קצת יותר ממחצית הגברים שהלכו לקלפיות הצביעו למועמד רפובליקני. כמעט שישים אחוזים מהמצביעות הנשים הצביעו למועמד – ובמקרים רבים למועמדת – דמוקרטית. מי ניצח? כולם ניצחו. כולם הפסידו. הגברים הפסידו את בית הנבחרים, שיהיה נשי מאי פעם, ובשליטה דמוקרטית. הנשים הפסידו את הסנאט, שיישאר בשליטה רפובליקנית, ואפילו מוגברת.

בחירות האמצע באמריקה הובילו לממשל מפוצל, בצד אחד נשיא וסנאט, בצד השני בית הנבחרים. בחירות האמצע באמריקה מייצרות גם נרטיב מפוצל. יש מספיק ניצחון לכולם. הנשיא טראמפ אומר שהוא מרוצה. למה מרוצה? כי יחסית למה שעלול היה לקרות, הוא יצא בסדר. יותר טוב מאובמה בבחירות 2010. יותר טוב מקלינטון בבחירות 1994. הפסד קטן, נסבל. מכה קלה בבלורית. ובכל זאת – מכה.

כלומר, גם ליריביו של טראמפ יש ממה להיות מרוצים. ריח של שלטון עולה באפם. ריח של ועדות, סמכויות, שימועים, חקיקה. האימפוטנטיות הפוליטית היא דבר קשה למפלגות. בשנתיים הבאות תהיה להנהגה הדמוקרטית תעסוקה של ממש.

כולם קצת מנצחים, כולם קצת מפסידים. אם מישהו קיווה לפסק דין חותך, חד משמעי, להודעה שטראמפ איננו מתקבל על הדעת – או להפך, להוכחה שהסוקרים והעיתונאים לא מבינים שום דבר – ההוכחה לא באה. מסתבר שטראמפ עודו מנהיג לגיטימי בעיני רבים ממצביעיה של אמריקה. אלה המצביעים שהעניקו לטד קרוז ניצחון, אמנם דחוק, בטקסס. אלה המצביעים שהדיחו את הסנטור הדמוקרטי מפלורידה ביל נלסון. ומסתבר גם שאכן יש באמריקה ציבור גדול שאיננו מרוצה ממצב המדיניות. ציבור שמתגורר גם במדינות כמו מישיגן שהפתיעו לפני שנתיים לטובת טראמפ, ועכשיו כנראה מתחרטות קצת.
 

תומכי המפלגה הדמוקרטית בניו יורק. צילום: רויטרסתומכי המפלגה הדמוקרטית בניו יורק. צילום: רויטרס


לטווח ארוך, לדמוקרטים יש סיבה לתקווה: הצעירים איתם – הם ניצחו בקרב מצביעים בגילאי 18 עד 44, והפסידו בקרב מצביעים מבוגרים. המיעוטים איתם – שחורים, היספאנים, אסייתים הצביעו להם. אלה האוכלוסיות הצומחות באמריקה. אלה הקבוצות שיוכלו להסיט את הספינה שמאלה בעוד כמה מעלות בכל מערכת בחירות, אלא אם המגמה תשתנה. וכמובן, גם היהודים – מיעוט פחות חשוב מספרית אך רב השפעה תרבותית – מצביעים לדמוקרטים. על פי סקר היציאה, ארבעה מכל חמישה יהודים אמריקאים הצביעו למועמד דמוקרטי לבית הנבחרים. על פי התוצאות, מספר המחוקקים היהודים יעלה, מספר המושלים היהודים יעלה. הוא כולל את המושל ההומוסקסואל הראשון, בקולורדו. הוא כולל אנשי עסקים ומפקדת לשעבר בחיל הים. הוא כולל בעיקר דמוקרטים, אבל גם כמה רפובליקנים.

והעיניים כבר ל-2020. מחר בבוקר נפתח המירוץ לנשיאות. כל מה שיעשו הדמוקרטים כדי למרר את חייו של הנשיא בשנתיים הקרובות יחושב על פי המירוץ הזה. כל החלטה אם כן או לא לשתף פעולה עם טראמפ במהלכי חקיקה – נאמר, לשיפור תשתיות התעבורה – תישקל במאזניים האלה. כל שימוע צעקני יועיל או יפגע במועמד דמוקרטי החולם על הבית הלבן. לא בטוח שזה רע לטראמפ. לא בטוח ששקט ומתינות משרתים אותו. המאמצים שעשה בהצלחה לא מבוטלת לסייע למועמדים ממפלגתו חיזקו אותו, הידקו את הלגיטימיות שלו. הטקטיקה שנקט – של אגרסיביות פלגנית, שימוש בהפחדה מפני פולשים, לשון בוטה וארסית – הוכחה כיעילה למדי. אם הדמוקרטים יספקו לו עילות למריבה, הוא מן הסתם ישוש לריב. 

הנה תחזית, לא מסובכת במיוחד: הם יספקו – הוא יריב.