הצמיחה והצניחה

השבוע נפתח בסימן ה"זעזוע" מנתוני הלמ"ס על מצב המיתון והצמיחה הצונחת. אם לא תחול תפנית חיובית בחודשים הקרובים, הצמיחה ל־2020 עלולה להיות שלילית ולהגיע למינוס 28.7%. אבל אפשר להירגע, זה לא יקרה.

השבוע התקיימה ישיבת עבודה בהשתתפות הנגיד, שר האוצר ויועצי הכלכלה של נתניהו, שנועדה לגבש צעדים נוספים להתנעת המשק. במהלך הישיבה ניכרה המתיחות בין אנשי האוצר למשרד ראש הממשלה. בעוד השר ישראל כ"ץ ואנשיו בעיקר בלמו, יועצו הכלכלי של נתניהו אבי שמחון דחף מספר הצעות יצירתיות כמו הגדלת מס ההכנסה השלילי למובטלים החוזרים למעגל העבודה, מתן הלוואות לעסקים ב־100% ערבות מדינה ועוד. באוצר כאמור הסתייגו מההצעות. באגף התקציבים טוענים שמדובר בפזרנות לא ממוקדת, שלא תעודד בהכרח חזרה לעבודה מחל"ת.

בנימין נתניהו על התוכנית הכלכלית

אתמול התקיימה ישיבת עבודה נוספת לצורך קבלת ההחלטות הסופיות. הנגיד פרופ' אמיר ירון היה ענייני, ניסה להרגיע ולמצוא את המכנה המשותף. הוא גילה אופטימיות זהירה כשהעריך שגם בתרחיש הפסימי (של סגר מלא) הצמיחה השלילית תסתכם ב־7% בלבד ולא ב־9% (כפי שנחזה במקור). בתרחיש האופטימי הצמיחה תדעך ב־4.5% בלבד.

מאיפה האופטימיות? איזה תוסף מזון לקחו כלכלני מחלקת המחקר בבנק ישראל כשהגיעו למסקנה הזאת? ובכן, הם בחנו את נתוני ההתאוששות בצריכה שמתבטאת בגידול בשימוש בכרטיסי אשראי ביולי ובאוגוסט וחזרתם מחל"ת של מספר גדול יותר של עובדים.

אבל לא צריך להתרגש מההודעה האופטימית של הנגיד ומהפרסום הצפוי של נתוני מחלקת המחקר ביום שני הקרוב. תחזיות הצמיחה של בנק ישראל הן כמו בושם: מומלץ להריח אבל לא לשתות. נתוני הצמיחה עודכנו במהלך משבר הקורונה לפחות חמש פעמים, ולעתים פעמיים בתוך חודש. סימני השאלה הכלכליים רבים מדי. האתגר האמיתי הוא מציאת תעסוקה או הכשרה מקצועית ל־870 אלף מבקשי עבודה. ללא פרנסה אין סיכוי לפתיחת הארנק, להתאוששות הצריכה או לחידוש תנופת ההשקעות. אם יוחלט על הטלת סגר בחגים, שיחזיר את בתי המלון למעגל המאוימים בהסגר, המצב יהיה גרוע הרבה יותר.

הוועדה המוניטרית בבנק ישראל תתכנס ביום שני כדי לבשר את החלטתה בעניין הריבית. עד סוף אותו יום אמורה הכנסת לאשר בקריאה שנייה ושלישית את תיקון חוק היסוד הקובע דחייה של עד מאה ימים נוספים (ל־3 בדצמבר) של אישור תקציב 2020 ואולי 2021. אם המהלך הפרלמנטרי לא יאושר, הולכים לבחירות מועד ד'. במקרה שהמהלך יאושר, נתניהו יקבל אופציה בחינם לתקופה של עד מאה ימים לבחירת העיתוי האידיאלי לשבירת הכלים, לפירוק הממשלה ולהליכה לבחירות. לא ברור איך על רקע כל אלה (ומידורו מהסכם השלום עם האמירויות), בני גנץ עדיין מאמין שנתניהו יפנה למענו במסגרת הסכם הרוטציה את מעון ראש הממשלה בבלפור.

אלא שאת הנגיד לא מעניינת הפוליטיקה הקטנה. עם בחירות או בלעדיהן הוא חייב להחליט מה לעשות כדי לשפר במשהו את מצב המשק. הכלים המוניטריים העומדים לרשותו אינם רבים, ואחד הבודדים שנותרו הוא הריבית. נראה שלאור כל הנתונים הפעם לא יהיה מנוס מלאפס את הריבית ולהורידה ב־0.1% לשנה.

משמר המפרץ

המהירות שבה הגיבו בסקטור העסקי לפרוץ השלום עם איחוד האמירויות יצרה את הרושם שכולם כבר היו בעמדת היכון, ומה שנותר זה להרים את השאלטר ולהתחיל לעשות עסקים.

בהנחה שההסכמים ייצאו אל הפועל ובספטמבר אכן נחזה בנתניהו, טראמפ ונסיך הכתר מוחמד בן זאיד חותמים על הסכם השלום על מדשאות הבית הלבן, מדובר יהיה בהישג בעל חשיבות עצומה, בתחום הכלכלי בעיקר ובתחום המדיני. ייתכן כי בעקבות כך הדרך להסכמים נוספים תיסלל, וזה הזמן לפרגן לראש הממשלה.

הפוטנציאל העסקי לשיתוף פעולה בין שתי המדינות כמעט אינסופי, אבל עדיף להתמקד בתחומי התיירות, הסייבר, הטכנולוגיות הרפואיות (שהפכו לרלוונטיות במיוחד לנוכח הקורונה) וגם בתחום האנרגיה. העיתוי שבו ענקית האנרגיה הבינלאומית שברון הודיעה על רכישת השליטה בנובל אנרג'י, בעלת קידוחי הגז "תמר" ו"לווייתן", ברור יותר. בימים כתיקונם היא לא הייתה מעיזה לסכן את עסקיה עם מדינות המפרץ. כעת סביר שידעה מראש על המהלך המדיני המתרקם. עסקת שברון תצא אל הפועל באוקטובר, אחרי שהסכם השלום בין המדינות ייחתם.
בכיר בענף האנרגיה הישראלי אמר לי אתמול: "כעת אני מוכן להזדהות בהתכתבויות עם מדינות המפרץ כישראלי. כל חששות העבר נעלמו. אם אכן ההסכם יתממש במתכונת כלשהי, השמיים הם הגבול בעסקאות אנרגיה".

איחוד האמירויות (צילום: חיים אתגר)איחוד האמירויות (צילום: חיים אתגר)

עם או בלי קשר להחלת הריבונות בשטחים ולעסקת המטוסים הנרקמת עם האמירויות, יש לקוות שההסכם יתמלא בתוכן עסקי משמעותי יותר מהשלום הצונן עם מצרים והשלום הקר עם ירדן. נתניהו כבר הקדים השבוע לערוך בנתב"ג סיבוב ניצחון לצורכי גזירת קופון. הוא כבר רואה פוטנציאל תיירותי אדיר בהסכם, וכמובן שזה לא ממש יזיק לצורכי תעמולת הבחירות (שאולי ייערכו בקרוב).

קשרי המסחר בין ישראלים לאנשי עסקים ממדינות המפרץ התקיימו עד היום מתחת לפני השטח. נשיא בורסת היהלומים יורם דבש אירח בפברואר השנה בבורסה ברמת גן את אחמד בן סוליים, נשיא בורסת היהלומים בדובאי. השבוע הרים אליו טלפון כדי לשוחח על ההסכם ההיסטורי. דבש: ״דובאי ומדינות המפרץ הן שותפות חשובות לתעשיית היהלומים העולמית. הייתה לי הזכות להתארח בדובאי ולארח אצלנו את נשיא הבורסה של דובאי. ההסכם פותח אופק גדול לשיתופי פעולה חשובים".

דבש אינו לבד: חברת פלוריסטם בניהול יקי ינאי חתמה עם המרכז של אבו דאבי לתאי גזע על מזכר הבנות לשיתוף פעולה לפיתוח טיפולים למגוון מחלות קשות, לרבות קורונה. המגעים בין הצדדים התנהלו מתחת לפני השטח במשך מספר חודשים.

ויש נוספים. כל חברות הסלולר הודיעו השבוע על הפעלת תוכנית לשיחות בינלאומיות ישירות למדינות המפרץ בעקבות ביטול חסימת קוד הגישה 972. פרטנר ופלאפון מודיעות על חתימת הסכם "רומינג" עם איחוד האמירויות והוספתה ל־165 המדינות שכבר כלולות בחבילות. הן גם החלו לכלול את איחוד האמירויות במסגרת חבילות חו"ל המוצעות ללקוחותיהן. סלקום מתלהבת פחות.

אראל מרגלית מתחיל לקדם מיזמים משותפים בתחום הסייבר. חברות הנמנות עם קרנות JVP שכבר פועלות שם מעצימות את המגעים לשיתופי פעולה. והוא לא לבד בשטח: גם חברת סייבר כמו סייברארק, סייבריזן וצ'ק פוינט כבר פועלות שם מתחת לרדאר.

כלל ביטוח הודיעה על התנעת ביטוח נסיעות לנוסעים למדינות המפרץ. היא הראשונה שזיהתה כי הפוטנציאל האמיתי קיים בתחום האינשור־טק. הטיסות בין שתי המדינות תהיינה אפשריות, אם חברת ישראייר, שהגישה השבוע בקשה רשמית להפעלת קו תעופה ישיר לדובאי, תקבל את האישור המיוחל.

וישנו גם תחום הנדל"ן. ניר שמול, בעלי חברת שיווק הנדל"ן שניר, טוען כי "ההסכם יביא עמו השקעות חסרות תקדים במשק בכלל ובשוק הנדל"ן הישראלי בפרט. ישראל היא גשר יבשתי לאירופה, היא נהנית ממערכת בנקאית חזקה ואיתנה ומעודדת השקעות זרות, ולכן אנו צפויים לראות קרנות נדל"ן מנסיכויות המפרץ שמשקיעות מאות מיליוני דולרים בשוק הישראלי".

אך ח"כ אלי אבידר (ישראל ביתנו) ממליץ בחום לקחת את הדברים בפרופורציות. במסגרת תפקידו כמנכ"ל בורסת היהלומים, צבר "שעות דובאי" לא מעטות, והוא יודע על מה הוא מדבר. ב־1999־2001 שימש כראש נציגות משרד החוץ בקטאר. הנציגות שנפתחה ב־1996 נסגרה ב־2008 בעקבות מבצע עופרת יצוקה. לישראל הייתה גם נציגות בעומאן שנפתחה ב־1996 ונסגרה ב־2000 בעקבות האינתיפאדה השנייה. לדבריו, למדינות המפרץ היה עניין לתחזק את הקשר עם ישראל כדי לקבל גישה לאמריקה, וזה מה שבאמת מעניין אותן.

"אני מכיר היטב את איחוד האמירויות, המורכבת משבע מדינות, כולל דובאי ואבו דאבי העשירה. איחוד האמירויות היא מדינה רצינית עם פוטנציאל מצוין לעסקים, אבל נכון להיום אני לא יודע באמת מה כוללים פרטי ההסכם. נתניהו מחזיק את הקלפים קרוב לחזה, כי הוא רוצה לשלוט בשיח. יש שונות רבה בין הגרסה האמריקאית, הגרסה של האמירויות והגרסה הישראלית להסכם. נתניהו מספר שהוא אוטוטו שולח משלחת למשא ומתן עם האמירויות, אבל אני מעדיף להמתין לגרסת האמירויות, ומשם בינתיים אין מידע. אני לא יודע אם מדובר על פתיחת נציגות או הקמת שגרירות. יש כאן ערפול תקשורתי מכוון".

כשאני שואל על פוטנציאל הסחר בין שתי המדינות ועד כמה זה רציני, הוא עונה: "שטויות. כבר כיום יש עסקאות המתנהלות מתחת לרדאר שלא תחת שם ישראלי. ברגע שיידעו שמדובר בישראלים, אף אחד בדובאי לא יסכים לכך. עשינו בעבר עסקאות יהלומים, אבל בגלל המשבר אין היום כאלה".

הנדל"ן לאן?

מאז שווירוס הקורונה חדר לחיינו, התעוררה השאלה הנצחית - לאן מועדות פניו של שוק הנדל"ן? אחרי זינוק של 130% במחירי הדיור ב־11 השנים האחרונות, השאלה הרלוונטית היא אם משבר הקורונה בלם את המגמה, ואם המחירים יתחילו לרדת או שימשיכו במסעם צפונה.
על פי מדד יולי, שפורסם בשבוע שעבר, המחירים המשיכו לעלות, אם כי בצורה מתונה יותר. לדעתי, הטבלה משקרת, כי הנתונים בשטח מצביעים על היפוך המגמה. ניתן לומר כמעט בוודאות שהמחירים בחודש יולי־אוגוסט נבלמו וגם מתחילים לרדת, אבל חשוב לציין שהדוחות של הרבעון השני עדיין אינם משקפים את מלוא השפעת המשבר.

בנתוני הדוחות הכספיים של הבנקים שפורסמו השבוע, הנתון המובהק ביותר קשור לשוק הדיור, והוא תחום המשכנתאות. בבנק הגדול ביותר בתחום המשכנתאות, מזרחי טפחות בניהול אלדד פרשר, כשליש מנוטלי המשכנתאות ביקשו דחייה בתשלומים - ומדובר בסכום שיא של 37 מיליארד שקל.

אז אם לאנשים אין כסף להחזיר משכנתה והם מבקשים דחיית תשלומים, קשה להאמין שלנוכח משבר הקורונה ועם 870 אלף מבקשי עבודה, לרבים יהיה כסף פנוי לקניית דירות. מי שמבקר במשרדי המכירות של הקבלנים, מודע כבר לביטוי "הנחת קורונה". זמן המכירה של דירות יד שנייה הולך ומתארך, וגם רשות המסים האריכה את פרק הזמן לסגירת עסקה (למי שקנה ולא הספיק למכור) כדי להימנע מתשלום מס רכישה כפול. קבלן שלחוץ למכור יהיה מוכן לרדת עד 5% ממחיר הדירה, ולפעמים גם יותר. אם בחרתם לרכוש דירה דווקא בעיתוי הנוכחי, זה הזמן להתמקח.

המשבר משתקף גם בדוחות הכספיים של חברות הבנייה למגורים. אפריקה מגורים פרסמה שהרווח הרבעוני שלה גדל ב־19% ל־21 מיליון שקל. עם זאת, היקף מכירת הדירות ירד ל־87 יחידות דיור - ירידה של 32%. אז נכון שברבעון השני היה הסגר, אבל המגמה הבסיסית קיימת. במסגרת "משכנתה מתחשבת", שהחלה ביוני, הצליחה אפריקה מגורים להתאושש קצת כשמכרה 110 דירות.

חברת הבנייה פרשקובסקי סיימה את הרבעון ברווח של 61 מיליון שקל, כפול לעומת התקופה המקבילה. ההכנסות הסתכמו ב־308 מיליון שקל, אבל גם שם ניכרת מגמת התמתנות. הרווח של חברת הבניה י.ח. דמרי עלה ברבעון השני בכ־14.6% לכ־28 מיליון שקל. על אף הקורונה, החברה מכרה הרבעון 124 דירות - גידול של 43% בהשוואה לתקופה המקבילה. במחצית 2020 היא מכרה 261 דירות, ומ־1 ביולי עד מועד פרסום הדוחות השבוע - נמכרו 99 דירות נוספות.

למרות השיתוק החלקי בפעילות המשק ברבעון השני, גם חברת אזורים, שפרסמה אתמול את דוחותיה, הציגה זינוק של 40% במספר הדירות שמכרה. החברה מכרה ברבעון השני 210 יחידות דיור לעומת 153 יחידות דיור שנמכרו בשלושת החודשים הראשונים של 2020.
בשבועות האחרונים אני מוצא את עצמי נשאל יותר מפעם אחת - האם זה הזמן לקנות דירה? התשובה פשוטה: למי שצריך דירה למגורים, עדיף שיקנה. למי שמחפש מציאה להשקעה, עדיף להמתין קצת. הורדת מס הרכישה רק מוכיחה שהממשלה חוששת ממיתון בשוק הדיור, ולכן הם מעוניינים לעודד קניית דירות - ובמצב זה רצוי להמתין. ייתכן שהלימון של הקורונה יהפוך בבוא הזמן ללימונדת הזדמנות השקעה.

והספינה שטה

הפסקתי לספור את הפעמים שהספיקו להספיד את חברת הספנות צים, שהשליטה בה נמצאת בידי עידן עופר באמצעות החברה לישראל (זוכרים את שיטת השקשוקה?) לאחר שהופרטה.

מאז ההפרטה החברה עברה כמה סבבים של תוכניות התייעלות והסדרי חוב (2009 ו־2014). הם כללו קיצוצים ומכירת אוניות בעקבות המשבר העולמי ב־2008. בעקבות הסדרים אלה ירד חלקו של עופר ל־32% מצים. דויטשה בנק מחזיק ב־16%, ו־10% נוספים נמצאים בידי בעלי מניות יוונים.

על פי הערכות, עופר הזרים בסך הכל כמיליארד דולר לצים. החברה מחזיקה כ־60־70 אוניות (כולן בחכירה חוץ מאחת), והיא אחת מ־12 החברות בעולם בתחום הובלת הקונטיינרים שהצליחו לשרוד. עבר הרבה מאוד זמן עד שהצליחה לצוף מחדש על פני המים. בעקבות משבר הקורונה, כל חברות הספנות ביטלו קווים. צים הייתה היחידה שפתחה קו לפני חודש וחצי מדרום סין (שנזן) ללוס אנג'לס, הנחשב לקו מהיר (12 יום), שמתחרה אפילו עם ההובלה האווירית. כיום הוא נחשב לקו הקונטיינרים המהיר ביותר.

הקברניט המוביל את ספינת הדגל של ענף הספנות הישראלי הוא המנכ"ל אלי גליקמן, ששימש עד לפני שלוש שנים מנכ"ל חברת החשמל. גליקמן לקח הימור מסוים כשנענה לאתגר הצלת צים מטביעה. ההימור השתלם בענק. את התוצאות ניתן לראות בדוחות הכספיים שפורסמו שלשום. החברה הרוויחה ברבעון השני 25.3 מיליון דולר בהשוואה ל־5.1 מיליון דולר בתקופה המקבילה - הרווח הרבעוני הגבוה ביותר שלה בעשור האחרון. ההכנסות ירדו ב־4.7% ל־795.1 מיליון דולר.

אלי גליקמן (צילום: סיון פרג')אלי גליקמן (צילום: סיון פרג')

אמזון, וולמארט והום־דיפו הן מהלקוחות הבולטות של צים. גם נייקי, נסטלה ואיקאה הן לקוחות גדולות. 87% מהכנסות צים הן גלובליות, והחברה שלפני כמה שנים עלתה על שרטון נהנית מתזרים מזומנים חיובי של 119.8 מיליון דולר.

"ענף הספנות תנודתי, ובשנים האחרונות הוא התאפיין בחוסר יציבות של השווקים, לרבות עקב מגבלות בסחר ארה"ב־סין. התפרצות הקורונה השפיעה באופן ניכר על הכלכלה הגלובלית, גרמה לירידה בביקוש ובצריכה במגזרים רבים, והשפיעה לרעה על היקפי הסחר", אמר לי המנכ"ל גליקמן, והסביר בתשובה לשאלתי את הסיבה לשיפור הרווחיות: "מנגד נרשמה ירידה גם במחירי הדלק, והעלייה המשמעותית בתעריפי ההובלה היטיבה איתנו. מול הסביבה העסקית המאתגרת המשיכה צים להרחיב את מערך הקווים הגלובלי עבור לקוחותיה ולהציג ביצועים מסחריים ופיננסיים משופרים".

כשהוא מתבקש לסכם את הפעילות במחצית 2020, אומר גליקמן: "המשכנו להציג שירותים חדשניים ללקוחותינו. התגובה המהירה והיוזמה שהובלנו התקבלו היטב על ידי הסוחרים. הרחבנו את מערך הכלים הדיגיטליים ושיפרנו משמעותית את מערך הלקוחות, ואנחנו ראשונים בעולם בדירוג השירות הדיגיטלי".

חולץ הפקקים

מאז פרישתו עסק מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות והממונה על התקציבים לשעבר אורי יוגב בניהול מיזם התחבורה "פיוצ'ר מוביליטי". מדובר בחברה לתועלת הציבור, שתכליתה לטפל בהפחתת עומסי התנועה באמצעות מיזמי תחבורה מתקדמים ובטיפול בהיבטי הרגולציה.

יוגב מנסה להוציא אל הפועל מהלכי מדיניות נכונים כדי שנוכל להגיע בקלות רבה יותר ממקום למקום בתחבורה הציבורית או בנסיעות שיתופיות במכונית. המימון, בהיקף של כמיליון שקל בשנה, מגויס מתרומות של 25 גופים, כמו חברות ביטוח, דלק, יבואני אוטובוסים, שחקני טכנולוגיה, קרנות פילנתרופיות ואנשים פרטיים.

אורי יוגב (צילום: פלאש 90)אורי יוגב (צילום: פלאש 90)

"התוכנית נמצאת אצל השרים, אצל כל הפקידות במשרד התחבורה ובאוצר ובשלטון המקומי. פעם בחצי שנה אנחנו מקיימים כנס, והכנס הבא, תחת הכותרת 'חולץ פקקים', יתקיים בזום" אומר יוגב.

איך השפיעה הקורונה על התוכנית. מצד אחד אנשים חוששים לנסוע בתחבורה הציבורית ועוברים למכוניות, ומצד שני עומס התנועה ירד ואיתו גם הפקקים?
"בטווח הקצר מאוד הקורונה אכן גרמה לאנשים לעבור למכוניות פרטיות ולהשתמש פחות בתחבורה הציבורית. אבל כבר מצאו לזה פתרונות של אי־צפיפות באוטובוסים, ואני מעריך שבעוד מספר חודשים יחזרו לאוטובוסים בגדול. מצד שני, עובדים מהבית ומורידים את העומס בכבישים. אבל עדיין חייבים לעזוב את המכוניות ולעבור לתחבורה הציבורית. היום יש כבר מודעות לכל העניינים האלה ולא משקיעים בכבישים אלא בנת"צים. בתקופת הקורונה עסקנו רבות בנושא העבודה מרחוק, שהיא אחד ממרכיבי התוכנית להיחלץ מהפקקים. עשינו סקר מעסיקים וגילינו כי גופים ממשלתיים פתוחים הרבה יותר לנושא העבודה מהבית".

האם יש לכך היבטים מעשיים בשטח?
"מדברים על כך ש־20% מעובדי המדינה יוכלו לעבוד מהבית, ובמקצועות מסוימים המספר יגיע גם ל־50%. המודל הוא עבודה של יום בשבוע מהבית עם כלי בקרה שונים. לחלופין ניתן יהיה לעבוד במודל גמיש של יום עבודה רגיל, ובשאר הימים הנוכחות בעבודה תהיה בין השעות 10:00־14:00. הממשלה עדיין לא קיבלה החלטה, אבל מדובר בחלק מסט התוכניות של נציבות שירות המדינה, הממונה על השכר ואגף התקציבים. זה יקרה בקרוב. כל העובדים יוכלו לעבוד לפי החלטת המנכ"ל הרלוונטי. דוגמה ספציפית היא הפיילוט של רשות הפטנטים, שם מאוד קל לבדוק את התפוקות של העובד. גם במוקדי השירות לאזרח ניתן למדוד את התפוקה".

מודל התחבורה שלך מדבר על שימוש באפליקציות בתחבורה הציבורית. אבל מה עם אוכלוסיית האזרחים הוותיקים?
"בעקבות הקורונה רבים מהאזרחים הוותיקים דווקא מתחילים להשתמש באפליקציות לנסיעות, כולל חניה בפנגו. האפליקציה גם מאפשרת את תכנון הנסיעה. שרת התחבורה מירי רגב הולכת לקדם את זה לאחר שנפתרו נושאים הנוגעים לשמירת הפרטיות. כנראה שזה יקרה באוקטובר. יש לא מעט אזרחים ותיקים שמגיעים לניו יורק או ללונדון ומזמינים 'הובר' באפליקציה, וכך גם ברכבת הקלה. עבור 70%־80% מהאוכלוסייה השימוש באפליקציות רלוונטי, וזה גם יקל על החיים של נוסעים מזדמנים".

בחוק ההסדרים החדש אמורות היו להיכלל רפורמות שונות בתחום התחבורה. היכן זה עומד?
"אכן היו מספר נושאי מדיניות תחבורתית שחייבים היו לקדם, כמו שווי שימוש חניה. לדוגמה, מי שמקבל מהעבודה מקום חניה צריך לשלם עליה, כמו שווי שימוש רכב ושי לחגים. נושא נוסף הוא ביטול מחירי המקסימום בחנייה כחול־לבן. בתל אביב יש כיום צו של שר הפנים המגביל את הגבייה ל־6 שקלים לשעה, וזה אחד הגורמים לפקקים במקומות כמו אבן גבירול. סוגיה נוספת היא אגרות הגודש שחייבים להטיל, והגיע הזמן לטפל בזה. המדיניות הנוכחית של הממשלה היא לא להטיל מסים, אבל אני מעריך שאחרי שהקורונה תיגמר המסים יגיעו. אבל צריך לוודא שהם יתמקדו בנושאים כמו אגרות גודש, שיעודדו מעבר לתחבורה ציבורית. נושאי תחבורה אלה אינם מופיעים בחוק ההסדרים ב־2020 - בגלל הקורונה לא רצו להטיל גזירות מסים נוספות. הן יידחו לשנת 2021".

חוץ ממיזם התחבורה, במה אתה עוסק בימים אלה?
 "ברוב זמני אני משמש כיו"ר בקרן התשתיות אלומה. מדובר ב'קרן ריט', כשהקבוצה המנהלת כוללת את ינון יוגב, שהוא המנכ"ל, ומולי רבינא, שבעבר שימש כמנכ"ל קרדיט סוויס. חוץ מאיתנו חברים בקרן משקיעים פרטיים ומוסדיים. העסקה האחרונה הייתה רכישת קבוצת מגדלי התקשורת ב־50 מיליון שקל. קבוצת ברן הצטרפה לעסקה כשותפים קטנים. ובנוסף, אני יו"ר דירקטוריון בעסקים אחרים".

שימשת כממונה על התקציבים באוצר וכמנהל רשות החברות. מה עמדתך בנושא הוויכוח על התקציב החד־שנתי או הדו־שנתי?
"ברור שהוויכוח על התקציב לא היה ויכוח כלכלי נטו. בעיתוי הנוכחי חשוב יותר לאשר תקציב דו־שנתי, שהוא בפועל תקציב לפחות משנה וחצי. אין טעם לאשר כעת תקציב ל־2020, כי השנה כבר נגמרת. הטיפול הממשלתי בצד הכלכלי של משבר הקורונה היה כושל. אני מאוד מנוסה במשברים כלכליים, אבל בעבר הם טופלו בצורה שונה. המבחן האמיתי יהיה בעוד חצי שנה. בהנחה שנושא הבריאות ייפתר, יעשו רפורמות ויעלו מסים. לא תהיה ברירה, כי אז יזכרו שכסף לא צומח על העצים. כרגע אנחנו בשיאו של המשבר, כך שקשה לתת כעת פתרונות מוחלטים".

yehudasharoni10@gmail.com