כצפוי וכמתוכנן, טקס הכתרתו של דונלד טראמפ לנשיא ה־45 של ארצות הברית היה מעמד מרשים, מכובד, שהמוזמנים יזכרו בגאווה את נוכחותם בו. גם האירועים שהתקיימו בוושינגטון ושקדמו לשעת ההכתרה ולנאום הנשיא החדש התנהלו בסדר מופתי ונכבד. אלא של"צפוי" ול"מתוכנן" התלווה הפעם צד לא מחמיא ששיבש את האווירה החגיגית ופגע קשות בתדמית ובמוניטין של מעמדי חילופי הנשיאים שהאמריקאים כל כך גאים בהם.
כפי שהיה צפוי מראש, אלפי אמריקאים הגיעו לוושינגטון ובמקביל למעמד השבעתו של טראמפ קיימו הפגנות מחאה נגד הנשיא החדש מלוות במעשי אלימות. יותר מ־60 אירועי מחאה נגד הנשיא הנכנס התקיימו בבירה האמריקאית, זאת, בנוסף לעשרות הפגנות מחאה נגד טראמפ שהתקיימו בניו יורק, בלוס אנג'לס, בשיקגו ובערים גדולות נוספות ברחבי היבשת. הייתה זאת תופעה חסרת תקדים שתיצרב כחור שחור בהיסטוריה הפוליטית של ארה"ב.
מבחינת הניסוח, נאומו של הנשיא החדש היה ערוך היטב וכלל מאגר של משפטים מתאימים לכותרות. אולם כמו תמיד, וכרגיל, מתלווה לכל דבר אצל דונלד טראמפ, "אבל" מפריע ומטריד. בתוכנו זה היה נאום חסר השראה, מתגרה ופופוליסטי. נאום של פוליטיקאי מועמד לנשיאות ולא של נשיא נבחר שבתוך שעה קלה ייכנס לבית הלבן. הוא דיבר אל המשוכנעים, אל מחצית האמריקאים שהצביעו בעדו.
דונלד טראמפ חזר על ההצהרות וההבטחות ההזויות שהשמיע ב־19 החודשים של מסע הבחירות שלו. כמו בנאומים שנשא בקמפיין וההתבטאויות שהשמיע באין ספור הראיונות שנתן לאמצעי התקשורת, גם במעמד החגיגי של השבעתו חזר טראמפ על תיאוריו העגומים והערכותיו הקשות את ארצות הברית כמדינה נחשלת, חלשה, מפגרת בתחומים רבים. כמועמד בעיצומו של הקמפיין שלו הוא חזר והבטיח כי הוא יהיה זה שיתקן את כל הטעון תיקון, וכמובן יחזיר לאמריקה את גדולתה.
פסוק מפורסם בהיסטוריה של טקסי הכתרה טבע הנשיא המנוח ג'ון קנדי שאמר, "אל תשאל מה אמריקה יכולה לעשות למענך, אלא מה אתה יכול לעשות למען אמריקה". דונלד טראמפ, שכל נאומו היה פנייה לאזרחים, לא דרש מהם מאומה והבטיח להם שאמריקה תחת הנהגתו תיתן להם את כל הטוב בעולם החדש שהוא יבנה. "אמריקה חוזרת לשלטון העם" הצהיר, כמו אמר "אתם לא צריכים לעשות כלום למען אמריקה. אמריקה תעשה הכל למענכם". זה היה המסר העיקרי בנאום ההכתרה שלו. אתר השבועון "טיים" הגדיר את הנאום בכותרת: "נאום מפלג באופן חסר תקדים".
"טראמפ הציג שלוש גרסאות שונות לתוכניותיו"
מצד עיתונאים, פרשנים ובעלי טורים הורגשו שלשום ואתמול מאמצים לא לקלקל את מרכזיות וחשיבות מעמד החלפת ההנהגה ולא לשבש את האווירה החגיגית של המעמד המתקיים אחת לארבע שנים. אבל הכותבים התפלפלו והתפתלו והתקשו להשתחרר מתחושות הדאגה, החרדה והספקנות שליוו אותם בכל חודשי הקמפיין של טראמפ. ביטוי קולע לתחושות אלה נתן בטורו ב"ניו יורק טיימס" דיוויד ברוקס, שהוא ימני בהשקפותיו. "מעולם לא היה לנו מנהיג לאומי מרכזי שמהבחינה המקצועית איננו מוכן, מהבחינה האינטלקטואלית חסר דעה, מהבחינה המוסרית מסוכן ומבחינת מזגו איננו ראוי ואיננו כשיר לתת שבועה ביום שישי".
במכתב למערכת שפורסם ביום ששי ב"ניו יורק טיימס" כתב האזרח דניס אפלטון מהעיר מדיסון בוויסקונסין: "השאלה איננה אם הנשיא החדש יגרום נזקים. השאלה היא, אם הנזקים שיגרום יהיו הפיכים או בלתי הפיכים". אמירה שביטאה את התחושות הרווחות בקרב אמריקאים רבים. פרשן בפנל מומחים שהוקרן בליל ששי בערוץ ציבורי לעג להצהרת טראמפ שהוא יחזיר את השלטון לעם. "שטויות", אמר. "מי ששולטים זה הנשיא, הקבינט, הסנאט והקונגרס. לא העם. ואם טראמפ לא מבין זאת עכשיו, הוא יבין זאת בעל כורחו בשבועות ובחודשים הבאים".
פרשנים הסבירו כי הנשיא החדש לא ייהנה ולא יזכה בנוהל של "מאה ימי החסד" המשחררים אותו מאימת הביקורת. "מאז שניצח בבחירות, נשא טראמפ נאומים שבהם הציג שלוש גרסאות שונות וסותרות על מה שבדעתו לעשות במאה הימים הראשונים לכהונתו", טען אחד הפרשנים.