הירידה בהיקף המתגייסים לצה”ל בחמש השנים האחרונות, כפי שעולה מהנתונים שהציג אתמול ראש חטיבת התכנון באכ”א תת־אלוף אמיר ודמני, עומדת במרכז הטענה של צה”ל על הצורך לשנות את החקיקה, שקיצרה את שירות החובה בצה”ל בחודשיים נוספים - מ־32 ל־30 חודשים.
העובדה שהיקף הגיוס בקרב הגברים עומד על 67% בלבד ובקרב הנשים על 55% יצרה בצבא בשנים האחרונות גם מחסור בכוח אדם במערך הלוחם.
שר הביטחון בני גנץ ושר האוצר אביגדור ליברמן סיכמו ביניהם על תמיכה משותפת בביטול קיצור השירות ויש סיכוי רב שההסכמה המשותפת תוביל בסופו גם של דבר גם לתיקון החוק, אולם תהיה זו טעות גדולה אם תיקון החוק יאפשר להתחמק מהדיון החשוב על מודל צבא העם, שחייב לעבור שינויים ברוח התקופה.
צה”ל אינו צריך את כל בני ה־18 ואפילו לא קרוב לזה. אלא שאולי דווקא בהרכב הממשלה הנוכחית יש הזדמנות היסטורית לעסוק לעומק בהרחבת מודל השירות הלאומי אזרחי בקרב החרדים וערביי ישראלים. מודלים יעילים ואפקטיביים קיימים למכביר, אבל נדרשת החלטה אמיצה לקדמם. גם יישום באופן חלקי בתהליך הדרגתי ולא אגרסיבי עשוי לסמן את תחילתו של שינוי בנטל השירות בצה”ל ובשירות הלאומי.
שוויון מלא בנטל מעולם לא היה ובוודאי לא יהיה במציאות שבה יותר ויותר צעירים מוצאים את הדרך שלא להתגייס לצבא על רקע נפשי. אולם צה”ל חייב לבחון לעומק מודלים מתקדמים יותר. למשל, שחיילים עורפיים בתפקידים שאינם דורשים הכשרות מקצועיות ישרתו שירות קצר של שנתיים. ומנגד, לתפקידים שדורשים אורך שירות תוענק משלב מסוים משכורת של ממש ולא רק דמי קיום כפי שנהוג היום.
אתגרי כוח האדם של צה”ל לא יהפכו לפשוטים יותר בשנים הקרובות. אולם את הפתרון לא ימצא הצבא רק בהארכת השירות בחודשיים נוספים. למודל צבא עם נדרש עדכון תוכנה דרמטי.