צה”ל פרסם אמש הודעה שבה נאמר מה שכבר היה ידוע: חמאס עומד מאחורי הפרחת עפיפוני האש ובלוני התבערה. להודעה צורפו שמות ותמונות של כמה מהחברים במה שצה”ל מגדיר “חוליות טרור האש”. אלה הם האחראים על הייצור, ההפצה והשיגור. תכלית ההודעה היא להעביר מסר לחמאס: "היזהרו. אנחנו יודעים בדיוק מי אתם ומה אתם עושים".


שיטת ההפעלה של חמאס לחוליות טרור האש

בניגוד להנחה הרווחת כי העפיפונים והבלונים הם יוזמה עממית שהחלה בשיטת הניסוי והטעיה, חמאס משתמש זה זמן רב בעפיפונים לשם איסוף מודיעין ובדיקת מוכנות צה”ל לאורך הגבול. בראשית העימות הנוכחי לפני כשלושה חודשים שיגר חמאס צעירים לצעדות על הגדר כדי לפגוע בה, לגרום לנזקים לציוד המכאני של בוני המכשול ולפרוץ לישראל. התוכנית של חמאס הייתה ליצור חיכוך אלים בחסות ההפגנות ההמוניות. צה”ל לא היסס והגיב בכוח רב, אולי גדול מדי, בעזרת צלפים שירו באש חיה. הוא גרם למותם של כ־120 עזתים ובלם את התופעה. צעירים ובני משפחותיהם סרבו להצטרף להפגנות שהלכו ודעכו.

אך אז שלף חמאס את נשק העפיפונים. אפשר שמפקדי הזרוע הצבאית ומנהיגי חמאס לא האמינו שהנשק הזה יהיה כה יעיל. אך משהבינו את כוח ההרס והנזק המטריד שלו, הם הפכו אותו לכלי קטלני.  עם הזמן, הזרוע הצבאית שיכללה את “טרור העפיפונים” (על ידי הוספת בלוני תבערה ונפץ) והגבירה את השימוש בו. הם הבינו את ההד התודעתי ואת אפקט הנזק שהוא יוצר לעומת העלות הנמוכה שלו מבחינתם, בוודאי בהשוואה למחיר הנפגעים הכבד שגבה החיכוך האלים על הגדר.

המציאות היא שכיום חמאס עומד מאחורי מרבית שיגורי העפיפונים ובלוני ההליום, שחלקם מצוידים בחומרי נפץ, מממן אותם ומכווין את המשגרים לפי חלוקה טריטוריאלית, כאשר לצדו פועלים גם “ארגוני המשנה” ומפריחים “עצמאיים” לכאורה. אך עדיין מוקדם מדי להסיק כי פרסום ההודעה הוא מבוא להחלטה לחזור למדיניות הסיכולים הממוקדים נגד מפקדים בחמאס, שעומדים מאחורי טרור העפיפונים והבלונים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן יודעים כי סיכולים ממוקדים או ירי בחוליות העפיפונים יביאו לתגובה של חמאס, שימשיך לשגר רקטות. כך יסלים המצב, ייצא מכלל שליטה ויתדרדר לכדי מלחמה. לפיכך, גם אמש ירה כלי טיס על כלי רכב שבו השתמשו מפקדי העפיפונים, אך רק לאחר שהם עזבו אותו. וכל זאת כדי שלא לגרום לנפגעים.

כך ממשיך צה”ל במדיניות של הממשלה, להימנע מירי על חוליות המשגרים ובמקום זאת לתקוף יעדים של חמאס, בתקווה שזה יביא לשקט. נקודת המוצא של הדרג המדיני, וזאת על סמך הערכת המודיעין, היא כי הלחץ הצבאי על חמאס יעשה את שלו. זאת משום שחמאס אינו מעוניין במלחמה, חושש שבמהלכה צה”ל יפלוש לרצועה, יחסל את מנהיגי הארגון וינסה להפיל את שלטונם.

ואולם שר הביטחון מתנגד לכל סיוע מהותי לעזה, שיתפרש כהסרת הסגר וכהישג מדיני־כלכלי ותודעתי לחמאס. לפיכך ליברמן מונע כל הצעה או רעיון בכיוון זה, שכל מערכת הביטחון, כולל הרמטכ”ל רב אלוף גדי איזנקוט, תומכים בהם. התקווה היחידה שנותרה לליברמן היא שבסופו של דבר הלחץ הכלכלי יוביל את תושבי עזה להתקומם נגד חמאס ואף להפילו. רוב הסיכויים שזה לא יקרה.