק בקופת החולים שלניתוח אין כיסוי, ורק אז ניתן לתבוע את חברת הביטוח.
השינוי הדרמטי בעייתי ממספר בחינות. ניתן להבין את רצון האוצר שלא לכסות מתקציב המדינה את גירעונות קופות החולים, אבל פקידיו עושים זאת כהרגלם על חשבון הציבור. מי שיכסו את הגירעונות הם לקוחות שמשיקולים שלהם יישארו בפוליסות המעניקות כיסוי מלא. לפי התיקון, שמעורר זעם רב בקרב סוכני הביטוח, לפחות 50% מהרופאים בחברות הביטוח ייכללו גם ברשימות רופאי קופות החולים, מה שיביא בפועל לצמצום רשימת הרופאים הן ב"משלים שב"ן" והן בפוליסות "שקל ראשון" ולפגיעה חריפה בשירות.
ועדיין, למרות הרעת התנאים לבעלי הפוליסות הפרטיות, התברר שלרבים מהמבוטחים חשוב להישאר בביטוח הפרטי, כי בסופו של דבר הבריאות חשובה יותר מהכל. לנחמה גולדווסר, יו"ר ועדת הבריאות בלשכת סוכני הביטוח, יש בטן מלאה כלפי האוצר והרגולטורים: "את רשימת הרופאים צריך היה לקבוע בדיוק הפוך: שיעור החפיפה צריך לעמוד על מקסימום 50% ולא מינימום 50% כדי לשמר את היתרון של הביטוח הפרטי. אם אין לפחות פי שניים רופאים נוספים בביטוח פרטי, אז אין טעם לרכוש ביטוח, והענף ייהרס", היא אומרת.
לדבריה, "המצב הנוכחי ברשימת הרופאים מסכן את עתיד הרפואה במימון פרטי ואת פרנסת הרופאים, ובסופו של דבר מגדיל בפועל את אי־השוויון ויגרום לקריסת הענף, כפי שקרה בענף הסיעוד".
ובשורה התחתונה: רפורמת הבריאות התיימרה להוזיל את תעריפי הביטוח בזכות צמצום כפל הביטוחים. אבל היא תייקר את התעריפים ב־30%־40%. בנוסף, הגזירות יחולו רטרואקטיבית על פוליסות שנרכשו מ־2016 ולא משנת 2024 ואילך.
כדי לוודא שהציבור יימלט כל עוד רוחו בו מהפוליסות היקרות, באוצר נוהגים כפטרון: הם מחייבים את המבוטחים להודיע מפורשות על רצונם להישאר שם. מי שאינו מודיע, ברירת המחדל היא צירופו האוטומטי לפוליסות הביטוח הנחותות. מדובר בפלישה בוטה לכיסו של האזרח.
גולדווסר: "מבוטחים שמקבלים את המכתבים פונים אלינו ומתלוננים על אובדן אמון ברפואה הציבורית. לקוחות חוששים שברגע האמת של ניתוח קשה לא יקבלו את השירות הראוי בביטוחי קופת החולים, ורבים מעדיפים להישאר בפוליסה הפרטית למרות ההתייקרות".
שר הבריאות אוריאל בוסו מש"ס שוכנע לתת את ידו לרפורמה, בנימוק שהמהלך יחזק את קופות החולים וישפר את רמת השירות לאוכלוסייה המוחלשת. אשרי המאמין. אבל המהלך אינו עובר בשקט: בעקבות השינויים מרחיקי הלכת לרעה בפוליסות הבריאות, עתרו לבג"ץ שלושה בעלי פוליסות פרטיות, באמצעות עו"ד פיאד טמיש ויניב מאיר ממשרד עו"ד הרצוג פוקס נאמן ובמימון לשכת סוכני הביטוח. ההחלטה בסוגיה תינתן ב־27 במאי.
4. האנרגיות של ליברמן
השיחה שלי עם אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו, נערכה השבוע בוועידה השנתית של מכון האנרגיה, ופרסומה קיבל את אישורו. ליברמן דיבר בראיון כפי שלא שמעתם מזמן. פתיחת דבריו מעידה על הבאות: "ישראל לא מתנהלת בשום תחום, ובמיוחד לא בתחום האנרגיה. כבר אמרתי עשרות פעמים שאין הבדל בין ניהול מדינה לניהול חברה עסקית. הממשלה היא מועצת המנהלים, והכנסת היא בעלי מניות.
"דירקטוריון עם הדלפות והשמצות כל הזמן נכשל לאורך זמן וחייב ללכת הביתה. חברה עסקית כזאת לא הייתה שורדת, וזה עניין של זמן עד שתתמוטט. זה מה שקורה בממשלת נתניהו".
אבל אולי היא מצליחה בתחומי הביטחון?
"ממש לא. הקונספציה קרסה במהות כבר בשבוע שקדם למלחמה. הרמטכ"ל והקודקודים בצה"ל נתנו הערכה שחמאס מורתע ושאין לו עניין בהסלמה, וזו קריסה מודיעינית. באיגרת ראש השנה שעברה כתב הרמטכ"ל שצה"ל השלים את ההיערכות והוא מוכן לכל התרחישים. התפיסה הבסיסית המוטעית הזאת החלה בפיגוע בצומת מגידו, ונמשכה בהתנחלות האוהלים של חיזבאללה מול הר דב. זאת הייתה מדיניות הכלה, במקום לחזור לתפיסה בסיסית של מכה מקדימה אם אתה מבין שיש לך אויב".
מדבריך ברור שגם הרמטכ"ל חייב להסיק מסקנות וללכת כבר עכשיו.
"לא אחלק כרגע ציונים והמלצות. כרגע מה שברור הוא שגם מבחינה צבאית, הקונספציה קרסה".
לו היית שר הביטחון או ראש ממשלה, האם היית נשאר יום נוסף בתפקיד אחרי מתקפת 7 באוקטובר?
"עוד הרבה לפני כן לקחתי אחריות והתפטרתי מתפקיד שר הביטחון. ב־13.11.2018 התכנס הקבינט בקריה אחרי שספגנו 500 רקטות בדרום הארץ. דרשתי ליזום פעולה רחבה למיגור חמאס, ובניגוד לעמדתי העבירו מעל הראש שלי החלטה אחרת. ב־14.11.18 כינסתי מסיבת עיתונאים והכרזתי שאני מתפטר, והודעתי שהפסקת אש עם חמאס זו כניעה לטרור. 'אתם קונים שקט קצר בפגיעה בביטחון לטווח ארוך', הסברתי".
מה צריך לעשות כדי לנצח במלחמה הזאת?
"בשביל זה חייבים חשיבה וגישה אחרות לחלוטין. צריך יצירתיות ולהיות נועזים. כרגע אני לא רואה שבקבינט הנוכחי זה אפשרי. אין שום החלטות ענייניות. אני לא מבין איך גדי איזנקוט יושב עדיין במצב זה בממשלה. איזנקוט, מדוע אתה נשאר שם?".
האם תמכת בכניסה לרפיח?
"ללא קשר לכניסה לרפיח, לממשלה הזאת אין אסטרטגיה כוללת, והיא אינה נותנת תשובות לשאלות מה יקרה בסוף הדרך ומהו ה'אנד גיים'. הם לא מסוגלים לחשוב כמה מהלכים קדימה. מבחינת זמן מדיני, חייבים לבנות את כל התוכניות לפחות חודש מראש".
מי צריך לקחת אחריות? האם גם ראש הממשלה?
"בוודאי שכן. נתניהו אומר לכולם לקחת אחריות. אחרי לבנון השנייה הוא נאם על כך שאולמרט חייב ללכת הביתה. הדברים האלה מצולמים, לכן נאה דורש נאה מקיים. ואני שואל את נתניהו: איך אין לך בושה להמשיך ולכהן כראש ממשלה אחרי קטסטרופה כזאת? קח אחריות ולך הביתה".
למה לדעתך הוא לא מתפטר?
"תזמין אותו ותשאל אותו, הוא ישמח להסביר לך. לדעתי, ההחלטה אינה תלויה רק בו. אבל זה לא משנה במי זה תלוי, כי את המחיר כולנו משלמים. לא רק שהפסדנו במחדל אלא הפסדנו את דעת הקהל העולמית מבחינה הסברתית. אונסים נשים ומשמידים תינוקות, ואנחנו לא עושים כלום. דיפלומטית הפכנו למצורעים".
בוא נדבר על החטופים. יש שטוענים שנתניהו לא מעוניין להחזיר אותם או לא עושה את מרב המאמצים, רק בגלל שיקולים אישיים.
"החטופים זה דיני נפשות. לדעתי, כל הפוליטיקאים חייבים לסתום את הפה, וכל הדיבורים המיותרים מצד נתניהו ואחרים רק מרחיקים את הפתרונות. דברים כאלה צריכים להיעשות דרך אנשים ומקומות הרחוקים מתקשורת ודיונים באולפני רדיו וטלוויזיה".
האם אתה מאמין לחמאס?
"תקשיב, בסופו של דבר חייבים למגר ולחסל את חמאס. לפי המצב כרגע הם יישארו בשלטון. בתוכנית שיקום של הרצועה כל הכספים ילכו עוד פעם למנהרות, טילים רקטות. מדברים על שיקום ב־40 מיליארד דולר. מאיפה הגיעו כל הנ"ט והטילים מרצועת עזה? הכל מוברח דרך סיני, והנשק הכי קטלני הוא טילי נ"ט. הממשלה צריכה לחשוב מחדש ולקבל החלטה איך מנהלים את הרצועה בעתיד. כדי למגר את חמאס לא רק במישור הצבאי, צריך לטפל בשלוש בעיות: ההנהגה, המימון והאידיאולוגיה הקשה. יש הרבה מה לעשות, אבל הממשלה הזאת לא מטפלת, לא רק בנושאי הביטחון אלא גם באנרגיה, ברפואה ובכלכלה".
ולמרות זאת, מבחינה כלכלית המשק מתפקד לא רע. ראה את נתוני השימוש בכרטיסי אשראי.
"זה לא בגלל הממשלה אלא למרות הממשלה. כלכלת השוק פורחת, כי השוק הפרטי חזק מאוד ומפותח. אבל הממשלה מקלקלת: 5 מיליארד שקל ליחידה לחיזוק התודעה היהודית של אבי מעוז ומיליארדי שקלים למגזר החרדי. מגדילים את הגירעון ולא מקבלים החלטות חשובות בכלכלה. אחד הדברים החשובים זה הבאת מאות אלפי עובדים זרים, אבל זה לא קורה, כי אין החלטות. הממשלה מתנהלת בצורה הזויה.
"כרגע הורגים את ההייטק, שהוא מנוע הצמיחה הכי חשוב של מדינת ישראל. מי שסובלות הכי הרבה הן חברות סטארט־אפ. מדובר בחבר'ה צעירים שלוקחים לפטופ ויוצאים מישראל. אנחנו הולכים להפסיד פה מוחות וידע לשנים הבאות. בממשלה נורמלית חייבים לגבש תוכנית חירום ולהשיג תחליף להשקעות זרות שאינן מגיעות לישראל. חייבים לסייע לחברות סטארט־אפ באמצעות גופי ההשקעה המוסדיים הישראליים".
מה דעתך על מערכת היחסים שלנו עם ארה"ב?
"אנחנו חיים בזכות הנדיבות האמריקאית. אם ארה"ב לא הייתה משתמשת בזכות הווטו במועצת הביטחון, כל העולם היה מזמן מסיים איתנו את היחסים. למרות זאת אתה רואה את ההידרדרות והקריסה במערכת היחסים מולם, רק מפני שנתניהו שרוצה לשרוד בכל מחיר. לא אכפת לו מהמדינה. אין שום שיקול חוץ מהישרדות פוליטית".
האם אתה תומך בעונש מוות למחבלי נוח'בה?
"יש לנו ממשלת פוחלצים שלא עומדים בשום מילה. ממשלת נתניהו הסכימה בעקבות לחץ בריטניה לביקור בבתי כלא אצל מחבלי נוח'בה שראינו אותם ב־7 באוקטובר שורפים ואונסים. בעולם הנאור כמו ארה"ב וגם בסין מוציאים עד היום להורג. בבוסטון נגזר עונש מוות על שני צ'צ'נים שעשו פיגוע בבוסטון. עונש מוות חייב להרתיע במקרים קיצוניים, והודעתי שאני תומך בו".
לפני כחודש טענת שתוכנית ההישרדות של נתניהו כוללת שלום עם סעודיה, התחייבות למדינה פלסטינית והליכה לבחירות. האם אתה עדיין מאמין בכך?
"אני יודע שלביבי יש תוכנית מגירה גדולה, הכוללת התחייבות למדינה פלסטינית והסכמה לתוכנית גרעין סעודית. הוא מדבר היום אחרת, אבל כמו שאמר סמוטריץ', לא צריך להאמין לאף מילה שלו אלא להסתכל על המעשים בלבד. אין ספק שנתניהו מעדיף להגיע להסדר עם הסעודים, להודיע על מדינה פלסטינית וללכת לבחירות. הסעודים רוצים שלום עם ישראל לא בגללנו, אלא כדי לקדם את תוכנית הגרעין שאינה למטרת שלום בקונגרס האמריקאי. נתניהו יקדם בתמורה הכרזה על מדינה פלסטינית, כפי שכבר עשה בנאום בר־אילן.
"הכי חמור הוא מתן הכשר לתוכנית גרעין סעודית, שזה מבחינתי אסון שיכניס את כל המזרח התיכון למרוץ חימוש גרעיני מטורף. אני לא בטוח שנוכל לעמוד בו. הוא גם יתחייב שישראל לעולם לא תפגע במתקני הגרעין של סעודיה. הסעודים ייתנו ערבויות שזה למטרות אזרחיות, אבל כבר ראינו את המשמעות של כל הערבויות וההסכמים באיראן וקוריאה הצפונית. יש כאן ניסיון לרבע את המעגל על חשבון עם ישראל".
אתה חושב שהבחירות יתקיימו במועדן באוקטובר 26'?
"מה שאני מציע לפוליטיקאים ולעיתונאים זה להיזהר בהערכות. הנסיבות הן הרבה יותר חזקות מתכנונים של בני אדם. אתה יכול לתכנן, לקחת מומחים ודוברים, אבל הנסיבות יותר חזקות. ב־5 באוקטובר עוד דיברו על הרפורמה המשפטית, ומי זוכר את זה היום.
"המציאות שאנחנו חיים היא שברירית, וקשה לדעת. אבל אני עושה הכל כדי שהבחירות יתקיימו כמה שיותר מוקדם. כל יום זה חשוב. אני משוחח עם ח"כים בליכוד ובקואליציה, ומנסה לעשות הכל כדי לשכנע. גם פוליטיקאים חייבים להבין שזה לא משחק ילדים. מדובר בגורל של כולנו, ילדים ונכדים. כולם חייבים להתעלות מעל כל שיקול כזה או אחר וללכת לבחירות".
