מעמדו של אבו מאזן בשפל. מצרים וסעודיה מתעלמות ממנו ומתביעותיו. חמאס לועג לו. טראמפ דורך עליו. נתניהו אינו רואה בו פרטנר. ומי נותר לו? משלחת “שלום עכשיו” ואנשי שמאל ישראלים עלתה אליו לרגל לרמאללה. ספק באו אליו, ספק באו להזכיר לעצמם ולשרידי “מחנה השלום” האנכרוניסטי בישראל כי הם עדיין קיימים.

אבו מאזן סיפר להם שהצוות של טראמפ הציע לו להקים קונפדרציה ירדנית־פלשתינאית (ב”הארץ” ידע צבי בראל לכתוב כי ישראל עומדת מאחורי היוזמה). אבו מאזן סיפר לשמאלנים שלנו שהוא הסכים, “ובתנאי שגם ישראל תהיה חלק מהקונפדרציה הזו”. משתתפי משלחת השמאל, לפחות חלקם, ראו בעיקר יתרונות ברעיון של אבו מאזן. הם כבר לא ציונים.

פדרציה היא מדינה ריבונית שבה יש איגוד של אזורים או מדינות ריבוניות למחצה תחת ממשל מרכזי אחד. יש בעולם מדינות פדרטיביות רבות. ארצות הברית והפדרציה הרוסית הן הגדולות והידועות שבהן. האם יש ציוני אמיתי אחד המוכן היום לוותר על עצמאות מדינת ישראל ולהעניק לה מעמד כמו של אריזונה בארצות הברית? או כמו של מחוז נובוסיבירסק ברוסיה? לעומת הפדרציה - בקונפדרציה יש למדינות החברות מידה רבה יותר של אוטונומיה, כמעט עצמאות.

אבל את מדיניות החוץ והביטחון שלהן עליהן לתאם ביניהן. אין בעולם היום מדינות קונפדרטיביות. אלו שהיו (כמו סרביה־מונטנגרו) התפרקו. מי שתומך ברעיון שלפיו ישראל תהיה חלק מקונפדרציה ירדנית־פלשתינאית־ישראלית - מצהיר במפורש שהוא מוותר על עצמאותה המלאה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. מי שמציע “קונפדרציה” כזאת מעניק מראש רוב לשתיים מתוך שלוש החברות (כלומר לערבים), ומציע בעצם מבנה רעוע שאינו יכול להתקיים (כי ניגודי העניינים בין הצדדים בלתי פתורים, והסכסוך אינו טריטוריאלי), והוא עושה זאת רק כשלב ביניים עד להתפרקות הקונפדרציה למרכיביה, כלומר במקרה שלנו, מבקש להקים בדלת האחורית מדינה פלשתינאית עצמאית בלב הארץ.

טראמפ. הצוות שלו הבין בדיוק מה הוא מציע. צילום: רויטרסטראמפ. הצוות שלו הבין בדיוק מה הוא מציע. צילום: רויטרס

כשטראמפ מציע לפלשתינאים פדרציה עם ירדן, הוא אומר, במילים פשוטות, שעליהם לוותר על חלומם להקים מדינה עצמאית. כשאבו מאזן “מסכים” לרעיון במסגרת קונפדרציה שגם ישראל תהיה חלק ממנו - הוא אומר, במילים פשוטות, שהפלשתינאים, גם “מתונים” כמוהו, לא ויתרו על חלומם לחסל את מדינת ישראל, את הישות הציונית, ולמחוק את עצמאותה. לא את גלגל ההיסטוריה של 5 ביוני 1967 הוא מנסה לסובב אחור, אלא את הכרזת העצמאות של ישראל מה' באייר תש”ח.

הצוות של טראמפ הבין בדיוק מה הוא מציע. גם ירדן הבינה ומיהרה לדחות את הרעיון. אבו מאזן, זה שהודלף עליו רק לפני שבוע בידי מי ממתחריו מבית כי הוא “סנילי”, גילה בהירות מחשבתית ותבונה פוליטית. וכי למה יגיד מיד “לא” להצעה האמריקאית? מה שהוא אמר לצוות האמריקאי היה שאם הרעיון כל כך טוב, למה לא לצרף גם את ישראל לחתונה? ובכן - כל אלו הבינו היטב.

מי לא הבינו? רק אנשי השמאל בישראל. אלו שלא תפסו מיד מה מציע להם הזקן הלא סנילי, מכחיש השואה היושב על כיסאו של ערפאת. הם דווקא חשבו כי יש ברעיון העוועים הזה (שאינו חדש כמובן וכבר נדחה מכל וכל בידי כל הצדדים) כדי לרבע את המעגל, לפרוץ את המבוי הסתום ביחסי יהודים וערבים בארץ ישראל. או שדווקא הבינו, והם רואים בכך יתרונות, והם מוכנים לוותר על מדינה יהודית עצמאית ומקווים כי אם יוותרו עליה, יסכימו הערבים להתייחס אלינו יפה.