אנחנו מזייפים: נאמר שאני מארגן מסיבה או אירוע. האם אני יכול לקבוע בעצמי את התוכנית ולהזמין את מי שאני רוצה? אם אני שוכר אולם באופן פרטי ומארגן כינוס מדעי, האם אני יכול להזמין, למשל, רק רופאים ולהחליט מי יהיו הדוברים ומי ייתן את ההרצאות? אני מניח שכן.
 

אז מדוע לא יכול הרב אלימלך פירר, ולא יכולים אנשיו, להחליט מי ישתתף ומי לא ישתתף באירוע שהם עורכים? אין זה אירוע שמאורגן על ידי עירייה או מוסד ציבורי. זה אירוע שמארגנת עמותה חרדית, דתית, לגיוס כספים. מי שרוצה לבוא, שיבוא. מי שלא רוצה, שלא יבוא. את הרב אלימלך פירר, חתן פרס ישראל, אין צורך להציג. יהודי שכל חייו מוקדשים לעזרה לזולת, ללא הבדל צבע, דת, מין, לאום ומגדר. כל מי שצריך נעזר על ידו באהבה וללא תמורה.
 

אנשי "עזרה למרפא", שארגנו אירוע התרמה שהיה גם מחווה לשלמה ארצי, זכאים לקבוע איזה אופי יהיה לאירוע, מי יופיע בו ומי לא, בהתאם לאמונתם, ויש לכבד זאת. מבחינתי זהו אירוע פרטי שלא אורגן על ידי הרשויות. הוזמנו אליו אנשים כדי לתרום. הקהל יכול היה לשבת במעורב, גברים ונשים, על הבמה היו אמורים לנגן נגנים ונגניות, אבל אנחנו יודעים את רגישות המגזר הדתי לשירת נשים, וכל זמן שלא מדובר באירוע ציבורי לי זה לא מפריע.
 

יש דברים שנחשבים מקובלים: אם אבקר במסגד או במקדש בודהיסטי, אחלוץ את הנעליים; בבית כנסת אניח על ראשי כיפה; ואם אכנס לכנסייה, אסיר את הכובע. אם אני הולך לאירוע שאורגן על ידי עמותה חרדית, אקח בחשבון שלא אשמע שירת נשים.
 

החוכמה בחיים היא לכבד את השונה ולקבל כל אחד על פי דרכו ואמונתו. כל זמן שההשתתפות אינה נכפית עליי והבחירה נתונה בידי, אינני יכול לבוא בטענות. גם כאשר אנו מוזמנים לחתונה או בר מצווה של חבר חרדי, ברור לנו שאשב עם הגברים ושרעייתי תהיה מאחורי המחיצה עם הנשים. לא מתאים לנו, לא נגיע.
 

הבהרה: בטור של השבוע שעבר נפלה טעות - המחיר ששולם על ידי הישראלים האחרים במלון (ובהתאם גם למה שהופיע באתרים השונים) היה 100 דולר ולא 199 דולר כפי שפורסם.