1. כחול-לבן


צוואתו העסקית של שמעון פרס נחתמה בקולו לפני כשלושה שבועות. "קנו תוצרת כחול-לבן", הפציר בקליפ אחרון שהועלה לפייסבוק, וקודם לכן בהופעה בפני ראשי הארגונים העסקיים.



דבריו רלוונטיים ביותר לוויכוח הסוער סביב המאבק ביוקר המחיה והמחיר המשולם. המחלוקת לוותה השבוע בטונים גבוהים, כשעל הפרק עמדה סכנת סגירת מפעל "אדום אדום" בבית שאן. להערכתי, המפעל לא ייסגר, אבל על כך בהמשך. תעשיינים ויצרני מזון טוענים שהמחיר אינו חזות הכל, ושההוזלות בעקבות הורדת המכסים ופתיחת מכסות המזון לייבוא ממילא אינן מגיעות לצרכן. יבואנים כמו רמי לוי, האחים דבאח או חברת נטו של משפחת עזרא חוגגים את פתיחת הגבולות.



הפגנת עובדי "אדום אדום". צילום: יובל הנדלרהפגנת עובדי "אדום אדום". צילום: יובל הנדלר



כחלון, שהוכתר השבוע על ידי מזכ"ל ההסתדרות כ"שר האוצר החברתי ביותר בתולדות ישראל", נאבק בכל כוחו בהורדת יוקר המחיה דרך פתיחת השווקים לתחרות, הורדת מכסים והגדלת מכסות ייבוא ורפורמות. הכל כשר להורדת המחירים. ההתמקדות היא בשוקי הבשר, הדגים, הירקות הקפואים, הגבינות הצהובות, השימורים והטונה, שם מפחיתים מכסים במאות מיליוני שקלים.



בתחומים מונופוליסטיים אחרים, שבהם התחרות מוגבלת, כמו הבנקאות, ענפי הביטוח, הפנסיה והתקשורת, מנסה שר האוצר להתניע רפורמות. אפשר להתווכח על יעילות המדיניות, אבל זאת האג'נדה. כחלון מונה כשר האוצר כדי שיתחילו להתחשב גם בשקופים. אלא שהשיטה לא עובדת תמיד ומעת לעת חורקת.



השבוע נחשפנו בחסות בנק ישראל לנתוני ענף כרטיסי האשראי, שבו עמלות הסליקה בבתי העסק התכווצו ב־700 מיליון שקל לשנה בחמש השנים האחרונות. ואיפה הכסף? הוא מונח בעיקר בבתי העסק. הרפורמה בענף הסתכמה בסך הכל בהעברת הכסף מכיסן של חברות האשראי לכיס הקמעונאים. הציבור, מיותר לציין, נשאר מחוץ לתמונה.



סיפור הפטור ממע"מ באילת, העולה למדינה כחצי מיליארד שקל בשנה, הוא דוגמה נוספת. הבדיקות מוכיחות שסוחרי העיר הדרומית אינם ששים לשתף אותנו בחגיגה. מחירו של מוצר בושם או ביגוד באילת אינו תמיד זול ב-17% בהשוואה למחיר במרכז הארץ.



עם העיוותים בתחום המסחר והקמעונאות ניתן עוד לחיות. אבל כשפותחים לתחרות את החקלאות חייבים לצד שיקולי יוקר המחיה לשקלל משתנים נוספים. החקלאות היא הענף המרכזי התורם לתעסוקה בפריפריה. חקלאות שומרת על הגבולות. חקלאות היא הביטחון התזונתי שלנו. חקלאות היא "החיים עצמם". חקלאות, וסליחה על המילה הגסה, היא ציונות.



הממשלה מעודדת יזמים כמו חברות מזון לפעול בפריפריה באמצעות מענקי השקעות והטבות מס. זה לא מקרי שמפעלים כמו אסם או מחלבות טרה עברו דרומה. זה גם לא מקרי שתנובה הקימה בעידוד המדינה את מפעל הבשר "אדום אדום" בבית שאן בהשקעה של 135 מיליון שקל, וזכתה למענק של 29 מיליון שקל.



אלא שמרגע שהפחתת יוקר המחיה הפכה לחזונו העיקרי של כחלון והמחיר קובע הכל, הראש והלב אינם מתואמים. הראש אומר לייבא טונות של עגבניות מטורקיה, כי אין מספיק עגבניות. הלב אומר להתחשב בעובדי מפעל "אדום אדום" גם במחיר ויתור מסוים על המאבק ביוקר המחיה. המפעל בבית שאן מעסיק 200 עובדים, חלקם מפוטרי כיתן בית שאן, שנסגר בסוף שנות ה-80. בשנים האחרונות נצטברו הפסדים של 135 מיליון שקל, ורק לפני שנתיים הצליחו להתאזן.



אלא שאז נפתח השוק לייבוא בשר (בעיקר מפולין), ותנובה קופחה. שיקולי כשרות בניצול הבקר והקושי בניצול מערכת ההפצה (לא ניתן להוביל באותה משאית מוצרי חלב ובשר) דרדרו מחדש את המפעל. הדבר הפשוט מבחינת תנובה הוא לסגור את המפעל ולהצטרף לייבוא הבשר, אבל היא ממתינה. אם בסוף יוחלט לסגור, ניקלע למצב הזוי שבו המדינה מצ'פרת את תנובה ב־29 מיליון שקל כדי להקים מפעל, ומצד שני אדישה לסגירתו. להערכתי, המעורבות האינטנסיבית של מזכ"ל ההסתדרות והמגעים הקדחתניים מול שר האוצר ומנכ"ל משרדו ימנעו את סגירתו.



"אדום אדום" הוא דוגמה אחת בלבד למצב התעשייה. לפני שבועיים סיפרנו כאן על מפעל נעלי בריל שנסגר, ועל כך שקווי הייצור הועברו לדרום אפריקה (שם הפך למפעל משגשג). השבוע סיפר שמואל דונרשטיין, הבעלים של רב בריח, למשלחת חברי כנסת על מסע הייסורים שעבר כשהחליט על הקמת המפעל, וזה עוד אחרי שקיבל סיוע מאסיבי מכחלון. לפני שנה הבאתי את הסיפור של פניציה, שנאלץ להתחרות בייבוא בהיצף זכוכית מטורקיה.


באוצר חייבים להחליט אם ברצונם למגר את התעשייה ולהפוך למדינת יבוא, או להישאר מדינת כחול־לבן כמורשת פרס. לא שהמצאנו את הגלגל. בעולם המערבי נהוג להעדיף בבירור את יצרנים המקומיים, גם משיקולי תעסוקה, שמאחוריהם מסתתרים שיקולים פוליטיים. זה נורמלי. עובד שפוטר לא יוכל להחזיר את המשכנתה ולא לקנות עוף בשקל. אצלנו, משום מה, משהו השתבש במאבק על יוקר המחיה.


2. קרנית על הכוונת


לאחר רגיעה (שם זמני) במערכת היחסים בין שר האוצר לנגידה, נרשמה השבוע עם בוא הסתיו הצטננות קלה. העילה המרכזית התורנית הוא עתיד שוק הנדל"ן ומחירי הדיור.



לפני שבועיים שיגר ח"כ אלי כהן יו"ר ועדת הרפורמות מכתב למפקחת על הבנקים חדוה בר, בדרישה להגביל את משקיעי הנדל"ן ולהעדיף זוגות צעירים הקונים דירה ראשונה. ח"כ כהן הסביר שעליית ריבית המשכנתאות הגדילה בתוך שנה את החזר ההלוואה ב-400 שקל בממוצע. "הגיע הזמן שבנק ישראל יחשוב לא רק על הבנקים אלא גם על הזוגות הצעירים וייתן להם קדימות בקניית דירה", דרש.



קרנית פלוג. צילום: נתי שוחט, פלאש 90קרנית פלוג. צילום: נתי שוחט, פלאש 90



התעניינתי אם קיבל תשובה ואם כן מהי, אבל כהן השיב בשלילה: "עד אתמול לא התקבלה שום תשובה. בבנק ישראל הבטיחו לחזור אלי אחרי ראש השנה". לח"כ כהן אין מה לחכות. קשה להניח שבנק ישראל יטיל מגבלה גורפת שתאסור על משקיעים לקבל מימון לקניית דיור. כחלון אינו שש אלי עימות נוסף עם הנגידה, זה לא בריא, ולכן הוא עושה את זה באמצעות אנשיו. הפעם זה כאמור ח"כ כהן. במקרים אחרים אלה ח"כ רועי פולקמן או חברת הכנסת רחל עזריה.



לאחרונה יש מעורבות פעילה מצד אמיר לוי, הממונה על התקציבים. כשיאיר לפיד היה באוצר, הכלכלן הראשי ד"ר מיכאל שראל התנגד למע"מ אפס והחליט להתפטר. אצל כחלון היוצרות התהפכו. הכלכלן הראשי שותק, ולוי מגונן אוטומטית על עמדות השר. לוי, כמו כהן, לוחץ להחמיר את המגבלות על המשקיעים. לאחרונה הוא עשה את זה לפני כשנה, והשבוע פעם נוספת. העילה הפעם הייתה דברי הנגידה בתדרוך התקופתי לתקשורת על המדיניות המוניטרית. כשנשאלה לדעתה על מיסוי שלוש דירות היא הבהירה שהמהלך יביא בטווח הקצר לעלייה בשכירות, אך במקביל צפוי להוריד את המחירים. טענתו של לוי הפוכה: לדבריו, ככל שמחירי הדיור יירדו, התשואה הנדרשת להשכרת הדירה תרד ובהתאם לכך גם מחירי השכירות.



האמת נמצאת לטעמי בדברי הנגידה, ועל כך מצביעים הנתונים בשטח. בדיקות של מומחי נדל"ן באיגוד השמאים או על ידי לוי יצחק מוכיחות שבשבועות האחרונים הוקפצו מחירי השכירות ב-5%. הסיבה המיידית היא הרצון לגלגל את עלות המס (שעדיין לא אושר) על השוכרים. ירידה בהיקף הדירות להשקעה (מגמה שהתחילה לפני חצי שנה) תצמצם את היצע הדיור להשכרה ותביא בהכרח לעליית מחירי השכירות. הכתובת בנוגע לטענות על שוק הדיור אינה הנגידה, אלא יועצי הנדל"ן סביב כחלון.



שר האוצר מקדיש את האנרגיות שלו לפרויקט מחיר למשתכן. הוא כמעט אינו מפספס שום טקס בשום פרויקט, מנצרת עד באר שבע. מבחינתו, השלמת הפרויקט תשלוף ממעגל הקונים 60 אלף זוגות צעירים (יחד עם בני הזוג, מדובר ב-120 אלף). אם נוסיף את בני המשפחה נקבל מאגר אלקטורלי לא רע הנאמד ב־4-5 מנדטים. עניינית, יציאתם של זוכי מחיר למשתכן ממעגל הקונים והעובדה שהדירות נמכרות ב־25%-30% מתחת למחירי השוק ידכאו בסוף את המחירים.



כחלון אינו מתעניין במחירים במרכז הארץ, ובטח לא בערים כמו תל אביב. לכן נתוני השמאי הממשלתי אינם רלוונטיים מבחינתו. גם מחירי השכירות אינם בראש מעייניו של שר האוצר. את זה הוא משאיר לחברת דירה להשכיר, אבל פעילותה בתחום היא טיפה בים.


3. הלווייתן הוחזר לים


בניגוד לצפוי, אף אחד לא ניצל את ראש השנה כדי להניף על הדרך את כוסות היין לכבוד האירוע המשמח של עסקת מכירת גז מקידוח "לווייתן" לירדנים בשווי 10 מיליארד דולר (ל-15 שנים). חבל, כי מדובר באמת באירוע אזורי מרגש. במקום זה קיבלנו מלחמת בוץ בין שר האנרגיה יובל שטייניץ לח"כ שלי יחימוביץ'. כיאה ליום הכיפורים המתקרב, שטייניץ דרש התנצלות מהדהדת מצד המתנגדים למתווה הגז. בתמורה קיבל מיחימוביץ' מקלחת צוננים, שבמרכזה מפגן "בורות תהומית ומדאיגה" של שטייניץ.



האחרון התלהט, ובתוכנית הכלכלית של גל"צ צירף את יחימוביץ' כחברת כבוד בעדת "המטומטמים". חבל. שטייניץ אינו צריך לחגוג מתווה שאומנם חייב היה להיחתם, אבל עדיין מלא חורים כמסננת. יחימוביץ' מצדה חייבת להודות שללא המתווה לא היה שום סיכוי לפיתוח "לווייתן" ולמכירת גז לירדנים ומאוחר יותר גם לנו.



"10 מיליארד דולר על פני 15 שנה". אסדת גז ישראלית. צילום: משה שי, פלאש 90"10 מיליארד דולר על פני 15 שנה". אסדת גז ישראלית. צילום: משה שי, פלאש 90



המלצת המתנגדים למתווה "הגז יישאר בים" אינה תוכנית עבודה. עניין מתווה הגז כל כך רווי אמוציות, עד שאפשר לקבוע בזהירות שגם אם יזמי "לווייתן" ימכרו לישראלים גז בדולר ליחידת חום, מתנגדי המתווה יטענו שזה יקר. הרי "הגז שייך לכולנו" וצריך למכור אותו חינם. אם כן, אלה הממשיכים להתווכח בלי סוף בשאלה מי צדק ומי טעה במתווה הגז הם המטומטמים האמיתיים. המתווה הוא עובדה קיימת, ועכשיו צריך להסתכל קדימה.



נכון שלפני שנתיים עוד ניתן היה לקבל מהירדנים עסקה בשווי גבוה יותר של 15 מיליארד דולר ומחירים טובים יותר. אבל רגע לפני החתימה במדשאות הבית הלבן הגיח הממונה דיוויד גילה וטרפד את החגיגה. יגאל לנדאו, מבעלי חברת רציו (מבעלי "לווייתן"), מספר שאשתו כבר תפרה שמלה חגיגית לאירוע, אבל נאלצה לאפסן אותה בעקבות הביטול.



גם בתנאים הנוכחיים הסכם הגז עם הירדנים מצוין לישראל. העסקה מחזירה את הלווייתן מהחוף (או החדר הגדול שבו היה מונח, כדברי המשפטן אבי ליכט). שנית, החוזה הירדני הוא הסכם עוגן המבטיח ליזמים השגת מקורות כספיים לפיתוחו. מכירת הגז תחזק את הקשרים עם הירדנים, מעבר לקשר הנוכחי הכולל גם אספקת מים חינם. ההסכם מגדיל את ההסתברות לעסקות דומות עם מצרים, טורקיה (לשם אמור לנסוע בימים הקרובים שטייניץ) ובשלב מאוחר יותר אולי גם עם אירופה (באמצעות קפריסין ויוון, שגם בהן הוא אמור לבקר).



הגז לירדנים יימכר במחיר ממוצע של 6.3 דולר ליחידת חום. מדובר במחיר גבוה מזה שישלמו חברות ענק ישראליות כמו החברה לישראל או יצרני החשמל הפרטיים. אז נכון שחברת החשמל משלמת מחיר דומה, אבל הסכמי העבר המטופשים (כמו מנגנון הצמדת המחיר) מונעים ממנה לפתוח חוזים ולהוריד מחירים. היא גם נאלצת לצרוך פחם, משום שאין עדיין מספיק תחנות כוח המופעלות בגז.



צינור אספקת גז נוסף מקידוח "תמר" אומנם עדיין לא הונח, בניגוד להמלצת מבקר המדינה, אבל הסוגיה מונחת לפתחה של הממשלה. האוצר מוזמן בחוק ההסדרים הנוכחי להקצות כמה מאות מיליוני שקלים להקמת הצינור. בכל מקרה בבורסה - שהיא ברומטר מסוים לכלכלה - כבר החליטו שהמתווה טוב לנו. ניירות הערך של שותפויות הגז הגיבו בעליות, וזה אומר שגם "הפנסיות שלנו" שמנהלים הגופים המוסדיים ישתתפו בחגיגה. וכמובן, ישנן ההכנסות ממסים ממכירת הגז, שכמחציתן יגיעו לאוצר המדינה.


4. הסוכן שיצא לאור


הכנס השנתי של לשכת סוכני הביטוח שננעל לפני שבוע באילת לא היה עוד כנס. המפקחת דורית סלינגר לא באה וגם לא צלצלה. אלא שהנפקדות לא העיבה על האיכות. לדברי נשיא הלשכה אריה אברמוביץ, "המפקחת, עם כל הכבוד, אינה משפיעה על התכנים אלא מגיעה רק לברך. הסוכנים מגיעים כדי להתעדכן בתכנים מקצועיים, וכאלה היו בשפע. הפעם נרשמה נהירה חסרת תקדים של שרים, חברי כנסת אנשי מקצוע. לא צריך להתרגש מההיעדרות".


מה עומד על סדר היום של לשכת סוכני הביטוח?



"הדבר החשוב ביותר הוא הבג"ץ שהגשנו בעניין המסלקה הפנסיונית והקשר למתן ייעוץ. התקנות מחייבות אותנו, לפני מתן הייעוץ, לפנות למסלקה כדי לקבל נתונים על מצב הלקוח. על כל פנייה אנחנו חייבים לשלם. המסלקה אמורה לתת מידע מקיף אבל בפועל אינה פועלת כמו שצריך. יש הרבה טעויות, וכספים שמעבירים מעסיקים עבור העובדים אינם מגיעים ליעדם. עתרנו בעניין זה לבג"ץ, ואנחנו ממתינים לתשובה".



האם אתה חש שיפור בתדמית סוכן הביטוח לאחר כל הקמפיינים השליליים שנוהלו נגדכם? האם לסוכנים קל יותר לצאת לאור?


"אני מרגיש שכן. אני מקבל פידבקים מהציבור שמתחיל להפנים את חשיבות טיפול סוכן הביטוח בענייניו. בחודשים האחרונים אנחנו מדגישים בלשכה שהסוכן אינו סתם אחד שחותך קופונים, אלא מי שמתפקד עבור המבוטח כמנהל סיכונים מניעתי. אנחנו כבר נתפסים ככאלה המנסים לנטרל סיכונים. זה מתבטא במיזם הסימולטור לנהיגה נכונה ולמניעת תאונות. זה בא לידי ביטוי במיזם המטפל בבעיית שכחת הילדים במכונית, וגם ביוזמה שלנו למציאת פתרונות לקשישים חסרי ביטוח סיעודי".



חברות הביטוח הישיר טענו בקמפיין "באתי בגלל המחיר ונשארתי בגלל השירות". איך מתבטא אצלכם היחס למחיר?


"המחיר אינו חזות הכל, ואת זה כבר מבינים יותר ויותר מבוטחים. עבור שירות צריך טוב ואיכותי צריך לשלם. זה קיים בכל מקום כמו בחברות תעופה או במסעדות. סוכן הביטוח עומד לרשות המבוטח 24/7 ומספק עבורו את השירות האישי ביותר במחיר סביר".



היכן עומדים דיוני הוועדה לבחינת עתיד ענף הביטוח?


"עד כה ניהלנו שישה דיונים בהשתתפות חברי כנסת, שרים, בנקאים, אנשי שוק ההון ואפילו עיתונאים. בישיבה הבאה יופיעו סוכני ביטוח. דיוני הוועדה פתוחים, וכל אחד מוזמן להביע את דעתו. המלצות הוועדה יפורסמו על פי הערכתי לקראת כנס סוכני הביטוח במרץ 2017 שיעסוק בביטוחי חיים".



יו"ר ועדת החוקה, ח"כ ניסן סלומינסקי, המליץ לכם להתאגד כדי להשיג כוח פוליטי. מה דעתך?


"אנחנו כבר מאוגדים והכוח הפוליטי שלנו חזק מאוד. אפשר היה לראות את זה במפגן התמיכה שאנחנו מקבלים בכנסת. שנית, אנחנו משתפים פעולה עם ראשי הארגונים הכלכליים במשק. אנחנו חרדים למצב המשק כמו התאחדות התעשיינים והארגונים האחרים. חתמנו על מכתב ששוגר בנושא לראש הממשלה".