מה דעתך על ספר האזרחות החדש, שאלתי כבדרך אגב את המורה לאזרחות של הבת שלי. אני אומרת שחבל כי המהדורה הקודמת הייתה מצוינת, היא נאנחה. הוא באמת כל כך גרוע, שאלתי, והיא אמרה שלפי מה שנאמר בתקשורת כנראה שכן, אף על פי שהיא מודה שעדיין לא קראה אותו. מתברר שנוכח הוויכוח הסוער, גם אם לא קראת, קשה שלא לקחת צד.
יש מי שאומר שזה ספין לחשוף את הספר דווקא בסמוך ליום העצמאות - אבל יש בכך גם לא מעט סמליות. חמש שנים מתעכב הספר, כמו דברים רבים שהביצוע שלהם מתעכב בשנים האחרונות על רקע התעצמות חילוקי הדעות. אני מכירה את הספר הקיים (בתי ניגשת לבגרות באזרחות בקרוב), אז הסתקרנתי ועלעלתי גם בחדש, והתפלאתי לראות שהשינויים אינם מהותיים.
מי ששומע את הוויכוח יכול להתרשם שיש פה שני מחנות - אחד שמתנגד באופן נחרץ לכל הקונספט של זכויות אדם, ואחר שנלחם עליו בחירוף נפש ונאחז בו בציפורניו. אחד שרוצה להפוך את ישראל למדינת הלכה דתית, ואחר שנלחם בעוז כדי שלא ניאלץ כולנו להסתובב ברחוב בכיפות ושביסים. אבל מה קורה בפועל? הרוב אינו נמצא פה וגם לא שם.
אני מודה שלא קראתי את כל הספר החדש לפני כתיבת המאמר (בניגוד לשמועות, כנראה שיש לי חיים), אבל מהפרקים על מגילת העצמאות, משמעות הגדרת המדינה כיהודית ודמוקרטית, וגם מהפרק שמדבר על זכויות אדם, לא עלה ניחוח פוליטי או דתי. קצת לא נעים לא להחזיק בעמדה נוקשה נוכח הוויכוח הלוהט, אבל הם נראו לי מאוזנים, מציגים מגוון עמדות לא קיצוניות, מסתייגים כשצריך, וכיאה לספר לימוד שמכבד את עצמו, גם קצת משעממים.
נכון שיש פה ושם ציטוטים מהתנ״ך או של הרמב״ם, אבל למה זה פסול? קיימים גם ציטוטים רבים ממקורות אחרים. ההתייחסות כאילו קיימת סתירה מוחלטת בין ״יהדות״ ל״דמוקרטיה״ היא מופרכת מיסודה. הרבה ערכים יהודיים הם לגמרי ברוח הדמוקרטיה. מדוע לא לחזק את שניהם, אם ניתן?
יום ההולדת למדינה הוא זמן טוב לתובנות, קצת כמו ביום נישואים. אפשר להתווכח על הרבה דברים, אבל מותר מדי פעם גם להסכים. צורת הוויכוח שלנו נוטה להעמיק שסעים במקום לנסות להתגבר עליהם. הטענות שהספר היה צריך להתעמק יותר בכל פרט של אי הסכמות וקיפוח הן לא בהכרח חינוך ליחסים טובים או לאזרחות טובה. במיוחד לאור פרק אחד שמשום מה לא זכה להיות חלק מהסערה: שלושת היסודות שעליהן מושתתת הדמוקרטיה הם סובלנות, פלורליזם אבל גם הסכמיות - עיקרון חשוב שלעתים בלהט הוויכוח אנחנו נוטים לשכוח.
ביום העצמאות יש משהו יפה בכך שיש לנו החופש והעצמאות לבקר, להתרגז, להתווכח ולריב, ובכל זאת אנחנו בוחרים לראות גם את הדברים שעליהם אנחנו מסכימים. קצת כמו זוג שחי יחד כבר הרבה שנים, שפעם בשנה בכל זאת מסוגל להניח לרגע בצד את הציניות והמריבות לטובת טקסטים רגשניים, אפילו על גבול הדביקים. זה יום שבו רוצים להדגיש את המשותף ולא את מה שמפריד, אף על פי שיש לא מעט נושאים שמפרידים. להביט בפרטנר ולהיות מסוגל לראות בו גם את הדברים הטובים.