קראנו בעיניים דומעות ובגרון ניחר את הכתבה שפורסמה בעיתון זה בימים האחרונים ועסקה בחשש שחופי הארץ הזהובים הנושקים לגלים עלולים להיעלם כתוצאה משינויי האקלים. על פי הדיווח של יובל בגנו, לפי תוצאות מחקר משותף שנערך בפקולטה למדעי הים שבמרכז האקדמי רופין ובית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה, על שלושה חופי רחצה עיקריים לאורך חופי ישראל - חוף אשדוד, חוף הטיילת של תל אביב וחוף דדו בחיפה - חופים אלה עלולים להיות מוצפים ולהיעלם כתוצאה מעליית פני הים ב־40 ס”מ, דבר הצפוי להתרחש כבר בהמשך המאה הנוכחית.
“עליית מפלס הים בכמה עשרות סנטימטרים בלבד תשנה דרמטית את החופים והנופים המוכרים לכל אחד בישראל. המסקנה העיקרית היא כי יש להיערך ברמה הלאומית ולהקצות את המשאבים לשם כך”, מזהיר המחקר, בהובלת פרופ’ דב צביאלי, ראש תוכנית לניהול משאבי ים בפקולטה למדעי הים של המרכז האקדמי רופין.
כל מי שקרא את התחזית הקודרת הזו בוודאי שואל: מדוע ישראל איננה נערכת ברמה הלאומית כדי למנוע את התהליך הזה המאיים על החופים? וגם: האם הים חלילה לא יציף את כולנו, את כל תושבי ארצנו? פרופ’ צביאלי הרגיע בכתבה וקבע כי “אכן הים יעלה בשלושה עד חמישה מטרים, אבל התהליך המדאיג הזה יקרה בעוד אלפי שנים”.
עוד תחזית קודרת שעלתה בכתבה היא שכאשר מפלס המים עולה, הגלים נשברים קרוב יותר לחופים השטוחים, ולכן אנחנו חשופים לגלי סערה קיצוניים בגובה של מעל לחמישה מטרים. עוד השנה צפויה להגיע לאזורנו סערה קיצונית אחת לפחות.
בינתיים, לפני שנטבע, אל לנו להיכנע ולהשלים עם התחזית הקודרת והמאיימת שלפיה חופי הרחצה ההומים והשוקקים בישראל עומדים להיעלם. איננו רוצים לאבד את החולות הזהובים ואת המים הרוגעים שבהם אנחנו משתכשכים. מה עושים? בין הפתרונות מופיעים בניית סכרים הידראוליים בתוך הים, מול ערים ותשתיות שיוחלט להגן עליהן; איסור על בניית מתקנים ותשתיות על קו המים ועוד. לכן אנחנו, האזרחים, מבקשים ממעצבי וקובעי המדיניות בארצנו: אל תהססו. צאו מיד לפעולה פן נאחר.