1. חשיפתן של מערות האף הבעייתיות של ראש הממשלה, במסגרת קו ההגנה שלו בפרשת המתנות, מקבילה בעוצמתה לחשיפתן של מערות קומראן ב־1946, רק שמערות האף של נתניהו תופסות כותרות גדולות יותר, והשפעתן על חיינו הציבוריים גדולה יותר. אם כך, ישאלו ההדיוטות, אם אינו יכול לעשן, מדוע הסכים לקבל את משלוחי הסיגרים שהגיעו למשכנו באופן תדיר? אם הוא לא יכול לעשן, כשם שאשתו לא מסוגלת לשתות - היכן כל הסיגרים וכל בקבוקי השמפניה? וממתי בכלל, ישאלו ההדיוטות, עובר עשן הסיגרים דרך מערות האף? 

לנתניהו יש נטייה להסתבך בגרסאות ולהאדיר פרשיות. הוא מתקשה לשמור על פשטות, על פרופורציות ועל יכולת להודות בשגיאה ולהבטיח תיקון. תתארו לכם שהיה אומר: שגיתי, לא עמדתי בפיתוי. זה לא דירה ולא מטוס - זה סיגרים. היה, קרה, מתנצל, תקנסו אותי - אתרום את הכסף למטרת צדקה ואתקן.

הוא לא מסוגל.

2. הרבה מים זרמו בירקון מאז נהג אבא שלי, יעקב ז"ל, להעמיס אותי על הרמה באופני העבודה המגושמים ב־1 במאי, ולקחת אותי מיד אליהו אל הוועד הפועל של ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב. שם הצטופפנו יחד על הדשא, ממתינים ליציאתם של גולדה מאיר ויצחק בן־אהרן אל המרפסת בקומה החמישית כדי לנופף לנו בידיהם ולשאת דברים. אחר כך אבא היה קונה לי ארטיק, לכבוד יום חגם של העובדים. גם באיילון זרמו לא מעט מים מאז שהיינו יושבים במערכת "על המשמר", אוחזים בגיליון האחרון של "דבר" על מנת לראות מה הכותרות שניפק מזכ"ל ההסתדרות, ירוחם משל, בראיון הבלעדי שהעניק לחנה זמר לכבוד 1 במאי.

מצד אחד זוהי כבר לא אותה ההסתדרות, הדגל האדום איננו וגם 1 במאי נעלם אל השקיעה, "דבר" ו"על המשמר" נפחו נשמתם, וחברת העובדים התפרקה. מנגד, יותר ויותר צעירים מבינים את חשיבותה של העבודה המאורגנת ומצטרפים להסתדרות, יותר ויותר צעירים חשופים לרשתות חברתיות, לזכויות, ליחסי עובד־מעביד, לחיסכון פנסיוני ולמעמד העובדים. יש יותר רגישות לעוולות חברתיות בתוך ים הקפיטליזם וההפרטות.

לכן, עם כל הציניות ועם כל הבדיחות ומאבקי הכוח והדילים שהיו או לא היו - יש חשיבות להסתדרות עובדים חזקה ורלוונטית, שתדע להתאים את פעילותה למציאות המשתנה ולהיות אבן שואבת לצעירים ולמבוגרים, שהולכים ומבינים שבעולם החדש האזרח חזק מהשלטון, הקונה חזק מהמוכר והעובד מהמעביד. אנחנו זקוקים עדיין להסתדרות עובדים חזקה.

3. הטיסה מרומניה לישראל בסוף השבוע ארכה רק שעתיים וחצי, ולמרות זאת הצלחתי להירדם ואפילו לחלום: ובחלומי, ח"כ עתירת הזכויות שלי יחימוביץ' פורשת מהמרוץ להסתדרות ובמסיבת עיתונאים דרמטית מודיעה כי "המנגנון" חסם אותה ומפלגתה הפנתה לה עורף, ש"כוחות רעים" השתלטו על העבודה ושהחליטה לקחת פסק זמן מהחיים הפוליטיים.

כיס אוויר פתאומי ניתק אותי מהחלום אבל צללתי אליו חזרה, ואז שלי דווקא כן עמדה בלחצים, השלימה את המרוץ אך הפסידה לניסנקורן. במסיבת עיתונאים דרמטית היא תקפה את ראש ההסתדרות ואת קודמיו פרץ ועיני שתמכו בו, את בוז'י ואת השיטה ואת המנגנון, ואז הודיעה על פרישה מהחיים הפוליטיים.

ואז, בדיוק כשנע החלום אל הרגע שבו מתמודדת יחימוביץ' בפריימריז הפתוחים של מרצ על ראשות התנועה, בדיוק כשהיא במבואה לפרק הפוליטי הבא שלה - נגעה הדיילת בכתפי וביקשה ממני להיחגר לקראת נחיתה. לך תדע לאן זה היה מגיע אחרי עוד חצי שעת טיסה.

חלום על שלי יחימוביץ. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90חלום על שלי יחימוביץ. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90




4. בעוד שכותרות העיתונים וסדר היום של הפוליטיקאים מתמקדים בעזה, במנהרות, בתחקירים ובסבב הבא, במטה הכללי לא מתבלבלים לרגע. הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שכיהן חמש שנים כמפקד פיקוד הצפון, מוודא כל העת שכולם מבינים שהאתגר הגדול הוא בצפון - חיזבאללה. לשם צריכים להיות מופנים עיקר תשומת הלב, עיקר התשומות המודיעיניות ועיקר המוכנות. גם חסן נסראללה מבין זאת היטב.

הוא קורא את כותרות דוח צוק איתן אך מבין שאיזנקוט וצה"ל מסתכלים ועוסקים בעיקר בו ובארגונו. זוהי בדיוק הסיבה שבגינה יצא בשבועות האחרונים בסט של איומים והצהרות לוחמניות כלפי ישראל. הוא איים לפגוע בכור בדימונה, בכור בנחל שורק, במכל האמוניה ובעוד שורת יעדים. הוא מדגיש את היכולת ואת הטווח והדיוק של הטילים שברשותו, ומנסה להלך אימים על אזרחי ישראל.

אך למעשה, נסראללה משדר שאין לו עניין דחוף בעימות עם ישראל. הוא שקוע עד צוואר במהומה בסוריה, מנסה לשמר את מעמדו בלבנון, ויש בעיות נוספות. הוא מנסה להשתמש "בדוקטרינת א־דחייה" שבנה והפעיל איזנקוט בעצמו לפני מספר שנים. איזנקוט הסביר אז בראיון עיתונאי מה בדיוק יקרה בלבנון אם ניקלע לעימות עם חיזבאללה, והדגיש את יכולתו של צה"ל להכות ולהשמיד כל שטח בלבנון. מטרת הדברים הייתה להרחיק עימות ולהרתיע, וכעת בא נסראללה ועושה אותו דבר כלפי ישראל - הוא מנסה לבנות הרתעה ולהרחיק עימות באמצעות מסרים גלויים.

כל מה שנסראללה מבקש הוא שנבין, גם בממשלת ישראל, גם בצה"ל וגם בציבור, שיש גבול ל"מדיניות ההכלה" שלו ושל חיזבאללה על תקיפת שיירות נשק, מחסנים ומטרות בלבנון. כדי שלא נישאר עם "טעם של עוד" לאחר כל תקיפה מוצלחת, נסראללה מבקש לשדר לנו: אל תרבו להתגרות בי, אל תאתגרו אותנו יתר על המידה. אם תגרמו לכך ש"הסיר יגלוש" - יש לי יכולת לגרום נזקים שאתם ממש לא מעוניינים בהם.

אני משוכנע שיש אחראים בצד שלנו שמבינים זאת היטב ורגליהם נמצאות קרוב כל העת לברקסים.

5. התגברות גילויי האנטישמיות בארה"ב מעוררת כעס ודאגה גדולה, אך מנגד היא מחייבת את ממשלת ישראל לזהות הזדמנות ולפעול באופן מושכל. על הממשלה יחד עם הסוכנות היהודית וארגונים כמו נפש בנפש להיות ערוכים ומוכנים לקליטת עשרות אלפי עולים מרחבי ארה"ב. לא מעט יהודים אמריקאים מחזיקים בישראל "דירות רפאים" בירושלים, בתל אביב ובערים נוספות, ואם המצב יחריף, ישראל צריכה להיות מוכנה עם תוכניות קליטה מותאמות של כלל משרדי הממשלה. גם מארה"ב וגם ממדינות נוספות. שלא ניתפס לא מוכנים.

6. לפני מספר חודשים נועדתי לשיחה עם הרב יגאל לוינשטיין ממכינת עלי. עיני התקשו לפגוש את עיניו שהיו נשואות כל העת מעלה או מטה. האיש מבין היטב את הפרובוקציות שהוא מעורר ואת הסערות שבאות אחריהן. הוא מרגיש סוג של בעלות על צה"ל, הנובעת ממספרם הרב של הלוחמים והמפקדים ביחידות הקרביות מקרב בני הציונות הדתית ובוגרי המכינות הקדם צבאיות. גם כותל שמות הנופלים גורם לו לתחושת הבעלות הזו, שבמסגרתה הוא דורש שהמטכ"ל והרמטכ"ל "יספרו" אותו ויביאו בחשבון את דרישותיו.

הרב לוינשטייןהרב לוינשטיין

הרב לוינשטיין רואה איך צה"ל לא מתכופף ולא מוותר על עקרונותיו, את מספר המתגייסות הגדל והולך, לרבות בנות דתיות, ואת העובדה שהרמטכ"ל סגר עליו את שערי צה"ל ושדעתו נטרפת עליו.

הוא מבין שאיזנקוט הוא לא פרטנר ל"גניבת סוסים" ולא מכוון לפוליטיקה, שגם אביגדור ליברמן לא בדיוק בעניין, שנתניהו עסוק ונפתלי בנט גם. הוא מבצע "פיגוע תקשורתי" פוגעני פעם אחר פעם ומייסר בשוטים ובעקרבים את שותפו הבכיר הרב אלי סדן ואת בוגרי המכינה. שר הביטחון והרמטכ"ל צריכים לשים לזה סוף, אם אין מישהו אחר שיעשה זאת.

****

מישהו לעזאזל יודע להיכן נעלם דוח מבקר המדינה על צוק איתן? אני הימרתי מניסיון שזה יחזיק מעמד שבועיים־שלושה והתבדיתי. תודו שזה היה מהיר מאוד ולא כואב בכלל...

שבת שלום.

avi@bnayahu.com