ההתנפלות המתוזמנת של הימין על בני גנץ הייתה יכולה להיות פרודיה, ביקום אחר ושפוי יותר. אבל נתניהו הרגיל אותנו ללקסיקון מעוות, שנשמע כעת כמעט שגרתי. תמיכה בשוויון זכויות לדרוזים (המשרתים בצה"ל ואוהבים להצביע ליכוד!) שווה שמאלנות. ושמאלנות שווה חוסר נאמנות. פשוט, אפקטיבי ומעורר פלצות.

אחרי לא מעט שנים אהוד בנאי שב עם שיר חדש שמעורר מיד את הריגוש הישן. את המילים של "זקוק למחילה" כתבה מרים בנאי, בתו, על בסיס מילים שאהוד אמר פעם בסעודת שבת ושכח. מושגים כמו "אותנטיות" ו"כנות" נשחקו עד דק בביקורות מוזיקה, אבל כשמדובר באהוד בנאי, צריך פשוט להקשיב כדי להיזכר במשמעותן המקורית.

זה הסיפור הכי מעורר דמיון ששמעתי זה זמן רב. הזמר רובי וויליאמס, המנהל סכסוך שכנים מתמשך עם האגדה ג'ימי פייג', החליט לנקום באושיית הרוק באופן מקורי: הוא משמיע בקולי קולות מוזיקה של להקות שהתחרו בלד זפלין, כמו בלאק סאבת' ודיפ פרפל. ואפילו מתחפש באופן נלעג לרוברט פלנט, סולן לד זפלין. בסוף זה הכל שאלה של מטראז'.