אחרי שהציגו השרים יריב לוין וזאב אלקין את מתווה תוכנית ההשקעה במגזר הערבי, וגם הדגישו שהתנאי לביצועה כרוך באכיפת חוקי הבנייה במגזר ובעידוד הגיוס לשירות לאומי בו, הציג בשבוע שעבר שר הפנים אריה דרעי רעיון מקורי משלו. הבנייה הבלתי חוקית במגזר הערבי, הכריז, תולבן ותהפוך חוקית, בתמורה להתחייבות של הערבים לא לבנות שלא כחוק מהיום ולהבא. מה אתם רוצים, שואל השר דרעי, שנתחיל לאכוף את החוק על הערבים, כשלא עשינו את זה אף פעם בעבר?
לפני כחודש הזמינה המועצה המקומית מג'דל כרום כמה מאות צעירים ל"אספה המונית" במתנ"ס המקומי, שתכליתה "בחינת תופעת השירות הלאומי אשר גואה ופושה בכפרנו". מנכ"ל רשות השירות הלאומי אזרחי, שר שלום ג'רבי, שמפעיל 22 מתנדבות במערכת החינוך המקומית ביישוב, פנה בדחיפות למשרד הפנים וביקש את התערבותו. "התגייסות הרשות המקומית נגד מפעל ההתנדבות מעוררת חשש כבד בלב המתנדבות, ועלולה להוביל להתנכלות ולפגיעה בהן", הזהיר. "אנחנו נגד שירות לאומי, וכל המגזר נגד", הסביר ראש מועצת מג'דל כרום, סליבי סלים, ל־Ynet, "קיימת החלטה של ועדת המעקב, ואנחנו, ראשי הרשויות, חלק ממנה ומכבדים אותה... כל עוד ועדת המעקב נגד, צריך לכבד את זה". אתם הבנתם? יושב לו ראש מועצה שמקבל את שכרו, את הרכב שלו ואת חשבון הסלולר שלו ממדינת ישראל, מקהיל קהילות כדי לקרוא לתושביו לא לשרת את אותה מדינה, גם כשהשירות ההתנדבותי מתבצע אצלו בכפר, מוציא למדינה אצבע משולשת, והמדינה, מצדה, עומדת מולו נבוכה ולא יודעת מה לעשות. בעצם, למה שזה יהיה אחרת? אם שר הפנים מוכן לחיות עם בנייה בלתי חוקית, למה שתהיה לו בעיה עם מלחמה בשירות הלאומי?
אבל לא רק השר דרעי נמצא במקום הזה. לא תאמינו, אבל גם בית המשפט הגבוה לצדק נמצא שם. בשבוע שעבר פרסם בג"ץ את פסק דינו בעניינם של בדואים שפלשו לקרקע פרטית של יהודים סמוך לביר הדאג' שבנגב, ובנו עליה מאות מבנים בלתי חוקיים. בעלי הקרקע, יחד עם עמותת "רגבים" שמייצגת אותם, ביקשו בקשה צנועה אחת. שהמדינה, זו שאמורה לאכוף את חוקי הבנייה, תקבע מועד לסילוק הפולשים. ומה פסק בית המשפט, בראשותה של הנשיאה מרים נאור? שלא צריך לשבת למדינה עם אקדח לרקה. נכון, מדובר בקרקע פרטית. נכון, כשמדובר ביהודה ושומרון ובעותרים פלסטינים המדינה מחויבת לפעול בלחץ זמן הרבה יותר גדול. אבל כאן אין צורך למהר. המדינה תפנה מתי שבא לה, והיא אפילו לא צריכה להתחייב למועד. אולי בעוד שנה, אולי בעוד עשר שנים, מתי שיהיה לה זמן.
תיק דומה עם סיפור דומה מתנהל במקום אחר בנגב, בעניינם של בני שבט אבו קוידר, שהתיישבו גם הם על קרקע פרטית של יהודים והקימו עליה את הכפר אלזרנוג. איש לא חולק על כך שמדובר בקרקע של יהודים. גם לא הבדואים. אבל למדינה יש זמן. ומה הציע שופט בית המשפט הגבוה לצדק, מני מזוז? לאכוף את החוק ומהר? ממש לא. מזוז הציע שאם הבדואים כבר פלשו וכבר הקימו לעצמם יישוב, אז אולי יהיה פשוט יותר שבמקום שהמדינה תפנה אותם, היא תפקיע מבעל הקרקע היהודי את אדמתו ותאפשר להם להישאר באופן חוקי על הקרקע שאליה פלשו ועליה בנו את בתיהם הלא חוקיים. מדהים איך לא חשבנו על זה קודם.
קחו את ההצעה של אריה דרעי להלבין את הבנייה הבלתי חוקית, תוסיפו לה את החופש שבו ראש מועצת מג'דל כרום מארגן כנסים נגד הגיוס לשירות אזרחי בלי שמישהו עושה לו משהו, חברו לזה את פסק הדין של הנשיאה מרים נאור ואת ההצעה השערורייתית של השופט מני מזוז ותקבלו מגזר שכל מי שנוגע בו מבוהל מהאפשרות להתחיל להטיל עליו את מרות החוק.
אני מאלה שתומכים בהשקעה מסיבית במגזר הערבי. אבל לא בדרך הזאת. בדרך הזאת לוקחים מגזר גדול, שגם כך מחפש את דרכו מול המדינה ולא לגמרי מוצא אותה, ומודיעים לו שמבחינתנו הוא יכול להמשיך לדרוס ולרמוס כל חוק, כי אנחנו כבר ננקה אחריו. זה המסר של השר אריה דרעי. זה המסר של נשיאת בית המשפט העליון. יופי של שיעור אזרחות.