כישרון רב יש לח"כ דוד ביטן ולשרה מירי רגב לקלקל מאבקים צודקים בהתבטאויות נמוכות או לא רציניות. כישרון רב עוד יותר יש ליריבי הממשלה לעשות שימוש בהתבטאויות אומללות כדי להגחיך ולטרפד רעיונות נכונים. זהו הסיפור כולו, גם בנוגע להתבטאויות נגד ראשי השב"כ וצה"ל בפרשת הר הבית. מטופש ואומלל לכנות את ראש השב"כ והרמטכ"ל בכינויי גנאי, מופרך לטעון שמי מהם פחדן או לא רוצה בטובת המדינה. אבל חייבים להצביע על החומרה הרבה שטמונה ברוח שהם מקרינים, במדיניות ובהערכות המצב שלהם. חשוב עוד יותר שהממשלה תגלה מנהיגות ותחייב אותם מיידית להחליף את הדיסקט. 

שרים רבים מזועזעים מהקו שמוליכים ראשי השב"כ וצה"ל, אשר חותר נגד עמדות הממשלה, אבל גם סותר את ההיגיון והניסיון ההיסטורי של הדור האחרון. בולטים בחריגותם דווקא מפכ"ל המשטרה ומפקד מחוז ירושלים, שזוכים לתשבחות על האומץ ועל המקוריות שלהם.

את הקו הפסול במשבר האחרון הוביל ראש השב"כ נדב ארגמן, אבל עמדת הרמטכ"ל הייתה דומה, גם אם בפאזה נמוכה יותר. זו עמדה ששורתה התחתונה היא סירוס והתקפלות - לא לשנות דבר, לא לעשות גלים, מתוך תסריטי אימה וחשש, עמדה שהתמכרה לקבלני המשנה המסוכנים והבוגדניים - אנשי הרשות הפלסטינית; שמתעלמת מהעובדה שהרשות היא אויב, גידול סרטני ממאיר שחייבים להסירו כי הוא סרטן סופני ולא פרטנר.

הבעיה היא שמאז שלהי 1993 הרוח המנשבת בצמרת צה"ל והשב"כ היא רוח מעצבי הסכמי אוסלו, רוח שהוכחה כשגויה והרת אסון. אלא שעד היום לא העזו ראשי הממשלה מהליכוד לשנות את הפרדיגמות של פרס ורבין, שקבעו באופן הזוי כי אש"ף הוא שותף לשלום. לכן גם הממשלה הנוכחית היא ממשלת אוסלו, כי עד כה לא העזה לשנות דבר במשוואה שהותירו פרס ורבין. חייבים לקבוע כי מי שמסית ופועל נגדנו, מי ששולל את הלגיטימיות שלנו, הוא לא שותף אלא אויב. ומכך המסקנות כבר מתבקשות - אויב מביסים, לא מפייסים.




התרופה היחידה לתסמונת היא מנהיגות




אכן, כדי לתקן את הטעויות האיומות של קברניטי אוסלו עוד נשלם מחיר כבד. ונכון שכל שינוי סטטוס־קוו ייצור בטווח הראשוני זעזועים וידרדר את המצב. בין היתר, עם כל הקושי שבכך, נאלץ לפרק את התנזים של פת"ח ואת הצבא הפלסטיני שבנינו בתוכנו, מי שמשמש שחקן חשוב בתסריטי האימים שמושמעים לחברי הקבינט. אבל אחרי תקופה ראשונית של זעזועים, נתקן את המציאות מיסודה.

אגב, לא תמיד הקרינה הצמרת הביטחונית חששנות ובריחה מהמציאות. בתחילת אוסלו, רבים מראשי המערכת הזהירו את פרס ורבין מפני האיוולת שבכריתת הסכם שלום עם יאסר ערפאת ואש"ף. על כך השיבו פרס ורבין כי "הם יצטרכו להחליף את הדיסקט". כלומר, הם ייאלצו להרכיב משקפיים שצובעים את המציאות בוורוד מדומה. המשקפיים הורכבו, ומאז אנחנו עם צמרת ביטחונית שפועלת על פי דיסקט פגום.

התרופה היחידה לתסמונת כזו היא מנהיגות. מנהיגים יודעים להורות לגנרלים שלהם מהי הדרך הנכונה, גם כשאלו מגלים מורך או תפיסה עקומה. אפילו החלפת הדיסקט של פרס היא ביטוי להנחתה אסטרטגית על ראשי המערכת, ששינתה את רציונל המחשבה שלהם. אלא שעכשיו צריך למצוא את המנהיג שיורה למטכ"ל ולשב"כ להסיר את משקפי אוסלו ולהחזיר את דיסקט השפיות וההכרה במציאות למקומו.