1. ונניח לרגע שבנימין נתניהו, בחששו כי רב מנפתלי בנט, יצליח בעזרת שלדון אדלסון והנשיא דונלד טראמפ לקבור את רעיון שתי המדינות. מה יקרה אז? האם הפלסטינים ייעלמו מהאזור? האם הטרור ייפסק? האם יש לישראל תוכנית אחרת שתיתן תקווה, ולו קלושה, לעתיד אחר לצעירים הישראלים והפלסטינים? והאם אמירה כזאת תחזיק מעמד שנה אחת? האם ממשל אמריקאי כלשהו יצליח לעמוד מאחוריה? וכיצד יקבלו זאת מצרים, ירדן, סעודיה ומדינות המפרץ?

התשובה האחת והיחידה היא שגם אם אין היתכנות כעת מסיבות אזוריות, גיאופוליטיות ופרסונליות למימוש רעיון שתי המדינות - אין שום אפשרות לוותר על "חזון שתי המדינות", לפחות לא כשאין כל תוכנית אלטרנטיבית.

ב-1996 נבחר נתניהו לראשות הממשלה, רק לאחר שהבטיח שיהיה מחויב לכל ההחלטות של ממשלות רבין ופרס, ובעיקר בתחום הפלסטיני. אחר כך החזיר את חברון לרשות לאחר שקודמיו היססו. בסוף הקדנציה נסע לוואי פלנטיישן וויתר על "שתי גדות לירדן". אחר כך נבחר שוב כשברקע נאום בר-אילן והתחייבות לרעיון "שתי המדינות". תזכרו זאת היטב.

אני בטוח שבנט בא לא מעט בחלומותיו של נתניהו. התלמיד והעוזר לשעבר שקורא תיגר על מנהיגו, צובר הישגים וכוח, מכתיב סדר יום ומתבלט - מקשה על התנהלותו של נתניהו, על יכולתו לשמור את האגף הימני מחד ולנהל נכון את ענייני המדינה מאידך.

"בא לא מעט בחלומותיו". נפתלי בנט ובנימין נתניהו. צילום: פלאש 90




כבר שנים שממשלות ישראל בכלל וממשלות נתניהו בפרט דוחות תוכניות מדיניות שנוחתות עליהן מהבית הלבן, מהאיחוד האירופי ומהמזרח התיכון. כבר שנים שאנו מתנגדים לפסגות ולכינוסים מדיניים שיוזמות מדינות שונות מחשש שיש בהם "איום" על הסטטוס קוו בשטחים. ומנגד, לא משכילה ממשלת ישראל להציב תוכנית מדינית ישראלית, רלוונטית, מפוכחת, רב-שנתית משלה לסיום הסכסוך והסדרת גבולות הקבע, לאחר 50 שנה של שליטה בשטחים ובפלסטינים.

אנחנו צריכים תוכנית שכזו. לא עבור העולם. לא עבור הערבים. לא עבור הבית הלבן ואירופה. אלא עבורנו, עבור ילדינו, עבור עתיד האזור. נכון, זה לא קל, הפרטנרים לא פשוטים (וגם לא אנחנו), יש מציאות מקשה שמערפלת את העתיד, אבל זהו בדיוק תפקידה של מנהיגות: ליזום, להוביל ולהנהיג - לא לגרור זמן ורגליים.

מחלון ביתי בקיבוץ נשקפת הרשות הפלסטינית. היא לא תלך לשום מקום (אני מבטיח). לא היא ולא יושביה. הזנחת "חזון שתי המדינות" תהיה אסון לישראל ולעתידה.

האיום האמיתי עלינו הוא מדינה אחת לא יהודית ולא דמוקרטית. הפתרון הוא מימוש חזון שתי המדינות. לכשיתאפשר, בהדרגה, תוך בניית אמון. אין פתרון אחר.

 "זה עדיין לא הסוף" 

2. בקמפיין הבחירות שלו הצטייר אצלנו טראמפ כחבר מרכז תקומה. לאט-לאט התמצב כחבר בבית היהודי. כשהחל במלאכת המינויים הצטייר כבר כחבר מרכז הליכוד. אמירתו כלפי ההתנחלויות ש"אינן מוסיפות לשלום" כבר מיקמה אותו כחבר באגף הימני של מפלגת העבודה, וזה עדיין לא הסוף.

נתניהו, הטרוד בענייני החקירות למיניהן והבעיות הפוליטיות מבית, פגש השבוע בוושינגטון נשיא שטרם הצליח להעמיד צוות ולא הצליח עדיין להניח ידיים אמונות על הגה המעצמה הגדולה בעולם. הוא מסוכסך קשות עם רוסיה על ההגמוניה ועל חזרה לעולם דו-קוטבי, מסוכסך עם הסוכנויות ומטה הממשל, עם סוכנויות המודיעין, עם מערכת המשפט, עם מקסיקו ועם אסופת שליפות ואמירות לא פשוטות.

בפגישה בין נתניהו לטראמפ, הפה דיבר על עניינים אזוריים ועל האינטרסים של ישראל, הראש של שניהם היה במקומות אחרים לגמרי.

3. התוכנית המדינית הרצינית האחרונה שהונחה כאן לפתרון הסוגיה הפלסטינית וסוגיית הגבולות הייתה "תוכנית אלון" שהתווה יגאל אלון, שר בכיר בתנועת העבודה ובממשלות ישראל.

אלון הלך לעולמו בגיל צעיר ולא הספיק להגיע אל המקומות שיועדו לו, גם בגלל חיים קצרים וגם בגלל היעדר מרפקים מול אמביציוזים גדולים ממנו במפלגה שאוהבת לאכול את ראשיה. השבוע, ב"בית אלון" שבגינוסר לחוף הכנרת, התקיימו האירועים לזכרו במלאת 37 שנים למותו. היה שם תמהיל מיוחד של לוחמי פלמ"ח שבאו להצדיע למפקדם הראשון, אנשי צבא וביטחון, חברי קיבוצים, פוליטיקאים וחניכים של מכינות קדם-צבאיות. מורשתו של אלון כאיש פלמ"ח והתיישבות, כאיש ביטחון והגות מדינית, מתוחזקת עם לא מעט קשיים, ועם ועד בראשות יוסי קוצ'יק שהיה עוזרו הפרלמנטרי.

ספק אם מישהו מהחיילים או מהסטודנטים של היום שמע אי-פעם על "תוכנית אלון", שנקברה לה לאטה תוך שהוצפה בים של התנחלויות, באפס חזון מדיני ומחוסר אחריות של מנהיגים בדורם לדורות שאחריהם.

יגאל אלון היה מנהיג אחר ואדם אחר. 37 שנים אחר מותו בטרם עת, חסרים לנו אנשים שכמותו ותוכניות מדיניות כשלו.

4. הקשבתי השבוע בקשב רב לנאומו החגיגי של ראש האופוזיציה יצחק הרצוג ביום חגה של הכנסת. הנאום היה ממלכתי, אחראי, מכנס, עם תודה מפורטת לכל עובדי המשכן ועם גילויי אהבה לעבודת בית המחוקקים. בתווך היו גם אזהרות (לא מתלהמות) נוכח הניסיונות של הכנסת לכרסם בסמכויות בית המשפט העליון ולפגוע בדמוקרטיה.

"פוליטיקאי ותיק ומיומן". יצחק הרצוג. צילום: תומר נויברג, פלאש 90

הרצוג, בן של נשיא מדינה ונכד של רב ראשי, הוא פוליטיקאי ותיק ומיומן, מדינאי ואדם שלעולם יעמיד את המדינה ואת החברה הישראלית לפני כל שיקול אישי. הוא מרחף בהתנהגותו, בממלכתיותו, בחוסר נכונותו להדליף מפגישות עם נתניהו, עם עבדאללה, עם האמריקאים ועם האירופים - שתיים או שלוש רמות מעל רוב חברי הכנסת והשרים.

בשבוע שעבר, בשעה שאושפז באיכילוב, שהיתי בווינדזור, בריטניה, עם מאות צעירים יהודים מרחבי אירופה ועם שורת מנהיגים מהעולם היהודי. הדאגה וההערכה להרצוג הייתה גדולה, כנה וחצתה גבולות פוליטיים. השבוע הקשבתי לנאום שלו בכנסת והבנתי כי הוא מתקשה מאוד להשתנות ולסגל את עצמו ואת התנהלותו לכנסת ולתרבות הפוליטית של 2017. האם חבל, שאלתי את עצמי? אני לא בטוח בכלל. בשבילו ובשבילנו.

5. החתונה של ח"כ אורן חזן השבוע באולמי "דוריה" בואכה נגבה הייתה שמחה מאוד, עממית מאוד (לחיוב, תירגעו), טעימה מאוד ורבת משתתפים. באו לכבד שרים וחברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה.

משפחת חזן הלכה בגדול. הצרות באות לבד - שמחות צריך לארגן. וארבעה דברים למדתי שם: הראשון, שאין כמו "לדפוק" את יולי באמצע פברואר. את יולי אדלשטיין כמובן. יו"ר הכנסת כזכור לא הזמין את ח"כ חזן לחתונתו, ואילו חזן לא הזמין אותו ועשה חתונה גדולה יותר, מתוקשרת יותר ופרקטית יותר. שנית, מירי רגב היא המלכה הבלתי מעורערת של הליכוד. במו עיני ראיתי איך לקח לה שעה שלמה להגיע מהשער לתוך האולם כשהיא זורחת, פורחת ומסתחבקת. היא באמת אוהבת את חברי המרכז והם אותה.

הדבר השלישי הוא שהליכוד לא הולכת לשום מקום, עם נתניהו או בלעדיו. החברים לא יוותרו על השלטון, יחשבו מסלול מחדש, ימליכו מלך ויילחמו. והדבר הרביעי, אורן חזן התבגר מאוד (כמו חנוך דאום). הזמן, התפקיד, התחקירים, החקירות, האישה החדשה ובכלל. וזה טוב. מזל טוב.

אורן חזן ורעייתו. צילום: מתחם האירועים והכנסים דוריה

6. אני מאלה שסבורים שהתנ"ך ותורת ישראל הם עניין רציני מדי מכדי "להפקיר" אותו בידיהם של הדתיים בלבד. לכן אחת לחודש אני יושב עם חברי, אשר קרימולובסקי, ולומד קצת תנ"ך: מנהיגים, נביאים, מלכים, זכותנו על ירושלים ועוד. אשר הוא מורה דרך, מחנך, עורך סיורים ביפו ומלמד תנ"ך באהבה גדולה. איתו גיליתי כמה יש לי לשנן וללמוד, ואני עושה זאת בהנאה ובאהבה. שבת שלום.