במוצאי יום העצמאות יתקיים בירושלים טקס מרגש וחשוב: הענקת פרסי ישראל. הטקס הרשמי והממלכתי במעמד הנשיא, ראש הממשלה, יו"ר הכנסת, נשיא בית המשפט העליון, ראש עיריית ירושלים ושר החינוך יהיה גם השנה, טעון ונפיץ במיוחד. השנה השתרבב גם שמו של פרופ' דוד שולמן לרשימת האנשים הראויים ומעוררי ההשראה שיזכו בפרס. בנימוקי הוועדה צוין כי פרופ' שולמן הוא חוקר מבריק ופורץ דרך של הדת, הספרות והתרבות של דרום הודו. אחד ההיבטים המאפיינים את עבודתו המחקרית הוא שליטתו במגוון רחב של שפות, שבהן סנסקריט, טמילית, טלוגו ומלאיאלאם.
מה ששכחה הוועדה לציין זה ששולמן הוא גם מייסד תעאיוש, ארגון שעושה כל אשר לאל ידו לאיין את ישראל כמדינה יהודית. העובדה ששולמן יודע סנסקריט וטמילית לא כל כך משמעותית כשמדובר באדם השולל את הגוף שנותן לו את הפרס. לפני כמעט 20 שנה בחרה ועדת הפרס בעיתונאי שמואל שניצר. מסתבר שהוועדה לא הייתה מודעת למאמריו של שניצר נגד העלייה מאתיופיה. כשהובאו המאמרים לדיון בבג"ץ נקבע כי הם נגועים בגזענות חריפה. הוועדה חזרה בה מהחלטתה.
יש לי תחושה שוועדת הפרס הפעם ידעה בדיוק מה שולמן חש, חושב וכותב. אבל גם אם הוצנעו פרטים אלו או אחרים בביוגרפיה של הפרופסור - נעזור לוועדה לשקול מחדש ולחשב מסלול אחר, ציוני יותר. למשל, שולמן חתום על העצומה הזאת: "אנחנו, מרצים וסטודנטים הח"מ, מעריכים ומכירים תודה לאותם טייסים וחיילים אמיצים המצייתים לקול מצפונם ומסרבים לקחת חלק בהרג ובדיכוי של עם אחר. אנו, חברי סגל מהאוניברסיטאות, מביעים בזאת את תמיכתנו ואת הערכתנו לסטודנטים ולמרצים המסרבים לשרת כחיילים בשטחים הכבושים. שירות זה כרוך לעתים קרובות מדי בביצוע פקודות שאין להן מקום בחברה דמוקרטית המאמינה כי כל אדם נברא בצלם.
"זה 35 שנה מוחזק עם שלם של 3.5 מיליון איש ללא זכויות אדם בסיסיות. הכיבוש והשליטה על עם אחר הביאו את מדינת ישראל אל המצב שבו היא נמצאת היום. ללא הצהרה ישראלית על סיום הכיבוש המלווה במעשים - ולו גם מעשים חד־צדדיים - אין מלחמה זאת מלחמה על הבית כי אם על המשך הדיכוי והמשך מפעל ההתנחלויות. אנו מביעים בזאת את נכונותנו לעזור ככל יכולתנו לסטודנטים שכתוצאה מסירובם לשרת בשטחים ייתקלו בקשיים לימודיים, כלכליים או מינהליים, ואנו קוראים לקהילת האוניברסיטה לתמוך בסרבנים".
זכותנו הבסיסית
פרופ' שולמן הוא גם מייסד תעאיוש כאמור, מילה שמשמעה "לחיות ביחד". הבעיה היא שבארגונו מועסק גם עזרא נאווי ("קודם זובור ואחר כך גזנגה"), שהורשע בעבר בקיום יחסי מין עם קטין וחולק על המוטו של חיים משותפים, במיוחד אם אתה סוחר אדמות פלסטיני שמוכר קרקעות ליהודים. במקרה הזה עדיף לדעת נאווי, שלא תחיה בכלל. עדיין לא שמעתי את חתן פרס ישראל המיועד מתנער מנאווי או מדבריו.
פרופ' שולמן הגדיר את הרס המבנים הבלתי חוקיים בסוסיא הערבית "פשע נגד האנושות, פשע החותר תחת היושרה, אם זו המילה המתאימה, של המדינה הזאת, פשע נגד מצפונו של כל ישראלי, ביודעין או לא ביודעין, אם יש להם מצפון ואם אין". כזכור, המבנים שייכים לאנשי שבט נוואג'ה, שפלשו לשטח בסיוע האיחוד האירופי ותעאיוש, ולכולם בתים בעיירה יאטה הסמוכה. הפושעים היחידים כאן הם הפלסטינים והמסייעים להם, והפשע הוא לא נגד האנושות (אלא אם כן שולמן מקבל את הפרס בעבור תרומתו לדרמה הישראלית), אלא רק נגד החוק הצבאי ביו"ש.
עוד פנינה שראוי שוועדת הפרס תקרא לפני שהיא שולחת את ראשי המדינה ללחוץ את ידו, היא חלק ממאמר שפרסם שולמן בעיתון "הארץ": "כבר כמעט חמישה עשורים שהכיבוש מרעיל את כולנו בביורוקרטיה המטורפת שלו, במתנחלים המופרעים ובחיילים שלו, בתאוות גזל הקרקעות שלו, בגזענות המובנית שלו, בשלטון האימה שהוא מטיל". נדמה לי שביטול מתן הפרס לשניצר היה בשל עילה דומה אם לא פחותה מזו.
יתרה מכך, שולמן הוא כל כך אזוטרי וחסר חשיבות, שאלמלא הפרס הזה והרעש שיבוא בעקבותיו, הרוב המוחלט של הציבור לא היה שומע את שמו. אני בטוחה שניתן היה למצוא במאמץ קטן פרופסור אחר שהייתה לו תרומה משמעותית לא פחותה מזו של שולמן, שלא ניבל את פיו ביחס לחיילי צה"ל או למתנחלים. יכול להיות שהוועדה, בל אחטא בשפתי, פשוט לא ניסתה מספיק?
"אז למה היית בעד מתן פרס אקו"ם לאריאל זילבר?", ישאלו אבירי הקוהרנטיות. ראשית, אני מודה לכם על השאלה. ובכן, פרס אקו"ם אינו שווה לפרס החשוב ביותר של המדינה. שנית, ישראל היא מדינת היהודים. אנחנו לא מהאו"ם, ואנחנו לא מחויבים להיות אובייקטיביים או שקולים כשמדובר במי שסובר כי למדינת ישראל אין זכות קיום במתכונתה הנוכחית. זכותנו להגן עליה ולצאת נגדו. זכותנו הבסיסית וההגיונית ביותר כעם שפוי תאב חיים, היא לא לתת לאיש פרס ישראל אף על פי שייתכן שהוא שולט אחלה בשפות הטלוגו והמלאיאלאם.