יום המיחזור הבינלאומי שצוין לאחרונה הבהיר שוב עד כמה אנחנו מפגרים בתחום. לפי נתוני הלמ”ס שפורסמו בעיתון זה, כל אחד מאיתנו כאן בישראל מייצר מדי יום בממוצע 1.76 קילו פסולת מצחינה, בכ־30% יותר מהמשקל הממוצע במדינות האיחוד האירופי. בנוסף, כמעט 4.5 מיליון טון פסולת אנחנו מטמינים כאן באדמת המולדת מדי שנה, ורק 1.3 מיליון טון נשלחים למיחזור בארבעה מתקני פסולת בלבד הפועלים בארצנו. עוד נתון מדאיג הוא שכ־800 אלף טונות של פסולת בלבד מופרדים.
“קיימת בורות ציבורית בנושא פסולת ומיחזור חומרים, וזאת כאשר לא מוקדשים משאבים להסברה נרחבת על הסיבות והמשמעות של מיחזור הפסולת”, אמרה בכתבה לימור גורליק, רכזת תחום מניעת זיהום פלסטיק בעמותת “צלול”. כמו כן, לדבריה, בחלק ניכר מערי ישראל לא קיימים כלל מכלים ומתקנים לאיסוף פסולת.
בארגוני הסביבה המודאגים מפצירים כבר שנים בממשלתנו לקדם מדיניות הפרדה ומיחזור של פסולת שתציב את ישראל בשורה הקדמית של העולם המפותח. יש גם להשקיע בהסברה לאומית שתגייס את הציבור האדיש לגמילה משימוש בכלים חד־פעמיים, שאף הם תורמים לערימת הזבל הגבוהה והולכת.
מה עושים על מנת להילחם בתופעה? ארגוני הסביבה אינם מרפים ומציעים ללא הרף פתרונות מעשיים כמו למשל פיתוח תשתיות איסוף וטיפול בפסולת על ידי פרישה רחבה של פחים לאיסוף אריזות ופסולת אלקטרונית, זכוכית ופסולת אורגנית בכל הארץ. יש לעודד ולהקים בארצנו מפעלי מיחזור ואתרי טיפול בפסולת בניין, מתכות ואלקטרוניקה. כמו כן יש לאמץ טכנולוגיות מתקדמות הקיימות ברחבי העולם, המיועדות למקסום הפרדת חומרים במתקני מיון.
עוד הם מציעים להרתיע בקנסות כבדים את המשליכים פסולת בחיק הטבע. לא ייתכן שרמת החיים הגבוהה בארצנו, ועל כך יש לברך, תלווה בייצור אשפה המושלכת ללא כל אמצעי זהירות לחיק הטבע. יש להכריז בזאת על מהפכת מיחזור בארצנו שתקיא מתוכה את כל טונות האשפה שאנחנו מייצרים, אשר משחיתה את נופנו ומעכירה את האוויר שאנחנו שואפים לריאותינו. אנחנו ממתינים להכרזת המלחמה המבורכת הזו, וכולנו נתגייס כחיילים נאמנים לניצחונה.