אז כן, אני מועמד לפרס שחקן המשנה בטקס האוסקר. לא שחקן השנה, לא בסרט השנה, לא במאי ולא תסריטאי. שחקן משנה. ולא - זה לגמרי לא מתסכל אותי. לא השתתפתי באף רשימה, אני לא תגלית המאה, ולא פריצת העשור. אני שחקן משנה בסרט קולנוע. אבל שחקן טוטאלי. אני הולך עד הסוף עם המשניות שלי.



אני מועמד, כמו עוד ארבעה אחרים. כולנו שחקנים לא ראשיים. ודווקא רציתי להיות ראשי. רציתי להיות ה"כוכב", אבל כשבאתי לאודישן, אמרו לי, "אתה? אולי לתפקיד משני אתה טוב". ואני לא מתלונן, נתנו לי לשחק, זה מה שחשוב. אני מאמין שאין שחקנים משניים, יש רק במאים גרועים שלא יודעים להעריך שחקנים גדולים, כמוני. ואני בא ממקום של לכבד דווקא.



בכלל, מה זה פרס לשחקן משני, הוליווד זה כמו מלחמה, ואין פרס למקום השני במלחמה. אז בשנה שעברה שיחקתי את הדוור שמנהל רומן עם אשתו של אסטרונאוט, שהוא כמובן, השחקן הראשי, ה"כוכב". אבל אם לא הייתי מביא לו את הדואר, ולא מנהל רומן עם אשתו, ולא מגיע עם האופניים בצורה אמינה לתיבת הדואר בכניסה לביתם הבורגני שבניו המפשייר, ולא משלשל את המכתב תוך כדי כך שאני מעיף מבט מזוגג - כך כתוב בתסריט שלי - מעיף מבט מזוגג ואף מתקנא בתמונת הווילה המושלמת בעלת שלושת המפלסים של הזוג, האסטרונאוט ורעייתו המורה - אם לא הייתי עושה את כל אלה בצורה אמינה ומרתקת - אז לא היה סרט. אבל בסדר, כל זה משני מבחינתם. אז כל פעם שאתם שומעים "פרס לשחקן המשנה", תחשבו עלי.



ושוב, זה לא שעיני צרה ב"שחקנים הגדולים הראשיים" האלה, אפשר לחשוב. עוד כמה דקות מסך, פחות כמה דקות, זה מה שעושה את ההבדל? מי הם שיחליטו מה משני ומה עיקרי. איך אתם תרגישו כשיגידו לכם שמה שאתם עושים זה משני? זה כמו להיות אנדרו רידג'לי בצמד וואם! כמו להיות כל משתתף ב"אח הגדול" שהוא לא שי חי, משני, מיותר, חסר חשיבות, כמו להיות יובל שטייניץ כל החיים. תמיד אפשר להסתדר בלעדיו.



אז לא, אני לא מנהל קרן הגידור ב"מכונת הכסף", אלא אני זה שאמר למנהל הקרן - “אחי, יש בעיה עם בועת הנדל"ן, שמעתי שמשקיעים עושים שורט על המשכנתה". אם לא הייתי אומר לו - לא היה סרט. ואז הוא, מנהל הקרן, "התפקיד הראשי", "הכוכב הגדול" עאלק, מתחיל לחשוד, ורק אז העלילה תופסת כיוון. דמיינו שב"ספוטלייט" השחקן המשני לא היה מביא את התחקיר למערכת, ולא היו תופסים את הכומר על ההתעללות בילדי הכנסייה, תחשבו על "האיש שנולד מחדש", אז כן, ליאונרדו דיקפריו עושה אחלה תפקיד, מותקף על ידי דוב גריזלי, לא שאני לא הייתי יכול, אבל סבבה, מפרגן לו, אבל מי זאת שמחכה לו בבית אם לא “שחקנית המשנה" שאחרי שעתיים וחצי של סרט יודעת להגיד לו את הדבר הנכון, להכין לו את הצ'ולנט שהוא אוהב, עם הביצה החומה, וזה מה שנתן לו את הכוח לשרוד.



אז כן משני, לא ראשי, שטויות, אני לא איש של הגדרות. אני עושה הכל כדי להצליח. רק חבל, שכשמגיעים לחלוקת הפרסים, לשטיח האדום, לרגע הגדול בטקס - מסתבר שגם בזה לא זכיתי. כלומר, שגם בלהיות משני, אני לא הכי טוב. 



הנאשם ברצח בדומא מספר על העינויים בחקירה שכללו “שירת נשים". בעקבות כך נחשפו עוד חמש שיטות עינויים של השב"כ: 


1. שמים על ערסל, ואף אחד לא מוכן לנדנד 

2. עושים עיסוי כשהמסז'יסט מדבר כל הזמן



3. בחדשות מכבים מיד כשעמליה דואק מופיעה



4. לא מאפשרים ללחוץ על "דלג על פרסומת זו" ביו־טיוב

5. נותנים טירמיסו כשכל הביסקוויט למטה נרטב