יוסי כהן, ראש המוסד (רמס"ד) הנבחר, יוכל היום ליהנות מעוד טפיחות על השכם ומברכות מחבריו לארגון. היום ייצא רם בן ברק לרכיבה על סוסו, בחברת חברים, בשדות מושבו נהלל. זו תהיה גם רכיבת התרגעות עבורו לאחר התקופה הקשה ומורטת העצבים שעבר השבוע. פחות משעה לפני שבישר לציבור כי החליט למנות את כהן, התקשר ראש הממשלה נתניהו לבן ברק והודיע לו על החלטתו. כך גם עשה עם המועמד הנוסף, נ'.
"נכון שהתאכזבתי ומאוד רציתי בתפקיד", הודה באוזני בן ברק בהגינות, ביושר ובפתיחות המאפיינים אותו, "אך זה לא סוף העולם ולא חיים ומוות". בשלב זה ימשיך בן ברק לכהן בתפקיד מנכ"ל המשרד לענייני מודיעין, עד שיחליט על המשך דרכו. אפשר שייצא למגזר הפרטי ואפשר שימשיך בשירות הציבורי. "יוסי כהן הוא בחור רציני וראוי, ואין לי ספק שאם יעשה את מה שצריך - יצליח", הוסיף.
התאכזב, בן ברק. צילום: שיר סגל
גם נ', שהצנזורה אוסרת לפרסם את שמו והיה אחד משלושת המועמדים לתפקיד, מן הסתם מאוכזב, ויפרוש מהארגון. כמו ראש המוסד המכהן (עד 6 בינואר) תמיר פרדו וכמו בן ברק, גם נ' צמח באותה ערוגה במוסד - באגף המבצעי "קשת" (בעבר "נביעות"). זהו אגף שאנשיו - "לוחמים" בעגת הארגון - עוסקים במבצעים של מעקב ותצפיות אחר יעדים, בין שהם חשודים בטרור ובין שהם מועמדים לגיוס כסוכנים עבור ישראל, פריצות למבנים ולמשרדים של יעדים שונים וארגונים עוינים, או הטמנת ציוד האזנה ומצלמות.
כך לדוגמה, לפי פרסומים זרים, המידע שהשיגה ישראל באביב 2007, מהמחשב של ראש הוועדה לאנרגיה אטומית של סוריה, אברהים עותמן, לאחר שפרצו לחדרו בווינה, ושהיה בבחינת "אקדח מעשן" כי סוריה בונה כור גרעיני להפקת פלוטוניום, הושג במבצע של לוחמי "קשת", בתקופה שבן ברק היה ראש האגף.
בנוסף להיותם ראשי אגף "קשת" (נ' היה גם ראש אגף הטכנולוגיה), שימשו נ' ובן ברק כמשנה לראש המוסד - בן ברק למאיר דגן ונ' לפרדו. שניהם נחשבו לבני טיפוחיו של פרדו ומן הסתם הוא גם העדיף שאחד מהם יירש אותו. עם זאת, פרדו לא התנגד למינויו של כהן. בהודעה שפרסם השבוע הדגיש כי כל "שלושת המועמדים שירתו תחתי כסגני ראש המוסד וכממלאי מקומי. כולם ראויים לתפקיד. כך הצגתי זאת לראש הממשלה. עצם העובדה כי המינוי נשקל בין שלושת מועמדים אלו הנה תעודת כבוד למוסד. בכך תקוותי כי הוכרה החשיבות המכרעת למינוי מקצועי".
ולכן התיאורים של תהליך המינוי ומה שהתרחש מאחורי הקלעים בכמה כלי תקשורת כ"דרמה" או כ"לחץ של הרגע האחרון", הם לא יותר מניסיון לנפח כותרות. לא הייתה שום דרמה, פרט לאיחור האופייני במסירת ההודעה של ראש הממשלה. בוודאי שלא הייתה שום עצבנות או ציפייה דרוכה במוסד. לכל היותר סקרנות.
כל השלושה הם בשר מבשרו של המוסד ועשו בו במגוון של תפקידים, החל מהדרג הכי זוטר, בתחום שבו התמחו ועד לפורום הבכיר של ראשי אגפים ויחידות. הם מכירים איש את רעהו, מכבדים ומעריכים את המקצועיות של האחרים. ובניגוד לארגונים אחרים, לא ניהלו "קרבות בוץ" ומסעות השמצה ולחישות מכוערות כדי לטרפד את המועמדים האחרים. זו הייתה התנהלות של ג'נטלמנים, שכה מנוכרת להוויה של הכוחנות וחוסר הפרגון המאפיינת את ישראל של השנים האחרונות.
הפעם, תהליך הבחירה של ראש הממשלה, להבדיל ממינוי הנגידה לבנק ישראל או לאחרונה מינוי מפכ"ל המשטרה, היה סדור פחות או יותר. נכון שנתניהו, שהחליט שפרדו, שהפגין דעתנות והשמיע דעות עצמאיות (לפי פרדו האתגר הכי גדול של ישראל הוא הבעיה הפלסטינית ולא איראן) לא ימשיך בתפקיד, יכול היה להחליט ולהודיע על החלטתו כבר לפני שלושה או ארבעה חודשים. אך אין זה סוד שראש הממשלה מתקשה לקבל החלטות ומעדיף לדחות אותן עד לרגע האחרון.
הפרויקט האיראני
נתניהו הזמין בשבועות האחרונים את המועמדים לשלושה סבבי ראיונות, וניכר היה בו שהוא באמת התלבט. הוא התחבט משום שיש כמעט הסכמה רחבה שכל השלושה היו מועמדים ראויים ומתאימים. אף שהיה ברור כמעט לכל משקיף שמכיר מקרוב את הנפשות הפועלות כי לכהן הייתה עדיפות ונקודת זינוק טובה יותר.וזאת משום קרבתו הפיזית בשנתיים וחצי האחרונות לראש הממשלה. כהן היה יועצו לביטחון לאומי של נתניהו וראש המועצה לביטחון לאומי (מל"ל). הוא הסכים לשמש בתפקיד זה מתוך הבנה שנתניהו ימנה אותו לרמס"ד. "זו הייתה משאת הנפש שלו וחלומו", אמר אדם שמכירו היטב. וכעת היא התגשמה.
כהן מילא עבור ראש הממשלה שליחויות, שחלקן עלומות במדינות המזרח התיכון, נפגש עם עמיתים ממועצות לביטחון לאומי במדינות העולם וכתב חוות דעת, כמתבקש מתפקידו. חוות הדעת והעדות שמסר בוועדת הכלכלה, שתמכו במתווה הגז של ראש הממשלה ונעטפו בטיעונים של ביטחון לאומי, לא הזיקו לו. אך באופן פרדוקסלי, מה שסייע לכהן הוא העובדה שהמל"ל אינו גוף בעל מעמד ונחשב לבן חריג במערכת הביטחון.
נתניהו התחבט. צילום: רויטרס
הדבר הקל על כהן להנמיך פרופיל - בין השאר להתרחק כמו מאש מעיתונאים ביודעו שרב נזקם על תועלתם - ולהימנע מעימותי אגו עם ראשי ארגונים בקהילת המודיעין. אף ששר החוץ דאז, אביגדור ליברמן, התלונן נגדו כי הוא נכנס לטריטוריה שלו בכל הקשור למגעים עם טורקיה, כל ייעודו של כהן היה לצלוח בשלום את תפקידו כדי להתמנות לרמס"ד. ולמרות זאת, גם עליו עברו ימים קשים ועצביו נמרטו, כשנתניהו השתהה חודשים עם הודעתו. ולמרות הכל, הסבלנות והאיפוק השתלמו.
חזרתו של כהן למקום שבו עשה 30 שנים מתקבלת בטבעיות. הוא מכיר את הארגון לפני ולפנים וצמח בו מלמטה. הוא הצטרף לקורס הצוערים שהכשירו להיות קצין איסוף (קצ"א - מפעיל סוכנים) בגיל צעיר מאוד, 22, כשהוא כבר נשוי. כבר בקורס בלט בחיבתו ללבוש אלגנטי ובמראהו המצודד.
לאחר שסיים את הקורס הוא נשלח למערב אירופה בתפקיד של קצין איסוף זוטר, ופעל במשימות איתור וגיוס סוכנים. וכך בהדרגה החל את המרוץ לצמרת, דרך ראש שלוחת מוסד באחת ממדינות אירופה ועד לראש "צומת" - האגף שמשגר את הקצ"אים שלו לאתר ולגייס סוכנים. את מינויו לתפקיד זה הוא חב למאיר דגן. זאת כתוצאה מאירוע קשה שנגרם מכשל אישי, שפער חללים ארגוניים וגרם לתפקוד לקוי. על כהן הוטלה המשימה לתקן את הנזקים, גם בעזרת מרכז מבצעים מיוחד באגף "צומת".
כראש "צומת", ואחר כך גם כמשנה של פרדו, שבו היה אחראי על הפעלת היחידות המבצעיות של הארגון, פעל כהן במיוחד לסיכול מיזם הגרעין של איראן. לפי פרסומים זרים, מבצעים אלה כללו איסוף מידע על פיתוח המיזם, חבלה באתרי הגרעין, "הרעלת" ציוד, החדרת וירוסים למחשבים של מפעל הצנטריפוגות (סרכזות) להעשרת אורניום וחיסול מדעני גרעין. רוב המבצעים האלה, לפי אותם פרסומים זרים, היו "תכלת–לבן", קרי פעולות של המוסד, אך חלקם היו גם במסגרת שיתוף פעולה עם ארגונים עמיתים ובראשם ה־CIA.
בתחילה נראה שההצלחה גדולה. מיזם הגרעין עוכב ושובש. אך הוא לא סוכל. איראן למדה להתגבר על התקלות והמשיכה לשעוט קדימה. בדיעבד אפשר לומר, שיותר מהמבצעים המיוחסים למוסד, מה שהניע את איראן לחתום על הסכם שיגביל את תוכנית הגרעין היו העיצומים הכלכליים.
הישג נוסף המיוחס בתקופה זו למוסד, במסגרת שיתוף פעולה מבצעי חסר תקדים עם ה־CIA, הוא חיסולו בדמשק בראשית 2008 של "שר ההגנה" של חיזבאללה, עימאד מורניה. זה היה אחד ממבצעי החיסול הכי חשובים שיוחסו למוסד בכל שנות קיומו, שהשפעתו על חיזבאללה הייתה אסטרטגית וניכרת עד היום.
בית הגידול
המוסד שאליו חוזר כהן הוא "ארגון שמצוי במצב טוב", להערכת בן ברק. "דגן ופרדו, ששקדו על בניין הכוח, בנו לחוד וביחד ארגון טוב". ולכן יחסית לקודמיו, נכנס כהן לתפקידו כשהאתגרים העומדים מולו הם בעיקר מחוץ לארגון. דגן הוצנח בסערה להנהיג את המוסד על ידי ראש הממשלה, אריק שרון. משימתו הראשונה הייתה לטלטל את המוסד, שנקלע למשברים מבצעיים, מוראליים ופסיכולוגיים בעקבות כישלון החיסול של חאלד משעל ב־1996 ותוצרי לוואי נוספים, ולשקמו. והוא אכן, לדעת רבים, הצליח במשימתו, אם כי תקופתו לא הייתה מושלמת וחפה מתקלות.
בתחום המבצעי משימתו העיקרית הייתה הגרעין האיראני. לצורך כך ניתץ דגן מבנים ארגוניים והקים מסגרות ויחידות חדשות. הוא גייס למוסד אנשים מבחוץ וגרם לגל עזיבות של בכירים. בתקופתו הוכפל כוח האדם המבצעי, הושקע כסף רב בבנייה מואצת של משרדים ותקציב הארגון גדל בכ־70%. יש מי שיטען לבזבוז ללא הצדקה, ודוח מיוחד של מבקר המדינה ציין חריגות צורמות מנהלים בתחום זה. על אף הצלחות מודיעיניות ומבצעיות מרשימות, מיזם הגרעין של איראן למעשה לא סוכל והוא נמשך עד לחתימה על ההסכם עם המעצמות לפני חמישה חודשים. חיסולו של מורניה, שמיוחס למוסד, הוא הישג גדול שיש לזקוף לתקופת דגן, לעומת חיסול בכיר חמאס, מחמוד מבחוח, בדובאי ב־2010, המיוחס גם הוא לארגון ושהדעות בעולם על מידת הצלחתו היו שנויות במחלוקת.
תקופתו של דגן, לפחות בשנתיים הראשונות לכהונתו, התאפיינה ביחסי אנוש גרועים עם הכפופים לו - בעיקר עם סגניו ועם כמה ראשי אגפים. את חגי הדס לא קידם והראה לו את הדלת החוצה. את סגנו נ' הדיח, ואת סגנו השני פרדו הגלה למעשה. רק עם רם בן ברק היו לו יחסי עבודה טובים.
עם זאת, בסך הכל המאזן של שמונה שנות עבודתו במוסד חיובי, ודגן נחשב לאחד מראשי המוסד הכי טובים. וזאת במיוחד משום שהיו לו יחסי עבודה קרובים ויחסי אמון עם ראשי הממשלה, שרון ואולמרט. זה השתנה כשנתניהו מונה ב־2009 לראשות הממשלה ודגן סיים את תפקידו באקורד צורם וביחסי עבודה עכורים עם הקברניט נתניהו. ולמרות זאת ידעו השניים להתגבר על משקעי העבר והתהום הפוליטית והאידיאולוגית הפעורה ביניהם. לאחרונה נתניהו התייעץ עם דגן, שהמליץ על כהן.
נתניהו התייעץ איתו, דגן. צילום: אבשלום ששוני
תקופת פרדו התאפיינה בשקט יחסי. הוא המשיך בנתיבים שסלל דגן ושיפר עוד יותר את יכולות המוסד בתחום הטכנולוגיה, דבר שמאפשר לארגון להשיג כיום יותר מידע מודיעיני באמצעים טכנולוגיים, על חשבון המודיעין האנושי. הסטת הדגש לאיסוף הטכנולוגי עמעמה את זוהרו של אגף "צומת", בית הגידול של כהן, שנחשב ל"מלכת הקרב" של המוסד.
המוסד בתקופת פרדו פיתח גם כלים להבנה טובה יותר של ההתנהגות הפוליטית בארצות יעד במזרח התיכון, כולל מתן דגש על מעקב אחר ההתפתחויות בתחום הכלכלי וברשתות החברתיות. בתקופת פרדו התהדקו יחסי העבודה ושיתוף הפעולה בין המוסד לצה"ל ואמ"ן (עם יחידת הסיגינט 8200) כמו גם עם השב"כ. שיתוף פעולה זה אפשר למוסד להתמקד בהשגת מודיעין אופרטיבי וטקטי. חל גם שיפור ביכולת המוסד לאסוף ולנתח את התמורות והשינויים שחלו במערכת הבינלאומית.
למרות הצלחות מודיעיניות מסוימות, לא ניתן להצביע על פריצות דרך מרשימות או על הישגים יוצאי דופן בתקופת פרדו. כקודמו, גם פרדו לא הצטיין ביחסי אנוש וסבל מהיעדר כריזמה ואהדה.
לפחות בתחום זה, של תקשורת בינאישית, אינטליגנציה רגשית ויחסי אנוש, יחולל כהן שינויים. והוא יעשה זאת בלי מאמץ. כהן הוא בראש ובראשונה איש של אנשים. הוא כריזמטי, אהוד ואיש רעים להתרועע. הוא יודע להניע אנשים.
הוא גם פוליטיקאי משופשף ומיומן, הבקי ברזי הפוליטיקה הפנים והחוץ ארגונית. בשנתיים האחרונות ידע ליצור קשרים עם שרים וקבוצות כוח בחברה בישראל. הקשר האישי לנתניהו הוא אחד מיתרונותיו. עם זאת, זהו קשר שעלול גם להפוך לחרב פיפיות. משנכנס לתפקידו כהן אינו חייב להמשיך להיות "חייב" לראש הממשלה. זה בעצם יהיה מבחנו האמיתי: עד כמה יצליח להפגין יושרה מקצועית ועצמאות מחשבתית ויביע ללא חשש את דעתו, גם אם ראש הממשלה לא יאהב לשמוע אותה.
מפת האתגרים
בכיר לשעבר בארגון מעריך כי נתניהו בחר בכהן משלושה טעמים, שעליהם גם רמז בהודעת המינוי. האחד הוא התקווה שכהן יצליח לקדם מהלכים מדיניים, באמצעות מגעים חשאיים עם ראשי ארגונים עמיתים ומנהיגים ממדינות ערביות במזרח התיכון. נתניהו מרבה בזמן האחרון לדבר על האינטרסים המשותפים שיש לישראל עם מדינות כמו מצרים וירדן (קידום מתווה הגז מסתמך על כך), ומדינות נוספות במזרח התיכון (נגד איראן). בעבר פורסם כי דגן וראש הממשלה אולמרט נפגשו עם בכירים סעודים.
הסיבה השנייה היא השאיפה שכהן ימשיך ואף יקדם את הקשרים המודיעיניים האינטימיים עם ה־CIA ועם גורמים נוספים בממשל האמריקאי. והטעם השלישי הוא ברצון שהרמס"ד החדש ישמר את היכולת המבצעית של המוסד ליום סגריר, כמכפיל כוח להשגת הרתעה. לדוגמה, אם יתגלה בעוד כמה שנים שאיראן מפרה את ההסכם ושהיא חזרה לקדם תוכנית גרעין צבאית, או כדי לנקוט פעולות חשאיות או אלימות נגד חיזבאללה.
האתגרים האסטרטגיים הניצבים כיום מול המוסד הם בעיקר בתחום האי ודאות, ופחות איומים בפועל. וזאת בשל המציאות החדשה במזרח התיכון, שבה לפחות ארבע מדינות - סוריה, עיראק, לוב ותימן - ממשיכות להתפורר, ואל החלל נכנסים ארגוני טרור כמו דאע"ש, מחוז סיני וחזית א־נוסרה. אתגרים נוספים הם לעקוב אחר חיזבאללה ולבדוק אם הוא מנסה להצטייד בנשק בלתי קונבנציונלי, ולהתמודד עם עידן המידע.
בן ברק סבור כי המוסד בעידן כהן יצטרך להשקיע גם במעקב אחר מאמצי גרעון של מדינות נוספות באזור - ערב הסעודית וטורקיה, כתגובה לתוכנית הגרעין האיראנית. ובנוסף ישנה הדאגה לשלומם של מוסדות יהודיים וישראליים ברחבי העולם, הנתונים לאיומים מצד ארגוני טרור ומצד התארגנויות מקומיות שפועלות בשיטת "עשה זאת בעצמך". זאת בנוסף לאיום המסורתי נגד יעדים אלה מצד חיזבאללה ואיראן.
בסך הכל כהן מקבל לידיו ארגון טוב ובריא, בעל כוח אדם איכותי. האירוניה היא שדווקא התחום הכי חשוב לביטחון הלאומי של ישראל - הסדר עם הפלסטינים והסכנה שבהיעדרו ישראל מידרדרת אל מדינה דו־לאומית - אינו בתחום העיסוק של המוסד. מכאן גם עולה האמיתה המוכרת. יש נטייה בישראל לראות במודיעין חזות הכל. אך גם סוכנות המודיעין הטובה ביותר בעולם - וללא ספק המוסד הוא אחד הטובים שבהן - לא תוכל לתקן את משגי הדרג המדיני.