אבות המזון: הגיע הזמן להתערב במה שהילדים אוכלים בבתי הספר

לאחר שנחשפנו שוב לאחרונה לפוטנציאל ההרסני של ליקויים בבקרת האיכות של מפעלי מזון, עולה בפתח שנת הלימודים הנוכחית השאלה: עד כמה האוכל שילדינו אוכלים במסגרות החינוכיות בטוח ומזין? מאות אלפי ילדים אינם משתייכים לתוכנית ההזנה הממשלתית - ואוכלים ארוחה חמה במסגרות הבלתי פורמליות. אלא שפעם אחר פעם מגיעים דיווחים על ליקויים משמעותיים באוכל במוסדות החינוך על רקע היגיינה ירודה או הרכב מזון לא בריא באופן יוצא דופן, ומי שמשלמים בסופו של דבר את המחיר הם הילדים שלנו.

כיצד ייתכן שבשנת 2016 עדיין לא קיים פיקוח מוסדר על תחום המזון במערכת החינוך? התשובה לכך ברורה: היעדר רגולציה. אומנם יש הנחיות מקצועיות, יש חוזר מנכ"ל, יש חקיקה שנמצאת בעיצומו של תהליך ויש רצון טוב במשרדי הממשלה - אבל אין רגולציה, וודאי שגם לא אכיפה מסודרת. לגורם המקצועי, משרד הבריאות, אין מספיק תקנים לפיקוח ולבקרה - והגורם הפדגוגי, משרד החינוך, חדל מלהיות אחראי להרכב המזון ואיכותו עוד לפני שהחלה ארוחת הצהריים.

במרוץ החיים המטורף, להורים אין זמן. הם רוצים בעיקר שהילד יאכל ושיהיה לו טעים, ומתעוררים רק כשקורה משהו חריג, למשל אחרי שיתוף תמונה מבהילה בוואטסאפ. בפועל, האחריות מגולגלת אל הרשות המקומית, וייתכן שיש בכך היגיון. עם זאת, ברור שיש יתרון מובהק לרשויות העשירות. אך מה לגבי הילדים ברשויות עניות יותר? האם לא ראוי שגם הם יזכו לפיקוח מקצועי על האוכל?

פתרון רב-מערכתי

אומנם חברות ההזנה רוצות לספק מזון איכותי, אך לטענתן, במחירים הנהוגים בשוק אין ביכולתן לעשות זאת. המחיר לכאוס כבד. כל יום שבו הנושא לא מוסדר באמצעות תוכנית לאומית וקמפיין ממשלתי, מהווה פגיעה בבריאות ילדינו.

אחוז הילדים שלהם עודף משקל בישראל הוא מהגבוהים בעולם המערבי, ומגמה זו רק הולכת וגדלה. ילד שחווה ניסיון רע עם אוכל ונרתע מאוכל המוגש לו יתקשה בעתיד להיפתח לטעמים חדשים. נוסף על כך, החך של ילדי ישראל מתרגל לטעמו של מזון מתועש, עשיר בנתרן ובסוכר, הרגל שקשה להיפטר ממנו בהמשך.

הפתרון הוא רק רב-מערכתי, דהיינו: החייאה מיידית של התוכנית הלאומית לחיים פעילים ובריאים - "אפשריבריא", כפי שהבטיח שר הבריאות יעקב ליצמן (מדובר בתוכנית שתקציבה ירד בממשלה הקודמת עד שהוקפאה); רגולציה על יכולות הבקרה והפיקוח בידי הגורמים המקצועיים במשרד הבריאות; קביעת מחיר מינימום ריאלי למנת מזון במוסד חינוכי; ואיסור על מכרזי מחיר; חיוב חברות ההזנה לעמוד בסטנדרט מקצועי אחיד של בקרת איכות, הן על רצפת הייצור והן לאחר הובלת המזון למוסדות החינוך; והקצאת משאבים לחינוך תזונתי החל מהגיל הרך.

כמו בכל תהליך חברתי, הגורם הדומיננטי היה ונשאר ציבור ההורים. אם ייווצר לחץ ציבורי, זה יזוז. אם נדרוש זה יקרה, אבל לא כמחאה ריקה או כשיח קיטורים, אלא כהתערבות עד לשינוי. הורה שמתלונן על האוכל במוסד החינוכי של ילדו חייב להכיר את הנושא ממקור ראשון ולא משמועות. הרעיון הטוב והפשוט ביותר הוא להיעזר באיש מקצוע או לחלופין לטעום את האוכל, לדובב את הילדים ולהבין לעומק מה אוכלים, לבקר בחברת הקייטרינג, לדרוש הרכב תזונתי ולעקוב אחר שינויים ועדכונים.

גם בבית

עם זאת, כדי לשמור על הרצף החינוכי, על ההורים להיות חלק מן התהליך ולשנות את הרגלי אכילה בהתאם גם בבית. הורים לילדים גדולים יותר – שימו לב מה נמכר בקפטריות בבית הספר. הניסיון בחקיקה להגביל את המוצרים שיימכרו בהן הוא מבורך, אך נעשה, למרבה הצער, ללא תכנון מספק של שלב היישום וללא אכיפה מספקת. זכייני הקפטריות עשויים לטעון שרווחיותם נפגעת עקב המעבר לתפריט בריא, אך יש דרכים יעילות להחיל את השינוי. זה נעשה כבר במוסדות חינוך רבים, ולכן מומלץ שלא לקבל תירוצים לפגיעה בבריאות ילדיכם. אל תמתינו לרשויות, צרו מהיום לחץ אזרחי. מניסיוננו, פעולות הורים הביאו לתוצאות חיוביות בערים רבות בישראל. 

איילת מייזנר היא מנכ"לית עמותת "מהיום - הפורום הישראלי לאורח חיים בריא"; צור טהון הוא אחראי הזנה בעמותה עירונית גבעתיים