כבר בהתחלה אפי איתם חטף משהו בראש ודימם. חבשתי אותו וחזרתי לשורה. הטרקטור התחיל להתקדם וניצבנו מולו. אני אחזתי בכף הגדולה. עשרות שוטרי מג"ב ויס"מ הקיפו אותנו. פרשים הסתערו, הדבר האחרון ששמעתי לפני שהתעלפתי היה "תורידו את חבר הכנסת". היה צורך רק בניתוח אחד כדי לתקן את הקרעים ברצועות כף ידי הימנית, אבל מאותו יום שוב אינני יכול לנתח.
 
זה היה לפני עשר שנים, בפברואר 2006. בית המשפט הורה למדינה להרוס תשעה בתים בעמונה שנבנו - כך קבע בית המשפט - על קרקע בבעלות ערבית פרטית. המדינה, שהייתה שותפה פעילה בהקמת היישוב מ־1995, והשקיעה מיליונים רבים בהקמת המאחז היושב על פסגה אסטרטגית מצפון לירושלים, גררה רגליים. הרי יש מאות בתים בהתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון באותו מעמד משפטי. הרי יש אלפי בתים ערבים שנבנו שלא כחוק על אדמות מדינה ביו"ש, ויש צווי בית משפט להרוס אותם. ויש רבבות כאלה שנבנו בידי ערבים בנגב ובגליל ובירושלים, על אדמות מדינה שדודות. למה להרוס דווקא את הבתים בעמונה? נהרוס, הבטיחה המדינה לבית המשפט, אבל על פי סדר העדיפויות שלנו. 
 
ואחר כך הייתה מדינת ישראל עסוקה מאוד בהריסת אלפיים בתים של יהודים שנבנו - דווקא כחוק - בגוש קטיף ובצפון השומרון, וביקשה וקיבלה עוד דחייה. ציבור המתיישבים הוכה קשות בהתנתקות. חורבן גוש קטיף הסתיים בקלות מדהימה. אלפים גורשו בלי מאבק אמיתי. הביטחון העצמי של המתנחלים נשבר. הם איבדו אמון במנהיגיהם שנתפסו כמשת"פים של הממשלה. הם היו זקוקים להתנגשות מעצבת. 
 

ואז התמוטט אריאל שרון ושקע בתרדמת. ממלא המקום, אהוד אולמרט, החליף אותו. בסוף מרץ 2006 עתידות היו להתקיים הבחירות לכנסת. אולמרט רצה להיתפס כמנהיג בעיני הציבור, לא כמחליף זמני ומקרי. אם שרון הרס 25 התנחלויות, גם הוא יכול. הייתה לו תוכנית - "ההתכנסות" - להחריב עשרות רבות של יישובים ביו"ש ולגרש כמאה אלף מתיישבים, אבל הציבור לא האמין שאולמרט מסוגל לכך. 
 
אולמרט היה זקוק בדחיפות לקבלות המוכיחות את מנהיגותו. הוא היה זקוק להתנגשות מעצבת. הוא דחה את כל הצעות הפשרה, שיגר לעמונה 6,000 שוטרי יס"מ ומג"ב ופרשים. ההנחיות היו "אפס סובלנות". החיילים מאוגדת איו"ש התייצבו במעגל חיצוני כדי למנוע הגעת תגבורות מתנחלים לזירה.
 
העשן והאבק היתמרו מעל עמונה. בשעה 13:20 לערך הביע מפקד האוגדה דאז, תא"ל יאיר גולן, שביעות רצון מקצב הריסת המבנים ומביצוע המשימה. עשרות אמבולנסים פינו פצועים. מסוקי הפינוי של צה"ל המריאו ונחתו. בסוף היום שכבו 250 פצועים בחדרי המיון בירושלים, ובהם כ־40 שוטרים. אולמרט הבין אולי שזה לא כל כך פשוט, ש"תוכנית ההתכנסות" שלו עלולה להביא לשפיכות דמים, למלחמת אחים. מאותו יום לא ניסה יותר להרוס יישובים.
 
אלא שארגוני השמאל לא היו שותפים ללקחיו. הניצחונות המשפטיים שזכו להם בשנים האחרונות - פינוי והריסת חמישה בתים ב"שכונת האולפנה" בבית אל ופינוי והריסת היישוב מגרון - המריצו אותם להמשיך גם בעמונה. גם אם אין אנשים חיים הבאים לבית המשפט ומוכיחים שהקרקע שלהם. גם אם הוויכוח הוא על רישומים בספרי טאבו מאובקים, מסמכי רכישה וטענות הדדיות לזיופים. גם כשהם יודעים שאל תלי החורבות של ניצחונותיהם הקודמים - בעמונה, בבית אל ובמגרון - לא חזר אף ערבי אחד לבנות או לחרוש. 
 
הרס בתי מתיישבים יהודים ממלא אותם אושר וסיפוק, ששורשיו בשנאה עצמית חולנית. אותם ארגוני שמאל, "אבירי שלטון החוק", צורחים "טיהור אתני" כשבאה מדינת ישראל להרוס על פי צו משפטי בתי ערבים שמשתלטים על אדמות לאום בלב ירושלים.
 
אם אדם בונה, בשגגה או בזדון, מגדל דירות בתל אביב על חלקת אדמה שאינה שייכת לו, כולה או קצתה - בית המשפט לא יורה להרוס את הבניין. הוא יחייב את הבונה לפצות את בעלי הקרקע. אבל ביהודה ובשומרון מעדיף בית המשפט, כדרישת ארגוני השמאל, להורות על הריסה. המדינה יכולה ליצור הסדר משפטי שימנע את ההריסה, לחוקק את "חוק ההסדרה" ולהקים באיו"ש בית משפט לקרקעות. כך המליצה הוועדה הממלכתית בראשות שופט העליון אדמונד לוי ע"ה. 
 
את הוועדה מינה בנימין נתניהו, ובאיזשהו ארון בלשכתו הוא גם קבר את מסקנותיה והמלצותיה. המינהל האזרחי ביו"ש מעדיף דווקא להתנהל על פי המלצות דוח טליה ששון, מן השמאל הקיצוני, שהייתה מועמדת מרצ לכנסת.
לפני ימים אחדים התפרסמה ב"הארץ" ידיעה של חיים לוינסון שלפיה משרד הביטחון ו"אמנה" מתכננים להקים "התנחלות עבור מפוני עמונה". זוהי תוכנית לבניית 139 יחידות דיור, מקצתן מיועדות למפונים מהיישוב שהמדינה התחייבה להרוס עד תום השנה, והשאר למכירה בידי "אמנה" לכל דכפין. מתיישבי עמונה, כך נמסר בידיעה, מתנגדים לפינוי ואינם מעוניינים בשום דיור חלופי או פיצוי. בעמונה מתגוררות כבר 20 שנה עשרות משפחות עם כ־150 ילדים. 
 
בדקתי ומצאתי: יש שרים בממשלה המתנגדים בתוקף לתוכנית הזאת. הם משוכנעים כי אפשר להסדיר את המעמד המשפטי של היישוב. הם סבורים שאת הפיצויים צריך לתת דווקא למי שיוכיח שהוא בעליה החוקיים של הקרקע בעמונה. הם גם זוכרים איך הפרה הממשלה את הבטחותיה לבנות 300 יחידות דיור במקום אלו שהרסה בשכונת האולפנה בבית אל. שר הביטחון הכשיל את הבנייה ומנע אותה. למה שמישהו יאמין שוב להבטחות שר הביטחון? 
הם גם תמהים איך ראש הממשלה - שהקפיא הלכה למעשה את כל הבנייה הממשלתית ביו"ש במצוות ארה"ב - מוכן לפתע להקים יישוב חדש. ראש הממשלה שחושש אפילו להוסיף יחידות דיור בשכונות קיימות בירושלים, יעז לפתע להקים יישוב בחבל בנימין?

גם המתיישבים כבר אינם מאמינים לאף מילה של נתניהו. הם משוכנעים כי מדובר שוב באותו סוג תעלול עלוב של נתניהו המכריז על בנייה, רק כדי למשוך אש מיידית מצד "הארץ" וארגוני השמאל, שיביאו ללחץ בינלאומי ולהתקפלות. נתניהו בטוח שתומכיו מהימין יסתפקו בהצהרותיו, והדחפורים שלו לא ייצאו להכשיר את הקרקע ליישוב חדש אלא להחריב שוב את עמונה. ההרס מתוכנן לסוף השנה. זכרו את התאריך. עמונה חוזרת.