כתבי הכלכלה התבקשו על ידי ליאור רותם, דובר ועדת הכלכלה, להודיע לו מראש אם בכוונתם להגיע לדיון הוועדה היום (שלישי) וכמה מקומות לשריין. "מספר המקומות מוגבל" הייתה לשון ההודעה שלא שוגרה בעיתוי מקרי, שכן היום יופיע בוועדת הכלכלה ראש הממשלה בכבודו ובעצמו שיתבקש לספק תשובות על מתווה הגז.

אלא שמה שתוכנן להיות במקור "הצגה" שבה סומנה המטרה מראש, הפך ככל שעברו הימים לדיון מעמיק באחד מנושאי הכלכלה החשובים של השנים האחרונות. בניגוד לדרמות האמריקאיות, להצגה הנוכחית לא מובטח סוף טוב.

יו"ר הוועדה איתן כבל הצליח לשדרג את רמת הדיונים והתעלה מעבר לשיקולי קואליציה־אופוזיציה, למרות דעתו השלילית על המתווה. הוא נהג בחוכמה כשזימן לישיבה גם את אלה שסומנו מראש כתומכים במתווה, כמו גם את אלה שברור היה שהם במחנה המתנגדים. לכן בישיבות השתתפו גם קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל התומכת במתווה, וגם השר לאיכות הסביבה אבי גבאי, שבישיבת הממשלה הצביע נגדו. ח"כ כבל נתן לכולם לדבר, אבל ידע לשאול את השאלות הנכונות והצליח לסחוט מגבאי את הסיבה להתנגדותו, אף על פי שנכפתה עליו תענית שתיקה.

גם הפתעות לא היו חסרות. כך למשל שר האנרגיה לשעבר, משה שחל, יוצא מפלגת העבודה, הביע בצורה שאינה משתמעת לשני פנים את תמיכתו במתווה הגם שאף אחד ממפלגת העבודה (המחנה הציוני) לא העז להשמיע את עמדתו הרשמית בעדו.

ועדת הכלכלה התכנסה במסגרת "חובת ההיוועצות", כתנאי לשימוש בסעיף 52 לחוק ההגבלים. סעיף זה נועד להתעלם משיקולים של ריכוזיות והיעדר תחרותיות של חברות הגז, כשמנגד ניצבים שיקולים כבדי משקל של היחסים הבינלאומיים של ישראל או שיקולים ביטחוניים.

טוב עשה יו"ר הוועדה שהרחיב את היריעה מעבר לסעיף 52 הצר, ואפשר במהלך הדיונים להאיר את הפינות הסתומות של המתווה. בזכות זה למדנו את חשיבותה של הנחת צינור נוסף וחשיבות "היתירות האנרגטית", את הסיכויים למציאת גז נוסף ואת חשיבות הגז לכלכלת המדינה.

עצוב שנושאים כלכליים חשובים לא פחות כמו תקציב הביטחון, מדיניות המיסוי או סוגיית קצבאות הילדים והיציאה לעבודה אינם מגיעים לפתחה של הכנסת אלא מאושרים בחסות חוק ההסדרים ללא דיון פרלמנטרי מעמיק.

בישיבות הוועדה הושם דגש מיוחד גם על היחסיים המסחריים עם מצרים. על הפרק עמדו מספר שאלות: האם הם יקנו מאתנו גז, מה משמעות תגלית זוהר שהתגלתה במצרים וכיצד ישפיע על כל אלה פסק בוררות שחייב את המצרים לשלם לחברת החשמל 1.76 מיליארד דולר. עם כל הכבוד למצרים, מתווה הגז הוא גם ירדן, טורקיה, הרשות הפלסטינית ומדינות אירופה. סעיף 52 במתווה הגז הוא נקודה צרה המתמקדת בעיקר ביחסים הבינלאומיים. המתווה אמור בעיקר להתכתב עם האזרח המקומי ולשרת בעיקר אותו.

אלא שמדיוני הוועדה עלול היה להיווצר הרושם שמציאת הגז מול חופי ישראל לא הייתה נס, אלא תקלה חמורה שמוטב שלא התרחשה. כל כך הרבה פגמים נמצאו במתווה שאולי מוטב היה שהגז יישאר במעבה האדמה. למרבה התדהמה רבים עדיין המאמינים שאכן זה מה שצריך להיות.