תרגיל "היסטורי": כמה אפשר לשטות בעם הזה? מקשקשים לו בהתרגשות על שלום (היסטורי) עם העולם הערבי, ואכן, בהבנות עם איחוד האמירויות יש ממד היסטורי־דרמטי, אבל הוא עוסק בעניין אחר לחלוטין: סיפוח OUT, מדינה פלסטינית IN. נתניהו אומר שאופציית הסיפוח על השולחן. טראמפ, קושנר ושר החוץ של האמירויות אומרים שהסיפוח הוא לא אופציה, וכדאי לכולנו ולנתניהו לזכור שמוחמד בן זאיד, טראמפ וקושנר הם לא גנץ. אין שום הסכם שלום בין ישראל לאיחוד האמירויות. יש תרגיל "היסטורי" של "שלום" בסגנון תעתועי נתניהו מול תרגיל היסטורי אמיתי, כוחני וממזרי של איחוד האמירויות למניעת סיפוח. 

יהיו "שיחות", משלחות ומגעים כדי לשמור על מומנטום לקראת הבחירות או המשפט של נתניהו וכנראה גם טקס בבית הלבן. אבל במציאות שמעבר לקמפיינים מפוברקים וטקסים חלולים, שום דבר לא ישנה את מאזן כוחות בינינו לבין הפלסטינים והעולם שתומך בדרישות שלהם. 

מוחמד בן זאיד (צילום: gettyimages)מוחמד בן זאיד (צילום: gettyimages)

אגב, גם המפרציות, בעיקרון, תומכות בהן. נתניהו נאלץ לבלוע את הגלולה הזאת כי הוא ניצב בימים האלה מול כניעה בנושא התקציב, משבר הקורונה וצלילה בסקרים. כרגיל, הוא פנטז שיצליח גם לעשות סיפוח וגם לנרמל את היחסים עם העולם הערבי, אבל זה לא עבד. כרגיל. לזכותו ייאמר שהוא הוכיח פעם נוספת את חוסר הרלוונטיות של ההתנחלויות.

עכשיו השאלה היא אם מכבש החדשות שעסק רק באופוריה המטופשת של ה"שלום" יגרום להאטה במומנטום של ההפגנות. הפנטזיה האולטימטיבית היא שתי הפגנות של נפגעי נתניהו. אחת מימין ואחת משמאל. באורח טבעי, תומכי ההתנחלויות אמורים להילחם גם נגד שחיתות.

לכאורה, הניקיון המוסרי על בסיס עשרת הדיברות הוא התשתית האידיאולוגית של מפעל ההתנחלות. חוץ מגזל פלסטינים והעלמת עין מהשחיתויות של נתניהו. עכשיו, כשהתברר שגם עליהם הוא עבד, למה שחצי מיליון מתנחלים לא יצעדו לבלפור? נראה אתכם.