אנחנו כבר 314 יום בלי ממשלה פועלת. העוטף מטולטל שוב בטילי הג'יהאד, שרה"מ נראה כמתעלם מקיומו. התקציב מוקפא. הכלכלה מתקלקלת. החינוך דפוק. מערכת הבריאות משותקת. הביטחון חייב עוד כמה מיליארדים בדחיפות. התחבורה תקועה בפקקים. מחירי הדירות בשמיים. בעלי ההכנסות הנמוכות, נמוכים יותר. הנזקקים נואשו מלצפות לעזרה. הנכים שובתים שוב. ישראל בבוץ עמוק. 
 

נתניהו הוא האחראי לשיתוק הכללי ולהכלה הביטחונית, לאחר שהוביל פעמיים לבחירות והשניא את חלקי האומה אלה על אלה. הוא לא עסוק בהקמת ממשלת חירום מאוחדת אלא בביצור הגוש שלו ובהפחדת מערכת המשפט דרך הפְּרוֹקסי'ס שלו. הכל כדי שיוכל לאנוס את כולנו לבחירות שלישיות, תוך האשמת כחול לבן במחדל זה, ובעיקר כדי שיצליח להגיע לכתבי האישום כשכתר רה"מ (הזמני) לראשו.
 

"שר המשפטים" (המירכאות הן הדרך התקשורתית לסמן מינוי מגמתי פסול לשר בכיר של שרת שולי כאוחנה) תוקף את הפרקליטות כ"פרקליטות בתוך פרקליטות", וריאציה על קלישאת הקונספירציה הביבאית ששאולה ממילון המושגים של פייק מושיענו טראמפ, הדיפ סטייט; "המדינה העמוקה", בתרגום חופשי, ובעצם התארגנות פנימית בתוככי השלטון החותרת נגדו מבלי להפילו. 
 

השלטון, במקרה זה הנתניהו, שמאשים אך מתקשה לזהות ממשות - התארגנות עוינת, מנהיגים זוממים, מממנים נסתרים או מחסלים נחושים - בכל הקונספירציות שהוא הוזה, יכול בקלות להצביע על הדיפ סטייט הדמוני, שבו חוברים להפילו כל אויביו, בהם נאמניו בעבר ובהווה, המשטרה, הפרקליטות, השמאל, התקשורת, יאיר לפיד, בית המשפט העליון, הקרן החדשה, אמנון אברמוביץ', אהוד ברק ומי לא.

אפילו פרופ' דניאל פרידמן, שר המשפטים בעבר, שמלחמתו בממסד השיפוטי מצוטטת ומאוזכרת כל הזמן בדברי פרשני הימיניהו, רואה בנתניהו אשם יותר, לכאורה, בשוחד מנוני מוזס בתיק 2000 ("ידיעות אחרונות", עיתונו של מוזס, יום שישי האחרון) ומוקיע את הכשלת החוק להסדרת החינמון ישראל היום. בקיצור, הרי כבר אמר נתניהו ג'וניור שיש לו אמון רק במשפחתו ובכלבתם המנוחה.
 

למעשה, נתניהו, ממשלתו, הימין ושאר השותפים הם יוצרי המדינה שבתוך המדינה, כקונספירציה לשיתוק שלטון החוק. שהרי השלטון הוא שלהם. הממשלה והפקידות הבכירה וממלאי תפקידי המפתח האזרחיים רובם מאנשי שלומם. אבל - יש כאן אבל: בתחרות הרב־ערוצית והגורלית הזאת שמנהל נתניהו, בעת ובעונה אחת, תוך דהירתו לבחירות שלישיות, עם היועמ"ש והפרקליטות על מועד ומשקל כתבי האישום, עם גנץ וחצי מהאומה על (אי) הקמת ממשלת אחדות ועל החיזור אחרי ליברמן, האיש והמפתח, ועם איראן ושרתיה בלבנון, בסוריה ובעיראק, ועם טראמפ שאכזב ונטש ועם פוטין, שידידו בישראל אינו בראש עדיפויותיו – כאן הפייק דיפ סטייט שהתעורר יכול להיות לו ולתומכיו לרועץ. הגולם הזה, הקונספירציה כביכול נגד הביבי, שיצרו האב, הבן ורוחות הקודש, עלול להתהפך על פניו דווקא בשל גודש ספינים, פייק האשמות, התקפות בוטות והפיכת האזוטרי למרכזי. 
 

כך שהיועמ"ש והפרקליטות חייבים להתעשת מכל המתקפות ולהחליט במהירות את החלטותיהם, בלי מורא. ההחלטות יזרזו את נבחרי הליכוד להשתתף בהקמת ממשלת חירום מאוחדת ללא מנהיגם. ואם פחדנותם ועיוורונם יובילו אותנו שוב לבחירות, נחזיק אצבעות שהפעם, כחיזוק המגמה שהסתמנה בבחירות הקודמות, יבין הציבור שאנו במשבר לאומי קיומי ויגמול להם ולעומד בראשם על כל מעלליהם ומחדליהם.