רק נגמרה הפרובוקציה התורנית של שוברים שתיקה, והגיעה הקונטרה של דוח ה״שתולים״. אין ספק שאם תרצו לא נופל ביכולותיו מעמותות השמאל כשזה מגיע לפרובוקציות: גם הוא יודע להסעיר את כוס המים, להיכנס למהדורות החדשות, למסגר את הכל באופן גרפי ולהמציא הגדרות בוטות אבל אל תשלו את עצמכם – מה שמתרחש פה הוא לא דיון ציבורי בין שמאל וימין, אלא בלבולי מוח שמתחזים לדיון רציני. שימו לב על מה אנחנו מדברים: אם הסרטון של אם תרצו הוא כן מסית או לא מסית, ואם חייו של מנכ״ל בצלם אכן בסכנה או שהוא סתם מתבכיין.
בפועל, יש פה שתי בעיות עיקריות שאנחנו מפספסים. הראשונה היא התחום הפרוץ של העמותות, שמגדירות את עצמן ככל העולה על רוחן, במקום שיהיה מי שיפקח על מעשיהן בפועל וכך יקבע לאילו קטגוריות פעילות הן משתייכות. לא ייתכן שעמותות שעוסקות בתעמולה פוליטית יטענו שהן מקדמות זכויות אדם או נושאים חברתיים, בדיוק כפי שלא ייתכן שעמותות שמעודדות אלימות יטענו שהן בסך הכל מנסות למנוע התבוללות.בעיה נוספת היא המעורבות המוגזמת של מדינות אירופיות בפוליטיקה הפנימית של ישראל. כשמדינות כמו הולנד, דנמרק או גרמניה פונות לאפיקים של מימון ארגונים ישראליים במקום לערוצים הדיפלומטיים המקובלים, הן לא רק תומכות באופן לא מוצהר ב־BDS אף שזה מנוגד למדיניותן הרשמית, הן פוגעות לנו בריבונות.
שוברים שתיקה משיבים לאם תרצו
על פי דוח אם תרצו, מאז 2012 הועברו לעמותות שמאל לפחות 123 מיליון שקל מישויות מדיניות זרות. מכון המחקר NGO Monitor אומנם לא בדק את המספרים בדוח לעומק, אבל הוא מאשר שעל פי המחקר המתמשך שלו, סדרי הגודל נראים הגיוניים. כלומר אם תרצו כנראה לא שיחקו עם המספרים, אבל בכל זאת הצליחו להוציא דוח שלא יעזור לנו בכלום.
למה? כי אם תרצו עשו בדיוק את הדבר שבו הם מאשימים (ובצדק) את עמותות השמאל. במקום לתת למספרים לדבר בעד עצמם ולנהל דיון רציני, הם הפכו את המספרים לתעמולת ימין בוטה. הם עשו דה־לגיטימציה לאנשים ספציפיים, מסגרו את הכל בניחוח של בגידה וריגול זר, וכל זה עוד עשוי לפעול בדיוק באופן הפוך לכוונתם. הצעות חוק שחורגות מעקרונות דמוקרטיים של שקיפות ואחריות ארגונית לא באמת מועילות. בג״ץ בדרך כלל פוסל אותן, ואז הן רק מוסיפות לתדמיתה הגרועה של המדינה.
עם כל ״הדיון הציבורי״ הסוער, בסוף אף אחד לא יודע מהו ההיקף האמיתי של התרומות הפוליטיות של מדינות זרות לישראל, ואם מדובר בתופעה ייחודית או שבחישות כאלה קיימות בכל מדינה. במילים אחרות - במקום לתת לנו מידע שימושי, ״אם תרצו״ בחרו להאכיל אותנו בעוד קצת תעמולה.
כציבור הרווחנו עוד כמה פרובוקציות, ועוד קצת דלק בוויכוח העקר של מיהו הצודק ומיהו המושחת בין השמאל והימין. אבל זה בדיוק העניין: אף אחד מהשניים אינו צודק לגמרי, ואף אחד גם לא מושחת באופן מוחלט. לשני הצדדים יש אג׳נדה לגיטימית, אבל במקום לדבר לעניין ולפתור בעיות, הם רק מנסים לבטל את לגיטימיות הצד האחר ולשחק בתעמולות.
אז מה ההבדל האמיתי בין אם תרצו לעמותות השמאל שהם מבקרים? כנראה שרק הצד הפוליטי.