בשבוע הבא יתרחש בוושינגטון שיאו של מחזה האבסורד ביחסי ישראל־ארה"ב - פסגת טראמפ־נתניהו. יהיו שם כל אותם קשקושים "מדיניים", "אסטרטגיים" וכמובן "היסטוריים". וירושלים! כמו שמריעה מירי רגב. וכל המפגשים המדיניים הללו אינם מגיעים לקרסוליה של ביקורת התיאטרון על ההצגה בכיכובם של הדונלד והביבי. שני הדגים המפרפרים ברשת שהולכת וסוגרת עליהם.

החלק הקומי בהצגה הוא נשף המסיכות הפורימי. החלק הדרמטי עוסק במערבולת הייצרית של כל המעורבים, מתאוות שררה עד בצע כסף, מההשפעה המסתורית של שרה לעומת אי־המעורבות הבוטה של מלניה, כולל האשמות 16 נשים נגד טראמפ כמטרידן. הזווית הטרגית של הביקורת היא שכל החבילה התיאטרלית הנפלאה הזו מתרחשת בצל חקירות יום הדין של שניהם. דונלד טראמפ ועסקיו המעורבבים עם רוסיה, כולל חשש לבגידה וכספים נעלמים, ובעיקר ניסיונותיו לכסות עליהם. ובנימין נתניהו עם תיקי המרמה, הפרת האמונים והשוחד, ובעיקר ניסיונותיו להתעלם מהם. לעומת פסגת המצורעים הזו, שייקספיר הוא עיבוד גננת על שלגייה ושבעת הגמדים.

השיא התיאטרלי הוא הטיימינג המדהים של חקירות שניהם. כמו גלדי בצל, אלה של טראמפ בצד אלה של נתניהו, מתקלפים סעיפי האישום מן החשיכה, מקורביהם נפלטים מן החלליות שלהם בזה אחר זה בעוד השניים, מוקפים בשומרי ראש וחצרני ישבן, יוצאים לגיחות ראווה קדחתניות כדי לקושש מחיאות כפיים, וברקע פסקול ההצגה נשמעות נהמות האספסוף ויבבות כינורות תזמורת החנפנים וקרקורי העורבים הלקחנים. וכמובן, תרומתה של מקהלת הטרגדיה היוונית המבשרת על קצם הבלתי נמנע של השניים, בעודם צועדים יד ביד אל עמוד הקלון על רקע הכתובית THE HAPPY END שעליה חתום העולם הנאור.



זה נשמע כמו חלום באספמיה, אבל אם בתחילת הקדנציה של השניים היינו מספרים לכם שזה יהיה מצבם כיום, הייתם מסכימים שאספמיה זה כאן. כך שיש למה לקוות.

בינתיים מסתירים שניהם את הסוד שבגללו נקלעו למצבם: מה בדיוק הם ידעו על כל אותם עניינים שכל מקורביהם נחקרים בגינם. זה בקשר עם עסקאות הענק עם רוסיה, וזה בקשר עם עסקאות הענק עם גרמניה. טום פרידמן כתב על טראמפ ב"ניו יורק טיימס": "או שהוא מסתיר משהו כה מאיים עליו או שהוא פושע שאינו כשיר להיות המפקד העליון", ויש לא מעט סימנים שזה גם מצבו של נתניהו. אין ספק שזהו סוד מעיק, והלחץ של חוקרי מולר ואלשיך עושה אותם עצבניים למדי. אז אולי במסגרת השיחות בארבע עיניים בוושינגטון הם יוכלו לחלוק את סודותיהם זה עם זה כדי להקל את המשא. אבל אופס! שניהם מצולקי הקלטות של מקורבים, ואין טעם להעריך עד כמה הם חושדים וחוששים זה מזה (הבטחנו נשף מסיכות, לא?). כך שכולנו ניאלץ להמתין להחלטות זרועות החוק בישראל ובארה"ב.

הקזינו תמיד מנצח. שגרירות ארצות הברית בתל אביב, צילום: רויטרס

רשאים אש

ברמה האישית יש לא מעט הבדלים ביניהם. זה טיפוס שטוח וגס רוח בתחפושת מיליארדר ניו יורקי. זה מתוחכם ומעודן יותר, סוכן מכירות חלקלק בתחפושת של אידיאולוג. אצל שניהם יש ממד חזק של התחזות, ואין להם בעיה לשקר כשהמצב מצריך עיוות האמת. לטובתם. כשהם נדחקים לפינה, הם פועלים פבלובית. יש להם סט אויבים מן המוכן, והם תוקפים אותם בסיוע תקשורת כמו "ישראל היום" ו"פוקס ניוז": איראן, טרור ערבי, מהגרים, שמאלנים, ליברלים, תקשורת, מערכת החוק והמשפט ועוד פעם איראן.

מול כל אותם אויבים משותפים מפעילים השניים את הגופים שניזונים משלטונם. בישראל אלה הם המתנחלים, טייקוני הבית, אויבי השמאל, מוסדות המדינה שבשליטתם ונציגי אספסוף. בארה"ב יש לטראמפ את האוונגליסטים, בתי הנבחרים של הרפובליקנים, נציגי אספסוף ניאו־נאצי וארגונים לאומניים כמו התאחדות הרובאים הלאומית (NRA), הלובי המשפיע ביותר בוושינגטון. לכאורה, זהו ארגון שנועד לאפשר לכל אמריקאי לרכוש נשק להגנה אישית או לציד. למעשה, כמו למתנחלים, גם לרובאים יש אג'נדה חובקת כל תחומי החיים, שעיקרה שלטון ימין שמרני על כל גווניו. מאיסור הפלות עד פיקוח על התקשורת וניהול המדינה כולה ברוח מסיבת התה הרפובליקנית.

אחרי הירי בבית הספר בפלורידה, מעשה אחד ברצף מבעית של מעשי ירי בבתי ספר שאמור לזעזע כל אדם סביר, החל קמפיין צעירים להגבלת הסחר בנשק. הדמוקרטים ותקשורת המיינסטרים נרתמו לקמפיין ששיאו במצעד שיעלה על וושינגטון, ומי שעשוי להינזק בגדול הוא ארגון הרובאים. החיבור בין ילדים הרוגים ותמיכה במכירת נשק חופשית מאיים על תמיכת חברות הענק בארגון.

נשיא ה־NRA, ווין לאפייר, הופיע לפני שבוע בוועידה השמרנית לפעילות פוליטית (CPAC) ותקף את התקשורת ואת המפלגה הדמוקרטית ואת הליברליזם שמאיים על הרוח האמריקאית הגדולה, וכמו כל אנטישמי הגון תקף גם יהודים באשר הם יהודים. כדי לטפל ביורה, הסביר לאפייר בנאומו, צריך לירות בו ולהגביר את המודעות לרכישת נשק. דוברת הארגון, דנה לוצ'ס, נאמה אחריו ואמרה ש"כלי תקשורת המיינסטרים אוהבים ירי המוני... בכי אמהות לבנות זה זהב לרייטינג שלהם" (נשבע לכם שהיא אמרה את זה, במו אוזני שמעתי ב"פוקס ניוז").

לא צריך לנחש: טראמפ תמך, תומך ונתמך בידי ה־NRA, שהוא הלובי הגדול והמשפיע ביותר בבתי הנבחרים. משהו בדומה ללובי המתנחלים בישראל. "הם חברי הטובים", אמר השבוע טראמפ באותה ועידת CPAC, "אנשים דגולים". להפתעת תומכיו הוא התהפך ביום רביעי ותמך בהגבלות.
אגב, הפתרון של טראמפ בעניין הירי בבתי הספר הוא לאמן ולחמש את המורים. כשהרימו בסביבתו גבה סייג: "רק 20% מהם". זה כמובן קשקוש לא מזיק, כיוון שלא יתממש. שלא כמו הטיפול בירושלים. מבחינתו של טראמפ, כפי שאמר לפני שבוע במסיבת עיתונאים עם ראש ממשלת אוסטרליה: "הורדתי את בעיית ירושלים מהשולחן". וזה נכון: הוא הוריד אותה משולחן הדיונים היישר לרחובות הזועמים.

וכאן מגיע נתניהו כדי לשמוע אישית את בשורת העברת השגרירות. "המתנה הגדולה ביותר לחגיגות ה־70", על פי מירי רגב. אפילו יעקב וינרוט אמר שמותר לקבל מתנות מחברים, הגם שכיהודי דתי היה אמור לשנן את הפסוק "שונא מתנות יחיה". וזו לא המתנה היחידה. שלדון אדלסון הציע לממן את העברת השגרירות על חשבונו. מבחינתו, זה הימור בטוח, כי כידוע הבנק תמיד מנצח. הז'יטונים, אגב, הם אנחנו והפלסטינים.