לפיכך, השתוממתי לשמוע השבוע אלופים במילואים, פרשנים ופוליטיקאים שביכו באולפנים ובטוויטר את "אובדן ההרתעה הישראלית" ואת "הרפיסות" של ממשלת ישראל מול חמאס, שגם הפעם הוא שהחליט מתי תיפתח אש ומתי תחדל. ואני תהיתי: נניח שהאיראנים מבקשים באמצעות לחץ על חמאס ועל הג'יהאד האסלאמי לגרום לכך שישראל תיגרר לרצועת עזה ותרותק לשם ותסיט את מאמציה ותשומת לבה מהזירה הצפונית - האם אנחנו צריכים לקבל זאת וללכת בכיוון שהאיראנים מכוונים אותנו אליו?
מדיניות מפוכחת ואחראית חייבת לנהל את הסיכונים ולתעדף אותם, ולכן ישראל נהגה נכון כשהלכה על הסף בין תגובה צבאית לירי הפצמ"רים לבין רצון להימנע מעימות צבאי רחב. על פי כל הסימנים, גם חמאס, שמיהר להודיע ראשון על הפסקת האש, אינו חפץ בסבב צבאי. נכון שאם הפצמ"רים היו פוגעים בילדי הגן בשדרות היינו כבר עמוק בתוך סבב צבאי, אבל בקזינו של השכונה שלנו - אלו הכללים.
הסברתי השבוע בדיון תקשורתי שהתלהט מעט לאלוף (במיל') יום טוב סמיה, קצין בעל ניסיון רב בגזרת עזה, שאם הגורל יוביל אותו לשבת בעתיד על כס שר הביטחון, הוא יגלה בתוך שעות שהדעות שהשמיע באולפן (לחסל, להפציץ וכו') אינן רלוונטיות, כאשר האחריות מונחת על כתפיו, כשחומרי המודיעין מול עיניו וכאשר הוא נדרש לאחריות ולשיקול דעת. איווט ליברמן יכול להעיד על כך.
הממשלה וצה"ל הובילו בחודשים האחרונים למנוחות את המושגים "הכלה" ו"הבלגה". דווקא עתה היכולות של צה"ל ומידת ההרתעה שהוא מספק אינן נדרשות להוכחה. אחריות, התבוננות מפוכחת וניהול נכון של סיכונים קודמים לאגו ולזקפה הלאומית של מי ירה את הכדור האחרון.
לבסוף, התגלגלה השיחה אל סגן המזכיר הצבאי, אל"ם יאנקי צ'רפק. הוא ענה לשיחה, ומהעבר השני נשמע מזכיר ההגנה שאומר: "שלום, ידידי איווט, מה שלומך?", וכן הלאה. חלפו כמה רגעים עד שאל"ם ינקי הבין שהוא מדבר עם מזכיר ההגנה של ארה"ב, שחושב שהוא שר הביטחון. הוא החוויר והעביר את השיחה לשר. על תוכן הדברים הוטל ערפול.
העבודה היא מפלגת שלטון פוטנציאלית שנדרשת להציג תעודת זהות ברורה, רלוונטית ומחייבת, שאותה היא מציגה בפני הציבור. היא מחויבת להבין שהצבעה עבורה כ"ברירת מחדל" לשלטון נתניהו - איננה תוכנית עבודה. היא צריכה לחתור לכך שיצביעו עבורה מתוך הזדהות ותמיכה ולא בגלל התנגדות לנתניהו. היא צריכה להציג לא רק תעודת זהות עדכנית אלא גם תוכניות עבודה ויעדים בני השגה בתחום המדיני והכלכלי־חברתי. אכן, אין עוד מקום ל"קולקטיביות רעיונית" שהייתה נהוגה בעבר בחלק מהמפלגות ובטח שלא במפלגות גדולות, אבל מכאן ועד "הסופר־מרקט הרעיוני" - הדרך ארוכה.
התוכנית של כבל מעוררת דיון וויכוח - וזה טוב - אבל ללא אחדות מטרה וללא תוכניות ויעדים ברורים תתקשה מפלגת העבודה לעמוד באתגר שהציבה לעצמה.
שקד מנסה כעת למצוא את שביל הזהב בין שמירת זכויות הנחקרים "הנורמטיביים", שקיים סיכוי גבוה שייצאו ללא כתב אישום בתום חקירתם, לבין "צורכי החקירה". התחושה אצל רבים היא שידה של המשטרה קלה מדי על דרישות המעצר וכי בתי המשפט נוטים לרוב לשתף פעולה. היות שהגורל זימן אותי לחוות רגע אחד שכזה על בשרי (פרשת הרפז, כמובן), אני מביע בזאת הערכה גדולה לשרה שקד, בשמי ובשם רבים מאוד שעוד ימצאו ודאי את עצמם בעתיד נדרשים לחקירה, בתקווה שניתן יהיה למצות אותה ללא סט ההשפלות והנזק הבלתי הפיך.
תירגעו קצת, חברים, תעשו שאלונים מדגמיים. ממילא אתם יודעים מצוין במה אתם טובים ובמה אתם נדרשים להשתפר.
נתי, המדריך בסיור הרומאי, איש שירות הביטחון לשעבר, הסביר לי שבסיור שלו "הקיבה מתפוצצת". המעברים החדים מפיצה לגלידה, מפרושוטו וקרפצ'יו לטירמיסו - עושים את שלהם. לא הצטרפתי לסיור - התחייבתי לדיאטנית...
שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף