"ואהבת לרעך כמוך". כן, אבל... אם רעי הוא ערבי, הוא לא מצפה שאני באמת אוהב אותו כמוני, או כמו את חברי היהודי, שאיתו אני רוצה להקים יישוב רק שלנו, שכשאני אצא עם הילדים לפארק, אז בחוץ על הדשא הם יראו ילדים שדומים להם, ולא חלילה ילד אחר, שונה. למשל דרוזי, שעם כל הכבוד לברית הדמים בינינו, לא אמרנו ברית במשחקים בגינה הציבורית, ולא ברית בבריכה של המתנ"ס, הרי יש גבול גם לכמה "ואהבת" אני יכול לקיים.

תכף הוא ירצה גם לגור לידי בעפולה, בבניין שכולו יהודים. ולכן "חוק הלאום" הוא חוק נהדר שמפריד בינינו ומבהיר לרעי הערבי, בצורה יפה ומכובדת, ש"יא חביבי, אני באמת אוהב אותך, אבל זו המדינה שלי והשפה שלי, ואתה, רעי, שמכין אחלה חומוס ויודע לערבב את הטיח, בוא נודה שאתה כמוני אבל שווה פחות ממני".

"ואהבת לרעך כמוך" זה באמת נכון, אבל... זה לא כך, אם רעי הוא גיי. כלומר, לא נעים להגיד, אבל נניח שרעי הוא הומו לגמרי, שלא עלינו רוצה להתחתן עם הומו אחר. אז קודם כל אני מכבד כל אחר באשר הוא אחר, גם אם הוא ממש ממש אחר, ואני אפילו אוהב אותו כי הוא יהודי. שזה מצוין. לא כמו הערבי מהסעיף הקודם שכבר בלהיות יהודי הוא נכשל.

אז אני בעד הגיי שגם תורם לחברה, התגייס לצה"ל, מצליח בעבודה שלו. הוא והחבר שלו גרים ברחוב שלהם, בלפור בתל אביב, וחיים חיים ורודים ושמחים וכל היום מסתובבים מאושרים וממותגים ועושים מסיבות וקוראים לחברים שלהם מחו"ל שיבואו לחגוג איתם פה פעם בשנה, מעודדים את התיירות ומכניסים כסף למדינה. הכל מצוין.

אבל להתחתן ולהביא לעולם ילדים? ועוד מפונדקאות בארץ? לא כאן, רעי, לך לחו"ל. זה בדיוק מזכיר לי שאני בכלל נגד פונדקאות, כי זה סחר בנשים וסחר בילדים. אז מילא סחר בנשים וילדים למען יהודים סטרייטים כמוני, עם זה אני יכול לחיות. אבל בשביל גייז? ואהבתי את רעי, אבל לא כשהוא כל כך שונה ממני.

הפגנת הלהט"ב בנתיבי אילון. צילום: תומר נויברג, פלאש 90הפגנת הלהט"ב בנתיבי אילון. צילום: תומר נויברג, פלאש 90

"ואהבת לרעך כמוך". אבל יש גבולות, ויש יוצאים מן הכלל. למשל, אם אני עושה מסיבה בתל אביב לכל מיני רעים שלי, שאת חלקם אני אפילו לא מכיר, ומציב סלקטור שמסתכל על כל הרעים והחברים שמצטופפים להם בכניסה. אם הוא מזהה איזה חבר שהוא אתיופי נניח, אז עם כל הכבוד ל"ואהבת לרעך" - שאני מאוד בעד התורה כמובן וקידוש אצלנו ביום שישי זה חובה, ואמא שלי מפרישה חלה בטירוף, כמעט כל יום מפרישה, היא כבר מפרישה חלה כמו לחמניות טריות - האתיופי, שאני אוהב אותו כמו אח, מה הוא קשור למסיבה שאני רוצה למתג אותה כמסיבה תל אביבית סופר מגניבה? אז מצטער, אבל רעי לא יכול להיכנס.  לא הוא, ולא כל מיני צ'חנבוטים, או כאלה שהעיניים שלהם קרובות או הגבות שלהם עבות, שחורים, שחומים, ג'ינג'ים וממושקפים.

אז נכון, רבי עקיבא אמר "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", אבל ממרחק הזמן הוא כבר לא נראה כזה גדול, ואפילו די קטן וזניח. וגם השימוש בפועל "ואהבת" הוא קיצוני. יותר נכון לומר "והערכת לרעך כמוך" או "וחיבבת" או "והקשבת ואז הבנת שרעך ממש טועה, ואז זלזלת והתעלמת מרעך".

כי רבי עקיבא לא הביא בחשבון שרעי עלול להיות שייך לשוברים שתיקה, והוא אומנם שירת בצבא כלוחם, אבל לפתע לרעי יש ספקות. ועכשיו הוא רוצה לבוא לבתי הספר ולהביע את דעתו נגד "מדיניות הממשלה" ונגד "הכיבוש", ורוצה להגיד כל מיני דברים שאף אחד לא מסכים איתם. לכן נסתום לרעי את הפה ב"חוק שוברים שתיקה", כי הילדים בבית הספר ילכו להצביע בבחירות הבאות, ואנחנו רוצים שהם יצביעו נכון. ולקראת הגיוס שלהם כדאי שהם ישמעו רק דעות צודקות.

צריך להתאים את הכלל החשוב בתורה לימינו: וסלדת מרעך, והגבלת אותו במקום המגורים שלו, בשפה השולטת במדינה, בזכויות שמגיעות לו. ובכלל, האמת היא שרעי לא הרוויח את הזכויות שלו כמוני. רעי הוא יצור אחר לחלוטין, בלתי נסבל, שונה ומעצבן. רעי צריך להגיד תודה שבכלל נותנים לו לחיות במדינה הזאת, שהיא שלנו ולא של רעינו. ושרעי ילך לחפש מי יאהב אותו במקום אחר.