מה שקרה שלשום בלילה, עוד יפורש וינותח, ידובר וינוסח. מה שקרה עד שלשום בלילה, במהרה יישכח. ובכל זאת, שווה להוציא ממערכת הבחירות לא רק מסקנה פוליטית, אלא גם מסקנות מעשיות שישפרו את מערכות הבחירות הבאות. 
 

הגיע הזמן לבטל את מעורבותה המיותרת והמזיקה של ועדת הבחירות המרכזית באישור ובפסילת רשימות לכנסת. המעורבות הזאת אינה אלא קרקס חסר משמעות, ששוחק את האמון גם במערכת הפוליטית (כי מדובר בקרקס) וגם במערכת המשפטית (שכרגיל מתערבת בהחלטות הערכאה הפוליטית). באותה הזדמנות, כדאי לבדוק מחדש האם החוק המאפשר פסילת רשימות עונה על מטרותיו. אף על פי שעם השנים התארך ופורט, השופטים עדיין עושים בו כרצונם. הם לא תמיד מצליחים להסביר למה בן ארי לא ובל״ד כן. הם לא תמיד משכנעים בדבקותם בסעיף נגד הסתה לגזענות והתעלמותם מהסעיף נגד שלילת ישראל כמדינה יהודית. מה עם האפשרות לבטל את החוק, ולאפשר לציבור להחליט את מי הוא רוצה בכנסת?
 

כדי למנוע ייצוג לקיצונים, גזענים, תומכי טרור ושאר מזיקים, אפשר להציע מהלך אחר, לא מסובך: העלאה נוספת של אחוז החסימה. כן, למה לא העלאה נוספת? העלאת אחוז החסימה הוכיחה בבחירות הקודמות שאיננה מובילה להדרה של קבוצות (כאשר הביאה לאיחוד המפלגות הערביות, שזכו לייצוג משמעותי מאי פעם), והוכיחה בבחירות האלה שהיא מאפשרת להיפטר מעודפים מיותרים של מפלגות קטנות עם דרישות גדולות (וד״ש ליוזם העלאת אחוז החסימה, שר הביטחון בעל חמשת המנדטים, אביגדור ליברמן). אפשר להעז ולבדוק מה יעשה רף של 5% לפוליטיקה הישראלית. הניחוש שלי: רק טוב. 

איתמר בן גביר ומיכאל בן ארי בדיון בוועדת הבחירות. צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90 איתמר בן גביר ומיכאל בן ארי בדיון בוועדת הבחירות. צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90

 

ועוד חוק שכדאי לבחון הוא זה האוסר על תעמולה בכלי התקשורת, שכבר מזמן נעשה לאות מתה. בהזדמנות זו, כדאי להמליץ לשופט מלצר, שהחליט להטיל איסור על ראיונות עם פוליטיקאים בכלי התקשורת ביום הבחירות, לרכוש מחשב מעודכן, שכולל חיבור להמצאה החדשנית המוכרת בשמה ״אינטרנט״, ובעברית של בית משפט ״מרשתת״. האיסור על פוליטיקאים להתראיין ברדיו ביום הבחירות היה בדיחה לא מוצלחת. ואגב, מי יודע אם מלצר לא אשם באחוז הבחירה הנמוך מהרגיל – אולי קצת ראיונות, קצת אקשן בכלי התקשורת, היו שולחים יותר מצביעים לקלפי. 
 

החוק האוסר על פרסום סקרים בשלושת הימים האחרונים לפני הבחירות הוא חוק מגונה, וגם אותו כדאי לשקול מחדש. נדמה שזו משימה מתאימה לאג׳נדת החופש של משה פייגלין. מה הבעיה עם החוק? שזהו חוק שביסודו כשל לוגי. המחוקק החליט שסקר עשוי להשפיע על בוחרים. על כן אסר על פרסומם של סקרים.

אלא שגם אי־פרסום סקרים עשוי להשפיע על בוחרים. בהיעדר סקרים, נשלל מהבוחרים מידע שיכול לסייע להם להבין למי כדאי להצביע כדי להביא לתוצאה הרצויה בעיניהם. בעצם, אין הבדל בין החלטה לאסור על פרסום סקרים ערב הבחירות, כי הם משפיעים על בוחרים, לבין החלטה לאסור על פרסום עיתונים ערב הבחירות, כי הם משפיעים על בוחרים. מישהו מעלה על דעתו לאסור על פרסום עיתונים ערב הבחירות? צריך לקוות שלא. 
 

ועניין אחרון: הצבעה אלקטרונית. מה רע לנו בהצבעה עם פתקים? האמת, לא בהכרח רע. ובכל זאת, פתקים זה של פעם, אלקטרוני זה של עכשיו. ועוד: הבחירות נערכות ביום שלישי. הן מחייבות יום שבתון. למה דווקא יום שלישי? כדי להספיק לספור את הקולות עד שבת. אם ההצבעה הייתה אלקטרונית, אפשר היה לעשות שינוי, קטן אבל משמעותי. שבתון והצבעה ביום חמישי, סוף שבוע ארוך, בלי לשבור את שבוע העבודה, ולספור בלי בעיה עד שבת. הכל בקליק. סכנה אפשרית: האזרחים ייסעו לגליל במקום ללכת להצביע. בכל זאת, שווה לבדוק.