לאיש בעולם אין יומרה לפתור את חידת טראמפ. היא כל כך פשוטה ופשטנית, עד שהפכה להיות מסובכת ומורכבת. בקושי יש מי שיכול לענות על השאלה איך בדיוק הוא נבחר לנשיאות, ובוודאי שאין תשובה על השאלה האם הוא יהיה נשיא טוב או שיגרום נזק בלתי הפיך לארצות הברית של אמריקה.

אין אפילו מי שמוכן להמר איזה נשיא יהיה טראמפ מבחינת ישראל. ישנה גם השאלה האם הוא יהיה נשיא טוב ליהודים, ואין חפיפה מוחלטת בין שתי השאלות. בניגוד לממשלת ישראל - שמעלימה עין באופן בוטה מהעלייה הדרמטית בתקריות ובשיח האנטישמי בארה"ב, ושדוחה בבוז את הנתונים שמראים על הלימה בין מסרים מרומזים שיוצאים מהבית הלבן למסרים של קבוצות של "אחווה לבנה" או קבוצות ניאו־נאציות שונות - יהודי ארה"ב, רובם דמוקרטים שהצביעו לקלינטון, חוששים מהמסר המעודד גזענות ומהדרת יהודים.

מצד אחד, ממשל טראמפ פועל ומתנהג כחבר הכי טוב שהיה אי־פעם לישראל: מהביקור והכיפה בכותל דרך הנאום המדגיש את שייכות הארץ ליהודים, ועד ביקורה של השגרירה באו"ם ניקי היילי, שאיימה השבוע כי ארה"ב תפרוש מהמועצה לזכויות אדם ואמרה לנתניהו שאיש לא יכול להסביר או להבין את סעיף 7, שמייחד את ישראל לרעה במועצה. מצד שני, טראמפ נמנע מגינוי חריף וחד־משמעי לקריאות גזעניות שונות, ולצדו עובד סטיב באנון. אדם שאנשי הקמפיין שלו אפשרו לעיתונאים ניאו־נאצים לקבל אישורי כניסה לאירועים.

ניקי היילי בפגישתה עם הנשיא ריבלין. צילום: מארק ניימן, לע"מניקי היילי בפגישתה עם הנשיא ריבלין. צילום: מארק ניימן, לע"מ

טראמפ ימשיך לחבק את ישראל ואת ממשלת הימין ואת ג'ארד קושנר, בעלה של איוונקה, ואת דיוויד פרידמן ואת ג'ייסון גרינבלט, ואף אחד לא יוכל לומר שהוא אנטישמי גם אם ימשיך לקרוא "אמריקה תחילה", ססמה גזענית ופאשיסטית, וגם אם הדובר שלו ידבר על "מרכזי שואה" ולא על מחנות ריכוז. מבולבלים? גם אני. זה העידן החדש, שבו אין צורך בהכרעה ברורה או באמת מוחלטת, יש גם וגם, ויש אמת חלופית, אמת לשעתה ואמת נזילה.

הפוזיציה של ביבי

קחו למשל את עניין השלום. סליחה, את עניין ההסדר. יש מי שאומר שדווקא טראמפ, נשיא בלי ידע, תפיסת עולם או אידיאולוגיה ברורה, הוא שיעשה סדר. הוא ידפוק על השולחן. הוא יצעק, כמו שצעק על אבו מאזן, והוא יכריח את נתניהו ואת הפלסטינים להגיע להסדר. יכול להיות. בניתוח מעמיק אין ספק שיש לו יכולת להפעיל מנופים שלא הופעלו בעבר. יהיה מאוד קשה להגיד לו לא, יהיה מאוד קשה להציג אותו כ"עוכר ישראל", ולישראל אין יכולת פוליטית למשחקים על הגבעה כמו שהיה לה עם הרפובליקנים מול בוש. טראמפ יכול לומר לנתניהו: ביבי חברי, זה הכי טוב שאתה יכול לקבל או לחלום על לקבל ממישהו בארה"ב, תחתום פה, בבקשה.

"גוברת ההבנה שישראל היא לא האויב"

זו אולי הסיבה לכך שנתניהו החליט להתבצר בעקרונותיו. זה התחיל באמירה שהוא משמיע מאז קריסת תהליך ההידברות שניהל ג'ון קרי ב־2014: אין הסדר בלי צה"ל בשטחים. בראיון מיוחד ונדיר ליהורם גאון בגלי צה"ל ביום שישי אמר נתניהו שבכל הסדר עתידי, על ישראל לשלוט צבאית בכל השטח שממערב לירדן. לאחר מכן חזר על אמירתו שדווקא בקרב מדינות ערב חל שינוי ביחס לישראל: "לאו דווקא בקרב הפלסטינים, אלא בחלקים של העולם הערבי". לדברי ראש הממשלה, בקרב מנהיגי מדינות ערב גוברת "ההבנה שישראל היא לא האויב, אלא במידה רבה בעלת הברית החיונית שלו במאבק מצד איראן או דאע"ש".

לכך יש להוסיף את מה שאמר השבוע בכנסת בכנס לציון 50 שנים להתיישבות בשטחים, כשניסה להרגיע את המתנחלים שזעקו על כך שהוא מקפיא את הבנייה. קודם כל אמר להם שההתיישבות בראש דאגותיו, ושהוא ראש הממשלה הראשון זה שנים שבונה התנחלות חדשה, עמיחי, למפוני עמונה; והוא גם חזר על הנרטיב הכי ימני שיש - אין כיבוש כי לא כבשנו את השטח מאף מדינה:

"כשצה"ל הניף את דגלנו ביהודה ושומרון ובבקעה, הוא לא השתלט על שטח ריבוני של שום מדינה. העובדה שהירדנים היו שם אחרי 1948 לא הקנתה להם זכות טריטוריאלית מוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית. נדמה לי שרק שתי מדינות הכירו בזה... להפך - זכותו של העם היהודי על אזורים אלו הוכרה על ידי אומות העולם לפני מאה שנים... בהצהרת בלפור, אחר כך בהסכם ורסאי ובמנדט של חבר הלאומים... באותם ימים לא היה קיים המושג 'הגדה המערבית', ואף אחד לא הציע להבדיל בין יהודה ושומרון לשאר חבלי הארץ. יהודים יכולים היו לחיות בכל מקום. מעת לעת אני שומע את טענת הכזב, שלפיה איבדנו את זכותנו לחיות במקומות אלו. אין דבר רחוק מן האמת. מעולם לא איבדנו את הזכות - גם אם נבצר מאיתנו לממש זכות זו הלכה למעשה, וגם זו זכות שאבדה זמנית, כי הרי חזרנו למחוזות רבים במולדתנו".

במילים אחרות - אין צורך בשלום למען ה"צדק", כי לא נעשה עוול. אם כבר הולכים להסדר, מציב נתניהו שני תנאים מחשקים: לא יפונה אף יישוב וצה"ל ישלוט עד הירדן. עריקאת מיהר לגנות ושיבח את המהלך של אמנסטי לחרם על מוצרי ההתנחלויות, אבל ניקי היילי קיבלה את הדברים בשוויון נפש. איך זה מסתדר עם מדינה פלסטינית? התשובה פשוטה - זה לא מסתדר.

טראמפ רוצה עסקה. נתניהו לא אומר לא, אבל אומר מה היא חייבת לכלול. אם טראמפ יצליח ליצור בתנאים האלה עסקה "אולטימטיבית", הוא באמת יהיה ראוי לפרס נובל או לפחות לפרס כינור דוד. האפקט המיידי של הדברים האלה הוא הרגעת הימין שיאפשר לו מרחב תמרון, שקט וחיפוש אחר חלופות אחרות: בראש המצעד - הסדר ביניים במעטפת אזורית.

הכותב הוא הכתב המדיני של חדשות ערוץ 2