לפני שמונה שנים עלה במוחם של שלושה מהנדסים צעירים, בני 30 בערך, רעיון הזוי -לתכנן ולבנות חללית שתנחת על הירח, ובכך להפוך את ישראל למדינה הרביעית בעולם (אחרי ארה"ב, רוסיה וסין) שתציב את דגלה על הירח. הם חשבו לגייס את הסכום הנדרש (להערכתם, כ־8 מיליון דולר) בכוחות עצמם ולזכות בתחרות שהוכרזה על ידי גוגל־פרייז בפרס בגובה 20 מיליון דולר. העמותה שהם הקימו, SpaceIL, החלה בגיוס כסף, שכנעה את התעשייה האווירית להשתתף במבצע והעבודה החלה.

כעת, לאחר שמונה שנים, החללית בנויה. מחיר הפרויקט אומנם האמיר לכמעט 100 מיליון דולר, אבל החזון עומד להתממש: החללית תשוגר עוד השנה ותנחת על הירח ב־13 בפברואר 2019. היא תעשה סלפי של עצמה עם הירח, תשגר תמונות לארץ ותבצע ניסוי מדעי. דגל ישראל והשלט "עם ישראל חי" יישארו שם לנצח.

מלבד ציונות, המטרה העיקרית של הפרויקט היא חינוכית, כלומר להמחיש לילדי ישראל שעם השכלה מתאימה, ידע במדעים ובמתמטיקה וחוצפה ישראלית, אפילו הירח בהישג יד. יש בכך גם סימון של מגמה חדשה. ישראל התרכזה עד כה בבניית לוויינים החגים בחלל וצופים בכדור הארץ, אבל החללית של SpaceIL פורצת את הדרך לחקר החלל הרחוק.

את הישראליות הכה אופיינית הזה אפשר להדגים בסיפור האישי הבא: כשהקבוצה הגיעה אלי והציגה את הרעיון, הערכתי מיד שהעלות תגדל לפחות פי עשרה, אולם במקום לדחותם על הסף, אפשרתי להם לעלות על הבמה ולהציג את הרעיון בכנס מדעי שנערך באוניברסיטת תל אביב. בנוכחים בכנס היה הנדבן הישראלי מוריס קהאן, והוא תרם להם בו במקום סכום התחלתי, ובהמשך הוסיף יותר ממאה מיליון שקל מכיסו. והשאר היסטוריה.

הכותב הוא יו״ר סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע