הקורונה טרפה לנו את הקלפים, ולא בהכרח בהיבט בריאות הציבור, שבסך הכל נשמרה בצורה לא רעה. סדרי העדיפויות של הציבור השתנו באופן רדיקלי, למרות שיש עדיין מי שתקוע בוויכוחים של אתמול. בהתאם לפירמידת הצרכים של מאסלו, תחומי העניין משתנים משמעותית כשאין עבודה ואין מה לאכול. התקשורת מתפקעת מכותרות על החלת הריבונות (להלן "הסיפוח"), מוויכוחים ממוחזרים על הלגיטימיות של הנפת דגל פלסטין בהפגנות, ומצרחות היסטריות על זכויות אדם ומעקבים ואיכונים, שמרבית הציבור כלל לא מבין איך ישפיעו עליו. בסוף, סקר אחד שפורסם שלשום הראה לכולנו שאנחנו עסוקים בדיבורים על הנושא הלא נכון.

עזבו כרגע את העובדה שרק 34% מהציבור תומכים במתווה טראמפ לעומת 46% שמתנגדים לו. מה שרלוונטי בהרבה הוא ש־69% מהציבור חושבים שהבעיה הבוערת ביותר על שולחן הממשלה כרגע היא מאבק במשבר הכלכלי. 15% נוספים חושבים שהדבר החשוב ביותר הוא המלחמה בקורונה. כך שעם כל הכבוד לשאיפות הלגאסי של משפחת נתניהו, עם מיליון מובטלים במשק ואלפי עסקים קטנים שנקלעו לחובות ומאיימים לקרוס, אין פלא שרק 2% מייחסים כרגע חשיבות מכרעת לנושא שהוא אכן חשוב, אבל הרבה פחות בוער.

על הרקע הזה, מעניין היה לשמוע אתמול את ח"כ ניר ברקת. ברקת בא לדבר כלכלה נטו, למרות שגם איתו השיחות התמקדו יותר מדי בפוליטיקה ופחות מדי במהות. כן, ברור שברקת מאוכזב וכועס על כך שבניגוד להבטחות טרום הבחירות הוא לא מונה לשר האוצר. ברור גם שלישראל כץ יש נחיתות משמעותית בהשוואה לברקת בכל מה שקשור לניסיון ולהשכלה כלכלית, וברור שיש ביניהם ניחוח של קרבות ירושה. אז אולי סבב הראיונות של ברקת הריח מיחסי ציבור אישיים, אבל במקביל, אי אפשר להתעלם מההיגיון שבדברים.

ניר ברקת (צילום: אלוני מור)ניר ברקת (צילום: אלוני מור)

החזרת חל"תניקים לעבודה תלויה ביציבות המקומות שמעסיקים אותם, ולכן התוכנית להשקעה של שישה מיליארד שקלים נשמעת טוב, אבל התמרוץ אינו בנוי נכון. הוא צריך ללכת ישירות לעסקים, ודרכם למשכורות העובדים. עדיפה תמיכה ישירה, ולא באשראי דרך מערכת הבנקאות המסורבלת. בנוסף, עסקים שכלל לא שחררו עובדים לחל"ת בתקופת הקורונה צריכים לקבל תמרוץ גדול, ולא להיזנח מאחור. אחרת, מדוע שעסקים יתאמצו לתמוך בעובדים בפעם הבאה שאפשר יהיה להוציא אותם לחל"ת ולחסוך קצת?

באופן כללי, ועדות הכנסת נוטות לכוון את דבריהם יותר מדי אל התקשורת ופחות מדי לפתרון הבעיות האמיתיות שהציבור חשוף להן. ספציפית בוועדת הכספים יש גם בעיות נוספות – כבר שנים ארוכות שצינור הולכת הכספים הציבוריים הזה נשלט בידי פוליטיקאים חרדים. גם כך מתרחשים שם לא מעט דילים של תן וקח, בעיקר סביב חוק ההסדרים. רק שעם כל הכבוד לצרכים פוליטיים, אנחנו במתווה של ממשלת חירום קורונה. היא אמורה לטפל בראש ובראשונה בבעיות שנוצרו בשל המגיפה, בריאותיות וכלכליות. אם מישהו במקרה שכח, מזל שפורסם הסקר הנ"ל והזכיר לו.

הקטטה שהתרחשה בין כץ לברקת בוועדת הכספים, משקפת מצב שבו אולי אף אחד לא מתכוון להרע לציבור, אבל זה בכל זאת קורה. עודף פוליטיזציה מונע מינויים שדורשים אנשי מקצוע, ומעדיף הסכמים שיאפשרו בלוקים קואליציוניים על פני הסכמים יעילים. בסוף זה גורם לסרבול, לאלוקציה לא נכונה של משאבים ניהוליים, ומן הסתם גם לחוסר תקשורת וחוסר הבנה של המטריה הכלכלית בזמנים שבהם ההבנה הזו היא קריטית. ואם זה לא מספיק – ברקע עוד ניתנים דוחות פיקוח קורונה של אלפי שקלים לעסקים קטנים, שרק הרגע חזרו לתלם ועדיין לא יודעים איך ישרדו ואיך יסגרו את הפערים.