התסיסה בנושא הספר ללימודי אזרחות שראה אור בימים אלה בהשראת משרד החינוך, שאותה מחרחרים כל אלה שרוצים לראות פה, בראש ובראשונה, מדינה "של כל אזרחיה", מעוררת בי תוגה לא מעטה. זאת משום שאינני יכול שלא לחשוב מה היה קורה אם להקת המקוננים הזאת הייתה נמצאת כאן בעת שהוכרז על הקמתה של מדינת ישראל. המתריסים להכעיס בוודאי היו מנסים לרמוס ברגליים גסות את מגילת העצמאות תוך שהם קוראים למדינות העולם שלא להכיר במדינה היהודית. לבית המשפט העליון הם לא יכולים היו לפנות בדרישה לפסול את המסמך הזה משום שהוא מתעלם מזכויותיו של "העם הפלסטיני" בגלל שמוסד זה טרם הוקם. אפשר גם להניח בוודאות גמורה שהשופטים של העת ההיא היו בועטים את העותרים לכל הרוחות.



חסידי הליברליזם כביכול בוודאי גם היו קובלים על כך שהמילה "דמוקרטית" לא נזכרת לחלוטין בכתב המגילה. יש לשער שהם גם היו דורשים, מן הסתם, שהגדרתה של מדינת ישראל במסמך המכונן שלה תהיה שונה מעיקרה. הגדרתה כמדינה יהודית בוודאי לא הייתה לרוחם.



אבל כל זה לא קרה. המסמך המנוסח לתלפיות מדבר רק על זכויותיו ההיסטוריות, המוסריות והמשפטיות של העם היהודי להקים בארץ ישראל את ביתו הלאומי. מדובר בו על שוויון זכויות לכל האזרחים – אבל זכות הכניסה למדינה היהודית ניתנה רק לבני העם היהודי. חוק השבות קבע במפורש למי יש זכות להגיע לכאן ולקבל באורח אוטומטי את אזרחותה של מדינת ישראל.



בד בבד, נקבעו חוקים נוספים שהעבירו לרשותה של המדינה שזה עתה נולדה את נכסיהם של אלה שברחו או עזבו מכל סיבה שהיא לארצות השכנות. מהלך בלתי הפיך זה קיבע לעולם את אובדן הזכויות של מי שפתח במלחמה נגד המדינה היהודית ונאלץ, בסופו של דבר, לנטוש את רכושו ולהימלט על נפשו.


כעת מבקשים חורצי הלשון למיניהם בקרב מחנה השמאל שגם הנרטיב של הערבים יופיע בספר. זה לא יקרה, כמובן, אבל באמצעי התקשורת הניסיון לעשות דה־לגיטימציה לאתוס היהודי איננו חדל אף לרגע.



אלא שהמדינה שהוקמה כאן היא בפירוש מדינה יהודית. אין כל דרך לשנות את יהודיותה של המדינה הזאת - ולכן אני אומר שכל מי שלא רוצה בלבוש הזה של מדינת ישראל חופשי לעבור למדינות אחרות ששם ימצא שהפלורליזם הדמוקרטי, אולי, רב יותר. המדינה שלנו תמשיך להיות יהודית, על כל המשתמע מכך.



וכשאני אומר את הדברים האלה אני נזכר באמירות של השופט אהרן ברק שאיננו יכול להיות חשוד כמי שעקרונות הדמוקרטיה המודרנית אינם יקרים לו. וכך הוא אמר: "...מדינת ישראל היא מדינה יהודית אשר בתוכה חיים מיעוטים, ובהם המיעוט הערבי. כל אחד מבני המיעוטים החיים בישראל נהנה משוויון זכויות גמור. אמת, מפתח מיוחד לכניסה לבית ניתן לבני העם היהודי... אך משמצוי אדם בבית, כאזרח כדין, הוא נהנה מזכויות שוות כמו כל בני הבית האחרים...".



אז הנה הדברים במלוא פשטותם. זאת מדינת הלאום של העם היהודי. המסמך המכונן שלה מדבר על כך שהיא מוקמת בארץ ישראל. בחוכמה רבה לא ציינו מנסחיו את גבולותיה. האבות המייסדים ידעו את אשר הם עושים. כשפורעים ערבים שטפו את רחובותינו בדמם של חפים מפשע, כבעבר, מאז ראשית ימיה של הציונות, לא הייתה כל סיבה לוותר אפילו על שעל אחד מן המולדת המובטחת.



הספר שנועד לשמש בסיס ללימודי האזרחות במדינת ישראל צריך לשקף בדיוק את הנרטיב של העם היהודי - ואין כל מקום לדרוש הדדיות או שוויוניות.