בחודש הבא ימלאו שנתיים לכהונתו של הרמטכ"ל אביב כוכבי. המועד הזה מסמן בדרך כלל מחצית קדנציה, מה שבדור שלנו קראו (ויסלחו לי הקוראים הצעירים) "להפוך את התקליט". למרבה הצער, גם המינוי של כוכבי, כמו של קודמיו, נעשה בנוהג הנפסד של מינוי לשלוש שנים עם אופציה לשנה רביעית, מה שגוזר על הרמטכ"ל שתדלנות בפני שר הביטחון בשנתו השלישית, כדי להבטיח שתהיה גם רביעית.
יש משהו טרגי בכהונה של כוכבי, קצין נבון, יצירתי וחרוץ מאין כמוהו שאיתרע מזלו לכהן בימי המשבר הפוליטי החמור ביותר והמתמשך בתולדות המדינה. תחת המשבר הזה הפך תפקיד שר הביטחון, שפעם נלוותה לו הילה של כמעט קדושה, למטבע פוליטי שחוק ועובר לסוחר. כוכבי מונה בהמלצת שר הביטחון ליברמן, ומאז כבר הספיק לכהן תחת שלושה שרי ביטחון אחרים.
הרמטכ"ל כוכבי בסיור בצפון (צילום: דובר צה"ל)
אם לא די באי־היציבות הפוליטית, הגיעה גם הקורונה והטילה צל ומשקולת כבדה על השנה האחרונה שלו. מחד, הקורונה הביאה לריסון של כלל האויבים שמסביב ואפשרה לצה"ל לפעול בחופש כמעט מוחלט בכל הגזרות. מאידך, היא מקשה מאוד על מימוש תוכניות של בניין כוח ואימונים ומאלצת את צה"ל להקצות משאבים רבים להתמודדות איתה.
לתפקידיו הקודמים נכנס כוכבי בסערה, עם ידיעה ותפיסה ברורה של השינויים שהוא רוצה להוביל מהרגע הראשון. כרמטכ"ל הוא לקח לעצמו יותר זמן לגבש את הרעיונות המסדרים של המדיניות שלו, שאת רובם ניתן להכניס תחת הכותרות: "קטלניות" ו"רב־ממדיות". בחלוף שנתיים כבר ניכר המאמץ שהשקיע בשיפור הקטלניות של זרועות הצבא. היחידה הרב־ממדית שהקים, "רפאים", מסתמנת כמעבדת ניסוי מוצלחת ליכולות חדשות שבסוף יוקנו לצבא כולו.
אבל גם כוכבי, כמו קודמיו, מתקשה לצמצם את הפער האדיר שנפתח בין היכולות המשוכללות של חיל האוויר, המודיעין וגם של זרוע הים המתפתחת, לבין צבא היבשה שנותר ברובו מיושן, מנוון בחלקים גדולים וחסר ביטחון עצמי. צה"ל כמעט שלא מתחכך באויב בשני העשורים האחרונים, ובשלושת המופעים שבהם נדרש להילחם - הביצועים שלו לא היו מרשימים. לכן בנה הצבא מנגנון אדיר שנועד לפגוע באויב מרחוק ולחסוך מכוחות היבשה את הצורך לפגוש את האויב מקרוב.
בתרגיל האוגדתי האחרון, "חץ קטלני", ניתן היה לראות מפקדים שכבר הפנימו את היכולות להפעיל כוחות בממדים שונים וללוות את מהלומות האש במהלומות סייבר ובלחימה בספקטרום האלקטרומגנטי. אבל גם שם נדרשו בסוף הכוחות להילחם בתוך הכפרים המבוצרים של דרום לבנון ולטהר אותם. אנשי המילואים שהשתתפו בתרגיל הסתכלו על התרחיש הזה ותהו אם מישהו מתכוון ברצינות שהם אי־פעם יממשו אותו.
צה"ל של היום נשען יותר ויותר על הצבא הסדיר ופחות על המילואים, ובצדק. לרוב יחידות המילואים אין המיומנות והכשירות לשדות הקרב הנוכחיים. אבל הצבא הסדיר סובל מתחלופה מתמדת של הלוחמים, בשל השירות ההולך ומתקצר ומהיעדרם של לוחמים מקצועיים שישמרו ויעבירו את הידע בין דורות החיילים שמתחלפים.
הצבא הסדיר גם לא גדול דיו כדי לבצע את כלל המשימות בשגרה, ובוודאי שלא בעימות. רבות מיחידות השדה סובלות כבר היום ממחסור בלוחמים, ואם יקוצר עוד השירות הסדיר, המחסור הזה יעמיק. אילו רק היה ניתן לו, היה הצבא מקים כבר היום חטיבות לוחמות ומפנה את זמנם היקר של אנשי המילואים לאימונים בלבד ולא למשימות ביטחון שוטף.
גם השינוי שהוביל הרמטכ"ל במפקדת זרוע היבשה והפך אותה למפלצת ארגונית עם חמישה(!) אלופים ו־12 תתי־אלופים - עדיין לא הוכיח את יעילותו. כוכבי פירק גם את אגף התכנון של צה"ל והקים לצדו את "אגף איראן" - מהלך שגם הוא שנוי עדיין במחלוקת וניתן יהיה להעריך את תועלתו לקראת סוף הקדנציה של הרמטכ"ל.
לכאורה אין שום סיבה להניח שגם כהונתו של כוכבי, כמו של מרבית קודמיו, לא תוארך לארבע שנים, אבל כפי שהיטיב לאבחן עמיתי עמוס הראל ב"הארץ" - בשנה האחרונה שונתה שיטת הממשל בישראל. תחת המשבר הפוליטי והקורונה, ובלי כל החלטה או הכרזה, ישראל עברה למשטר יחידני, מעין מלוכני, שבו אין ממשלה מתפקדת, אין תקציב, ורוב מוסדות המדינה עוקרו מתוכן.
גם צה"ל מוצא את עצמו מורחק וממודר לא פעם מהחלטות משמעותיות, כשהוא פועל ישירות תחת המנהיג ולשירותו. במציאות הזאת שבה אין יותר שום נוהל ושום נוהג מחייב, שבה החלטות מתקבלות בשרירותיות ומתהפכות מדי כמה שעות, שאין בה תכנון אפילו לחודש הקרוב, איש מבעלי התפקידים לא יכול לדעת איפה ימצא את עצמו בעוד שנה.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13