כבר כמה שנים מישהו מריץ מולנו את ההיסטוריה במהירות כפולה או משולשת, ובפרק של השבוע האחרון היה הכל: פיגועים בברלין ובציריך, התנקשות דרמטית בטורקיה ועל הדרך גם למדנו שהמוסד הישראלי, על פי פרסומים זרים, חידש את מדיניות החיסולים. אירופה והעולם כולו נכנסים לשבוע האחרון של השנה בתקווה שלא יהיו בו יותר הפתעות חג המולד.

ההתנקשות באנדריי קארלוב, שגריר רוסיה בטורקיה, כאילו בוימה בסרט הוליוודי: הרקע הקר והאמנותי של הגלריה עם הקירות הלבנים והתמונות, המתנקש הלבוש בחליפה אלגנטית והנרצח, שכולנו ראינו את פניו מתכווצות כשהוא סופג את הכדורים, אבל דם לא ניתז והוא צנח אל הרצפה באסתטיקה קולנועית, מצולם מכמה זוויות. כל מי שצפה בזוועה לא ישכח אותה במהירות. תמונת ההתנקשות הזאת הפכה כבר לאייקון בזיכרון הקולקטיבי העולמי.

בטורקיה נוספה לתחושות האלה גם מבוכה ענקית. הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן מיהר לעלות לשידור בפנים חיוורות, שלא לומר מבוהלות, והצהיר שההתנקשות נועדה לפגוע ביחסיו עם רוסיה. רק זה היה חסר לו, אחרי העמל הרב שהשקיע בשיקום היחסים עם ולדימיר פוטין, בעקבות ההפלה המטופשת של מטוס הקרב הרוסי לפני שנה. אבל מה שהעולם ראה בתמונות הדרמטיות הוא שוטר טורקי שמוציא להורג שגריר של מדינה, שטורקיה הייתה אמורה לשמור על ביטחונו.



רוסיה מיהרה לנצל את ההזדמנות ובמקום לפתוח סכסוך חדש עם הטורקים - הבטיחה סופית את תמיכתם בהמשך המלחמה במורדים בסוריה. בבוקר שאחרי ההתנקשות, כבמטה קסם, נעלמו ההפגנות ה"ספונטניות" של טורקים מול השגרירויות הרוסית והאיראנית במחאה על הטבח באזרחי סוריה. ספק אם ההפגנות האלה יורשו להתחדש בקרוב.

מה שמטריד את העולם הוא האפקט המהדהד של ההתנקשות הזאת. כמו שהדורס בברלין שאב השראה מפיגוע המשאית בניס - כך גם יהיו חקיינים שישאבו השראה מהמתנקש הטורקי ויחפשו הזדמנויות לרצוח דיפלומטים בכירים למול מצלמות.

אחרי שקיבל איתות הרגעה מהרוסים - מיהר ארדואן לרכוב גם הוא על הגל והודיע שההתנקשות היא מבית היוצר של הנמסיס שלו, הארכי־אויב הגולה בארצות הברית: פתהוללה גולן, שבחצי השנה האחרונה מואשם כמי שעומד מאחורי כל דבר רע שקורה לטורקיה. אף על פי שטיהר למעלה מ־100 אלף איש מכל מנגנוני הממשל שלו באשמת תמיכה בגולן, חלקם נעצרו רק כי למישהו היה נדמה שהם השתמשו במילה שמתחילה באות ג', עכשיו ארדואן מנסה לטעון שמנגנוני הביטחון שלו החמיצו את השוטר המיליטנטי, שגם הוא היה חלק מהרשת של גולן.

התקשורת הטורקית כולה מיהרה לדקלם את הקו הזה שהוכתב על ידי הממשלה, אף שכל העיתונאים ששוחחתי איתם באנקרה בבוקר למחרת ידעו שאין בו ממש. הנאום של המתנקש אחרי הירי היה נאום של תומך מובהק של ג'בהת א־נוסרה, ארגון המורדים הסוני, שנתמך על ידי ממשל ארדואן. מיד לאחר הרצח, כשהוא ממתין למותו שלו, הניף המתנקש את אצבעו למעלה כמנהג האסלאמיסטים, בהצדעת "האחד", האומרת שאין אלוהים מלבד אללה.

גם הרוסים מבינים את זה, ועכשיו יהיה לארדואן הרבה יותר קשה לתמוך בגלוי בג'בהת א־נוסרה, ארגון המורדים החזק ביותר במה שהייתה פעם סוריה. את הזעם שלהם יתעלו הרוסים נגד הארגון הזה ולא נגד טורקיה. מובלעת אידליב, שנשלטת על ידי הארגון בצפון־מערב סוריה, תחטוף בקרוב ותחטוף חזק. ארדואן ייאלץ למתן את ההצהרות שלו, גם כשיימשך הטבח הרוסי־איראני־חיזבאללאי באזרחים בסוריה.



המסר של יוסי כהן

זה המזרח התיכון החדש - שבו האינטרס המיידי גובר על כל אידיאולוגיה. אויבים מושבעים נדחקים לשתף פעולה זה עם זה, בידיעה שעוד יחזרו להילחם בעתיד. בתוך המזרח התיכון הזה, עם קריסת כל האויבים המסורתיים שלנו, ישראל עושה כמעט כל מה שהיא רוצה. הנה מה שמיוחס לישראל רק בחודש האחרון (על פי פרסומים זרים כמובן): שתי תקיפות בסוריה, שלוש תקיפות במצרים (סיני) וחיסול שביצע המוסד בתוניסיה.

החיסול בתוניסיה מעניין במיוחד: הוא מתרחש שבע שנים אחרי חיסולו של איש חמאס מחמוד אל־מבחוח. המחסלים של אל־מבחוח הותירו אחריהם שובל עשיר של ראיות שאפשרו למשטרת דובאי לחשוף את התיעוד של כל המשתתפים במבצע ושיטות ההגעה שלהם. החיסול בדובאי היה מעין תמרור שסימן כי טכנולוגיות התיעוד והמעקב של המאה ה־21 מקשות מאוד על ביצוע פעולות חשאיות.

נראה שגם השלטונות בתוניסיה חוקרים ברצינות את החיסול שהתרחש אצלם בשבוע שעבר, ובאופן לא מפתיע, העקבות מוליכות לבעלי דרכונים זרים שלא נמצאים כבר במדינה. ממה שחשפו התוניסאים עד כה נראה שהמחסלים של מוחמד א־זווארי פעלו לפי הספר: השתמשו ב"עוגן" (פיתיון) בדמות עיתונאית שנשלחה להיפגש עם א־זווארי וליצור איתו יחסי אמון. לפגישה האחרונה שקבעה איתו היא כבר לא הגיעה, ובמקומה הופיעו שני גברים חמושים שחיסלו אותו. הם דאגו גם שהעוגן תהיה מחוץ לתוניסיה בזמן החיסול. התוניסאים עדיין מלקטים את קצות החוטים וטרם חשפו את כל מה שהעלתה החקירה שלהם, אבל אפשר להניח שבניגוד לחיסול בדובאי, הפעם המבצעים השתמשו בדרכונים שלא נעשה בהם שימוש בפעולות אחרות ושלא ניתן לקשור אותם למדינה מסוימת.

אם אכן המוסד עומד מאחורי החיסול בתוניסיה - הרי שיש כאן הצהרת כוונות מרשימה של הראש החדש יוסי כהן, שלא בא להעביר קדנציה נינוחה וחסרת עשייה בתפקיד הזה. האיתות הוא גם פנימה, לאנשיו, שהוא מתכוון להחזיר את המוסד להיות גוף יוזם והתקפי, וגם החוצה: להזכיר לאויבים ששום מקום לא יהיה בטוח עבורם.

עדיין לא ברור גם עד כמה יתאמצו התוניסאים לחקור את החיסול. כמי שקשור לתנועת האחים המוסלמים שהודחה מהשלטון בתוניסיה, וכמי שעובד עם איראן, חיזבאללה וחמאס, א־זווארי היה נתון גם תחת מעקב של שירותי הביטחון המקומיים. ממה שפרסם חמאס על הפעילות שלו, הוא לא מישהו שהממשלה התוניסאית הנוכחית נהנתה שהוא פועל משטחה. ספק אם הם הזילו דמעה על חיסולו.

מהצד הישראלי - אם אכן המוסד הוא שהרג אותו, הרי שכהן סיפק כאן לראש הממשלה בנימין נתניהו חוויה חדשה של הצלחה. נתניהו נכווה קשות בעבר מעבודת המוסד: גם בחיסול הכושל של חאלד משעל וגם (על פי פרסומים זרים) בחיסול המזיק בדובאי. הצלחה בתוניסיה אם אכן בוצעה על ידי ישראל תיתן לנתניהו את הביטחון לאשר מבצעים נועזים יותר במקומות מורכבים יותר, ואם תוניסיה היא אכן הצלחה ישראלית - תסמכו על נתניהו שהוא ימצא כבר את הדרך לרמוז על חלקו בהצלחה הזאת.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10