אתמול השתתפו הרמטכ”ל רב אלוף גדי איזנקוט ושר הביטחון אביגדור ליברמן בתרגיל של אוגדת מילואים בדרום הארץ ושידרו "עסקים כרגיל”. השניים מתייחסים לתגובות בעקבות פרסום הידיעה שלשום על פגישתם של איזנקוט ואהוד ברק כאל סערה בכוס מים. סירוב לשכתו של ליברמן להגיב על הפרשה מקשה להשיב לשאלה אם הרמטכ”ל יידע מראש את שר הביטחון על כוונתו להיפגש עם ברק. ונגזרת מהסיפור עוד שאלה: האם בכלל צריך הרמטכ”ל ליידע את שר הביטחון על פגישה כזו?



בכל מקרה, גם אם ליברמן כועס - הוא לא יאמר זאת בפומבי כדי להמשיך להביע את תמיכתו ברמטכ”ל ובצה”ל, כפי שהוא עושה מאז נכנס לתפקיד, לפני כשנה וחצי (למעט בפרשת אלאור אזריה). מה עוד שליברמן ואיזנקוט מסתדרים ביניהם בדרך כלל מצוין.



כמו קודמיו בתפקיד, איזנקוט נפגש מעת לעת - ביחידות או בקבוצות - עם רמטכ”לים לשעבר, מתדרך אותם על התפתחויות בצה”ל, נועץ בהם ושומע לדעתם. אבל לרוב פגישות אלה כאלה מתקיימות בלשכת הרמטכ”ל בקריה. המפגש בשבוע שעבר עם ברק התקיים באולם הפגישות (ביזנס לאונג’) בקומה הרביעית במגדל שבו מתגורר ברק בתל אביב, שנמצא בקרבת הקריה. לדברי מקורביו של איזנקוט, בחירת מקום המפגש לא נועדה להסתירה ולשוות לה אופי חשאי, אלא מתוך רצון לכבוד את ברק, המבוגר ב־13 שנים מאיזנקוט, ומתוך הכרה במעמדו.



אהוד ברק. צילום: פלאש 90



אבל הרמטכ”ל גם יודע היטב כי מפגש עם אהוד ברק אינו “עוד מפגש” עם רמטכ”ל לשעבר. ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר הוא גם, ובראש וראשונה, פוליטיקאי שגילה בשנה האחרונה את רזי הציוץ ומרבה לנגח, לבקר ולעקוץ את ראש הממשלה בנימין נתניהו. איזנקוט יכול היה לדווח לציבור על התייעצויות שהוא קיים בתקופה האחרונה עם רמטכלי”ם לשעבר, גם עם ברק. אבל הוא לא עשה זאת, ובכך גם נכשלו עוזריו שהיו יכולים להיות ערניים (אם הם ידעו ולא מודרו) ולייעץ לו בהתאם.



בכך שיחק איזנקוט לידי מבקריו בימין. עיתוי הפרסום היה זמן קצר לאחר שברק הזהיר כי מדיניות ממשלת נתניהו מובילה לכינון משטר אפרטהייד, שיוביל בסופו של דבר את בכירי צה”ל והשב”כ להפר פקודות (בדיעבד טען ברק כי דבריו לא הובנו). אפשר להניח כי ברק לא אמר את מה שאמר בעקבות פגישתו עם איזנקוט. אך לך תשכנע את הימין. זוכרים את ח”כ דוד ביטן ששאל מה גורם להם, לבכירים במערכת הביטחון, להפוך לשמאלנים – ולך תוכיח שאין לך אחות.



הימין מחפש את איזנקוט, שנותרה לו עוד שנה בתפקיד, ויש לו עליו בטן מלאה הן בשל עמדתו העקרונית בעניין אלאור אזריה, הן בשל מאבקו בניסיונותיו לחדור לצה”ל ולהשפיע על ערכיו וגם בגלל הדיפת הניסיונות להדתה. כאן הוא שיחק לידיהם ולידי נתניהו, שיבקש מן הסתם הסברים דרך ליברמן. אבל כאמור זו עוד סערונת, שאורך חיי המדף שלה קצר והיא תחלוף מהר.