האזינו לטור של בן כספית

1. השופרות והעסקה

המגעים לעסקת טיעון בין בנימין נתניהו ליועמ"ש אביחי מנדלבליט חיים ובועטים. את אחת הבעיטות ספגו חסידיו של הנאשם, ששמעו אותו מבטיח פעם אחר פעם שלא ילך לעסקת טיעון, לא יפרוש ויוכיח את חפותו בבית המשפט. הרי התיקים שלו קורסים לאורך כל הדרך. בחקירה, אצל פרקליט המדינה, אצל היועמ"ש, בשימוע, במשפט עצמו. עכשיו מתברר שהנאשם מוכן להודות בביצוע עבירה פלילית. אם הייתה כאן קריסה, היא לא של התיקים.

מדהים איך מכונת התעמולה הביביסטית ממושמעת: ביום רגיל, פרסום כמו המגעים לעסקת הטיעון היה פותח את שערי הגיהינום. והנה, ביום רביעי, דממה דקה. פה ציוץ, שם יבבה. בקבוצות הוואטסאפ הפנימיות הם מתפלשים בפייק שלפיו היועץ המשפטי הוא שפנה לנתניהו לעסקת טיעון. פרקטיקה כזו לא קיימת, אגב. כלפי חוץ, הם שותקים. כי הם יודעים את האמת. ספוילר: אם המגעים ייכשלו, הר הגעש יתפרץ בדיעבד. עם אותם שקרים, גידופים, הכפשות ואיומים.

בנימין נתניהו מכחיש שתהיה עסקת טיעון, באדיבות וואלה!

היממה האחרונה הייתה, כנהוג במקומותינו, עמוסה בתבהלה, טירלול ואיומים חלולים מכל עבר. הצייצנים הכריזו חגיגית שאם תהיה עסקת טיעון זו תהיה פשיטת רגל של מערכת שלטון החוק.

הלחשנים הפוליטיים הכריזו שזה יהיה סופה של הממשלה הנוכחית. רואי השחורות טענו שנתניהו ימנה את מחליפו הזמני וימשיך להטריל את המערכת מהגלות הנוחה בקיסריה (אם יימצא מי שיממן את זה). צריך להירגע.

הממשלה הנוכחית יותר יציבה מכפי שהיא נראית מהסיבה הפשוטה שלאף אחד ממרכיביה אין אינטרס ללכת לבחירות. היועץ לא ילך לעסקה בלי לוודא את הרחקת נתניהו מהחיים הפוליטיים עד גיל 80, פלוס־מינוס (קלון הוא 7 שנים ממועד ריצוי העונש, שיהיה בין 9 ל־12 חודשי עבודות שירות). אם היועץ יוותר, אז כל מה שנאמר עליו בציוצי היממה האחרונה נכון, ויותר.

מיום רביעי בבוקר, המועד שבו נחשפו המגעים לעסקת הטיעון ועד חמישי אחר הצהריים, חוותה המערכת הפוליטית והציבורית מסע מואץ ברכבת הרים מטורפת. זה התחיל בשלווה יחסית (כשחשבנו שהמגעים התפוצצו) והפך להתקף אמוק על סטרואידים כשהתברר שלא ממש. השופרות שינו סטטוס במהירות: מהצהרות שביבי לא יזם את המגעים הם עברו לזה שאם אחרי הכל הוא יודה בקבלת כמה מתנות, זו ההוכחה הסופית להפיכה השלטונית והמרדף הפוליטי אחריו.

בכירים בליכוד פמפמו בחשאי מסרים שלפיהם אסור לוותר לנתניהו בעניין הקלון. בסביבת ראש הממשלה המכהן הביטו בפלצות בהתפתחויות. מבחינתם, כניעה של היועמ"ש היא התפרקות סופנית של מה שנותר מהממלכתיות וממערכת הצדק הישראלית. אה, כן, גם של הממשלה. וכך הלאה. כולם מגזימים, כמובן.

אביחי מנדלבליט (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)אביחי מנדלבליט (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


נחזור להתחלה. לאורך השנתיים האחרונות חשש נתניהו להיכנס למו"מ עם היועץ, מחשש לדליפה שתגרום לו נזק כפול: בכירי הליכוד יבינו שתם עידן ויאזרו אומץ לזנב בו ושופרותיו יתפכחו ויתחילו לקפל. הוא גישש בעניין האפשרות לקבל חנינה (ונדחה) לפני כשנתיים. לפני כשלושה חודשים שיגר שליח, שאינו עורך דין, לגשש אצל מנדלבליט (על פי ספי עובדיה). השליח נדחה. אם רוצים לדבר, נאמר לו, זה רק מול עורכי דין.

אני רוצה להרגיע כאן את נתניהו: אל תתרגש, בכירי הליכוד הם שפנים, הם יאזרו אומץ לאחר לכתך. השופרות? נו, טוב. אני לא צריך להסביר לך שגם אם תיכנס לבית הכנסת של ריקלין ומגל עם מגש שרימפס, כומר ושיקסע, ביום כיפור, ותבקש להינשא לה מול ארון הקודש, הם יפצחו בריקודים.

בעניין עסקת הטיעון: יש מחלוקות, אבל הן ניתנות לגישור. הכל תלוי כעת בנתניהו וסביבתו. כלומר בסביבתו. זה לא סוד שהאיש שהתיימר להיות "מנהיג חזק" כבר מזמן אינו חופשי לקבל החלטות בעצמו. הבעיה הפעם היא שבקצב הזה, בעתיד הוא באמת עלול לא להיות חופשי.

"סביבתו", שדחקה בו לא לוותר על מקומו לטובת בכיר ליכוד אחר, כדי שהימין יוכל להקים ממשלה בקלות, הכשילה אותו. אלה שהטיפו לו שהוא בלתי מנוצח ואין מצב שמישהו יצליח להוציא אותו מבלפור, שיקרו לו. בשנתיים האחרונות הוא כשל שוב ושוב. כל הערכות המצב וההחלטות שקיבל, בהשראת סובביו, היו גרועות והרות אסון. הגיע הזמן שילמד מהניסיון.

יש לו מנהג ידוע נוסף: לדחות כל החלטה לרגע האחרון, ואז לדחות אותה עוד קצת. הפעם זה עלול לעלות לו ביוקר. הוא לא אוהב לשלם ביוקר (או לשלם). בעוד 12 יום אמורה ועדת האיתור לבחור את המועמדים הסופיים לתפקיד היועמ"ש הבא. בעוד 16 יום יעזוב מנדלבליט את לשכת היועמ"ש, וחלון ההזדמנויות ייטרק.

אם נתניהו לא יחתור לאקזיט מהיר עכשיו, הדבר הבא שעלול להיטרק עליו הוא שער ברזל כבד.  במוחו הקונספירטיבי והרדוף, שום דבר טוב לא מאיים עליו מכיוון היועמ"ש הבא. כזכור, מי שיבחר אותו יהיה הנמסיס האולטימטיבי, השטן הכי גדול, ההכלאה בין קאסם סולימאני, טיטוס ונוני מוזס: גדעון סער. אם נתניהו רוצה עסקה, זה עכשיו או אף פעם.

2. תכף אשוב

מעניין איך הגיב אחד, שאול אלוביץ', כשנודע לו ברביעי בבוקר, לאחר הפרסום באתר "מעריב", שנתניהו מנהל מו"מ לעסקת טיעון. כזכור, אלוביץ' סירב בתוקף להיות עד מדינה ולהפליל את נתניהו, וסירב גם לעסקת טיעון מקילה. אם נתניהו סוגר עסקה עכשיו עם היועמ"ש, הוא מותיר את אלוביץ' לבד עם השוחד. ביבי קלאסי. בדרך כלל הוא ידוע כמי שמותיר את שותפיו לבד כשמגישים חשבון. הפעם, מדובר במחיר יקר מנשוא.

במגעים בין פרקליטי נתניהו ליועמ"ש התברר כי הנאשם מוכן להודות בהפרת אמונים, לספוג עונש של מאסר על תנאי (!!!) ולהתפטר מהכנסת ומתפקיד יו"ר הליכוד. אין לי מושג אם דובר על קנס ואם מי שדיבר על קנס שרד. כפי שפרסם ספי עובדיה אתמול, אלה אינם דברים של מה בכך.

נתניהו חותר להשארת סעיף הקלון "פתוח", בסגנון דרעי, מה שיאפשר לו להתקמבן חזרה בהקדם האפשרי. מבחינתו, מנדלבליט יכול להשאיר אחריו חוות דעת שלפיה העבירה נושאת עמה קלון, אבל לא יותר מזה. מנדלבליט לא זורם עם היצירתיות הזו. אם הוא מסכים לשלושה או שישה חודשי עבודות שירות בלי קלון, הוא מאשרר בדיעבד את טענת נתניהו שנרדף פוליטית. דרישת הסף של מנדלבליט היא הרחקת נתניהו מהחיים הציבוריים. פרקליט המדינה עמית איסמן והתובעת ליאת בן־ארי מחמירים אף יותר ממנו. לתפיסתם, פסק הדין חייב לכלול קלון.

על פי אחד הפרסומים, נתניהו מוכן להכריז על פרישה מרצון של 5 שנים. ממה שאני שומע מסביבתו, מדובר בשנתיים בלבד. זה עוד נתניהו קלאסי. הוא יתלה שלט "תכף אשוב" ויפרוש לשנתיים, שבהן הוא מלכתחילה לא עושה שום דבר חוץ מנזקים ללכידות הישראלית ולביטחון הלאומי (תכף נדון בהם). ולמרות כל האמור לעיל, חילוקי הדעות בין הצדדים צליחים. אם נתניהו יבין שהוא מהמר על חירותו, יכול להיות שאפשר יהיה להגיע לעסקת טיעון. אם לא? אז לא.

בנימין נתניהו בבית המשפט (צילום: אורן בן חקון)בנימין נתניהו בבית המשפט (צילום: אורן בן חקון)


בינתיים, הוא מגביר את מאמצי הטירוף שלו להבעיר את המדינה על יושביה. אין כאן הגזמה. כפי שניסה להבעיר את ירושלים בתחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית (לאינתיפאדה, לו הייתה פורצת, היינו קוראים "אינתיפאדת בן גביר"), כך הוא מנסה עכשיו להדליק את השטח בכל מקום שהוא, מכל סיבה שהיא. הוא אפילו לא מנסה לטשטש את כוונותיו אלה. להפך. המודל שלו הוא אריאל שרון בשנת 2000. עלה להר הבית, הצית את האינתיפאדה השנייה והחליף את אהוד ברק בראשות הממשלה.

3. "הנגב שלנו"

נתחיל מההתחלה: כל ראשי הממשלה בישראל הבינו, כל אחד בתורו, את משמעות הפתגם "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם". כולם, ללא יוצא מן הכלל, דיברו חזק והתלהמו באופוזיציה, נרגעו והרגיעו על כס השלטון. נתניהו, שלימד את העולם לא לדבר עם הטרור, שחרר 1,100 מחבלים עבור חייל חטוף. החזיר את חברון. הכיר בפתרון שתי המדינות. רשימה חלקית לגמרי. אותו כנ"ל רבין, בגין, שרון וכו'. גם יצחק שמיר, ה"קיצוני" ביותר, החזיק בשיניים את צה"ל והממשלה לא להגיב על מתקפת הטילים של סדאם חוסיין ב־1991. עכשיו תורו של נפתלי בנט לגלות את זה.

ראש ממשלה ישראלי מסתכל על התמונה המלאה, המורכבת כל כך, הנפיצה עד אימה של ניהול המדינה הזו. הוא לא "יתאבד" על מאחז או מטע או קשקוש אחר כלשהו, כשהוא מטפל בסוגיות הרות גורל ומכריעות בהרבה. הוא לא יסתובב עם פח שמן בין הגחלים הלוחשות. אלא אם כן קוראים לו בנימין נתניהו. "מלאך החבלה" (יצחק שמיר).

הח"כים של הליכוד ירדו "לנטוע" בנגב ביום רביעי. הם ידעו שזה ידליק את האוויר ואת השטח. הכל היה מתואם בקבוצות הוואטסאפ (נחשף בערוץ 13). מיקי זוהר: "אני מבין שהאירועים בנגב מסלימים... אסור להרפות מהסוגיה, בנט צפוי להתקפל". הלו, מיקי. נתניהו לא התקפל? אתה זוכר את המגנומטרים, למשל? את ההתנצלות והפיצויים לטורקיה? אתה צריך את כל הרשימה? הלאה: אופיר אקוניס: "האירוע היום היה הצלחה מסחררת! התנועה האסלאמית מעמידה עכשיו את הקואליציה למבחן יומיומי... אסור לנו להרפות... כל הכבוד לכל היוזמים, המארגנים והמשתתפים".

איזה כבוד, אקוניס. שכחת מי אחראי על הזנחת הנגב? שכחת מה היה כאן בשומר החומות? שכחת מי הפקיר את המשילות? שכחת מה ביבי הבטיח למנסור עבאס? הממשלות שלו כלל לא נטעו באזור הנטיעות השבוע בנגב. הממשלה הנוכחית נטעה שם כבר פעמיים. מי שברח מהנגב זה לא בנט. זה נתניהו. עכשיו, כדי לחזור לשלטון, אין לו בעיה להדליק את הנגב מחדש. ולסיום, יועצו של נתניהו, אחד בשם איקי כהן, מצייץ את זה: "אנחנו קרובים להפיל אותם! הנגב הוא שלנו! תמשיכו ללחוץ".

ח''כים מהליכוד בנגב (צילום: צילום מסך מתוך הטוויטר של הליכוד)ח''כים מהליכוד בנגב (צילום: צילום מסך מתוך הטוויטר של הליכוד)


אני שואל את עצמי איפה היו ססמאות "הנגב שלנו" ב־12 השנים האחרונות. המסקנה היחידה שעולה מהדברים היא שהליכוד מוכן להבעיר את המדינה כדי לחזור לשלטון. והנה, כדי שניזכר מה היה כאן לפני חצי שנה, ציוץ של שמעון ריקלין ממאי 2020: "בוקר טוב לסמוטריץ! 1. עבאס הוא חלק מהמערכת הפוליטית. 2. הוא מנסה לשנות, תראה את תגובתו לפיגוע בצומת תפוח והאסון במירון. 3. הרבנים התירו! 4. אתה לא מנהיג ישיבה אלא מנהיג פוליטי וככזה מניעת הקמת ממשלה צרה בראשות נתניהו היא טעות קשה! 5. אני מתחנן בפניך לשקול שוב את דעתך ולמצוא לזה פתרון".

ולסיום: ציוץ של ריקלין מהשבוע: "כבוד לליכוד שמעדיף לגבות את הקואליציה ולאפשר את הנטיעות ואולי בהמשך שליחת רע"ם למקומה הטבעי מחוץ לממשלה. בושה לבנט ושקד ולפיד שאלה הם השותפים שלהם. כי מנסור עבאס הוא אויב שרוצה להשמיד את מדינת ישראל. ועם אויב כזה לא עושים עסקים!".

אלוהים ישמור. מה הם שותים ואוכלים, החבר'ה האלה? איך יכול מנסור עבאס להיות גם התקווה החדשה של הציונות וגם צורר היהודים החדש, בעת ובעונה אחת? הם לא מודעים לפתטיותם? הם לא מזהים את השקר שבתוכו הם מתפלשים? הם באמת חושבים שהנטיעות באותו שטח מריבה בנגב זה קץ ההיסטוריה? הקטין לעשות, כרגיל, הסמן התחתון של הגידוף העברי המודרני, רמי בן־יהודה, בהתבטאות מחליאה במיוחד בטוויטר, כשהסביר ש"בתוך תוכי אני מוכן שיפלו בתל אביב איזה 20 טילים, שלא יפגעו בחיי אדם, אבל זה יביא מבצע בעזה ויפיל את הממשלה".

יש לי הצעה לח"כי הימין שנותרה בגופם עוד כמות, מזערית ככל שתהיה, של כבוד עצמי: חוק האזרחות יעלה להצבעה חדשה בקרוב. קחו קאטר, נתקו את השלשלאות שבהן כבלתם את עצמכם למשפחת נתניהו ותתמכו בו. זה מה שהאופוזיציה עשתה לאורך כל הדרך, מאז שהחלה הסאגה. זה מה שלפיד, בנט או סער היו עושים באופוזיציה, אם קולותיהם היו נדרשים להעברת החוק. זה מה שאתם אמורים לעשות, אם המדינה הזו חשובה לכם. ההתניות והתירוצים שלכם לא ראויים למאכל אדם, וההתמקחות מול שקד מיותרת. החוק לא מושלם, אבל גם בשנים קודמות התירו שרי פנים קודמים (ע"ע דרעי ואחרים) מקרים הומניטריים לא מעטים.

החוק הזה חיוני, נדרש ודחוף. מי שלא יצביע עבורו, יירשם לדראון עולם כמי שמכר את הציונות לטובת הבריונות. תודה.

4. גיהינום מלאכותי

בעיניי, האירוע החמור ביותר שקרה השבוע לא קרה בנגב, אלא בטיקטוק. באחד הסרטונים היותר נחותים של נתניהו, הוא משחק "עץ או פלי" עם אחרון הסנשו פנשואים שלו, טופז לוק. בטקסט שנכתב על ידי ילד בן 7, הם מגחיכים את בדיקות האנטיגן, ונתניהו, אחד המדינאים המנוסים, חכמים ומכובדים בעולם, מלעיג שם נגד הבדיקה וטוען שעדיף לעשות עץ או פלי מאשר להיבדק בה.

צפיתי בסרטון הזה כמה פעמים כדי להיות בטוח שלא מדובר בכפיל. האמת היא שכן מדובר בכפיל. זה לא בנימין נתניהו המקורי. זה לא האיש שהיה פעם ממלכתי וזהיר, לפחות למראית עין. מה הפלא שחמתו של ראש הממשלה בנט ניצתה והוא פרסם פוסט תגובה שבו התייחס, באופן נדיר, לנתניהו וכינה אותו "מי שמשקר ביודעין ומסכן חיי אדם בשביל רווח פוליטי".

נתניהו על בדיקות האנטיגן

תזכורת: מאז תחילת סבב האומיקרון, לא נשמעו קריאה, אמירה, מלמול או רמז כלשהו מכיוון נתניהו לציבור לצאת להתחסן. אתה חושד בזריקה הרביעית? קרא להורים לחסן את ילדיהם, קרא לאלה שלא קיבלו עדיין את הבוסטר ללכת לקבל אותו. מדובר בחיי אדם. פיקוח נפש. עכשיו הוא תוקע מקלות בגלגלי הממשלה כשהוא הופך את האנטיגן לבדיחה. האיש הזה איבד את שאריות האיזונים שהיו בו פעם. אני שואל את עצמי אם הוא מבין את המשמעות האמיתית של תעלולי הטיקטוק שלו.

האמת היא זו: הממשלה החליטה, בצדק, להקדיש את בדיקות ה־PCR לטובת בני ה־60 פלוס. אם לא הייתה עושה את זה, מערך הבדיקות היה מנפק תשובה רק אחרי 4־6 ימים. כשמדובר במבוגרים חולים, זה יכול להיות ההבדל בין חיים ומוות, כי התרופות (שנרכשו והובאו ארצה) יהיו אפקטיביות רק אם ייטלו אותן בימים הראשונים של המחלה.

אז הציבור הצעיר והמוגן יותר, עומד בתור לאנטיגן. זה לא כל כך נורא. ובעניין עצמו: האנטיגן פחות מדויק. את זה יודעים כולם. הוא פחות יעיל בקביעה אם אנחנו נושאים את המחלה, אבל הוא יעיל מספיק בקביעה אם אנחנו בשלב שבו אנחנו מידבקים. וזו בדיוק השאלה הנדרשת בירור. ולכן האנטיגן, בדיקה פחות מדויקת, מתאים למשימה הנוכחית שלו. כך עושים בכל העולם, לא רק בישראל. ואת זה מנסה מי שהיה ראש הממשלה 15 שנה, להרוס, לטרפד ולעצור. ואין מי שיבוא ויגיד לו הלו, משוגע, תפסיק את זה.

בסוף, הכל קשור לכל. המאמץ להבעיר את הנגב קשור למגעים לעסקת טיעון, כי הנאשם יודע שככל שימאיס את עצמו על כולם ויוכיח שהוא מסוכן לביטחון הלאומי, כך תגבר הנטייה של היועמ"ש לפטור את המדינה מעונשו ולו ל־8 שנים. תיאוריית הכאוס שמפיצים סוכניו של הנאשם, אותו כנ"ל בדיוק. הממשלה עושה שגיאות בטיפול במגיפה ומתקדמת בניסוי, תהייה וטעייה. כך עושים כולם במצב שבו אין שום דרך לבלום נגיף מידבק כמו נגיף האומיקרון. מכונת התעמולה הביביסטית הופכת את החיים בישראל, סבירים, טובים ונוחים בהרבה מהחיים ברוב העולם, לגיהינום מלאכותי.

הם מדברים על כאוס ובונים על הזיכרון הקצר של הציבור. כאוס זה שלושה סגרים. איסור יציאה מהבית. אחר כך אישור יציאה עד 100 מטר מהבית. מרדף אחרי אנשים שרצים בים, בעוד החרדים מתגודדים באסיפות ענק. כאוס זה מחלקות קורונה בחניוני בתי החולים. חדרי כושר סגורים 70 יום. שיא עולמי בסגירת מערכת החינוך. אולמות אירועים סגורים, אין חתונות, אין בתי קפה, אין מסעדות. זה כאוס.

ראש ממשלה שבאמצע הכאוס, ברגעים הכי קשים, שולח את איש אמונו מיקי זוהר לוועדת הכספים כדי לסחוט מהמדינה עוד מיליון שקל, החזרי מס על עבודות שהמדינה ביצעה במעונו הפרטי (!!!), זה לא כאוס, זה כאוס על סטרואידים. אבל השופרות קיבלו הוראה, והם מבצעים. וזה מצליח.

ההימור הראשון של נפתלי בנט הצליח. גל הדלתא נצלח בהצלחה. בלי סגר, בלי הגבלות. עכשיו אנחנו בתוך ההימור השני. הוא מושכל יותר ומסוכן פחות מהראשון, כי רבים נפלו לאומיקרון לפנינו ויצאו בחתיכה אחת. אם ההימור הזה ייכשל, בנט יחטוף ובצדק. ואם הוא יצליח? אז הוא גם יחטוף, כמובן, כי את הטון נותנת מכונת התעמולה העוצמתית ביותר שנבנתה כאן אי־פעם.

5. פרש האפוקליפסה

נסיים בתמונה הפתטית של השבוע, שצולמה בכיכר הבימה בתל אביב. גבר בגיל העמידה, בבטל־דרס קרבי במיוחד, עמד שם במסיכה על הפה והאף ונשאל על ידי מראיינו: "תגיד יואב, אנחנו מסיימים כאן סיור במתחם בדיקות בתל אביב, מה דעתך על כל התורים שאנחנו רואים כאן?".

ואז מוריד האלוף במילואים יואב גלנט את המסיכה ואומר את הדברים ההיסטוריים הבאים: "שמע, האמת היא שזה פשוט לא יאומן מה שקורה פה. בתור הזה, עומדים שעתיים, שלוש, ארבע. יש אנשים שאומרים לי שהיו פה אתמול! עם הילדים, ועמדו שלוש־ארבע שעות. הממשלה פשוט לא מכתיבה סדר יום, לא ברור מה קורה, לא ברור מי צריך לעשות בדיקות, איזה בדיקות, איפה להיבדק, כאוס מוחלט. פשוט, הממשלה ויתרה על הכל. מצער מאוד, עצוב מאוד, בעיקר מיותר".

יואב גלנט (צילום: אבשלום ששוני)יואב גלנט (צילום: אבשלום ששוני)


אני מניח שאחרי שסיים את דבריו, עטה בחזרה את השכפ"ץ הקרמי, דילג לנגמ"ש וחילץ את עצמו מאזור האסון. למרבה הצער, המציאות, כלומר התמונה שמאחוריו, פחות שיתפה פעולה עם האפוקליפסה. היה שם תור, לא ארוך, לא ממורמר, לא בשרני במיוחד. והיה די שקט. סוג של שלווה. כמי שעמד בעצמו בכמה תורים כאלה בימים האחרונים אני מודע לזה שבימים הראשונים אכן הייתה אי־ודאות ומבוכה, אבל זה מאחורינו. הגיעו מיליוני בדיקות אנטיגן (אביגיל חזרה ביום רביעי מביה"ס עם 3 ערכות שקיבלה בחינם), המתווה ברור למי שמואיל לקרוא אותו, המצב בסוג של שליטה. זה יכול להשתנות, זה יכול להיחרב, זה יכול להתפרק, אבל כרגע זה בסך הכל בסדר.

אני חושב על הגלנט הנ"ל. היה מפקד השייטת. אלוף בצה"ל. נתעלם באלגנטיות ממה שקרה אחר כך. האיש הזה עשה כמה דברים בחייו, היה בכמה מצבים מסוכנים בחייו. מה גורם לו עכשיו להפוך את עצמו לשטיח ניגוב רגליים של הביביזם? להדום של טופז לוק? כנראה מה שגורם גם לאבי דיכטר את אותן התופעות ולכל שאר האנשים בליכוד.

אין לי מושג איך תסתיים סאגת עסקת הטיעון. אני לא לגמרי יודע את עמדתי בנושא. זו דילמה. מצד אחד, המדינה זקוקה לקצת שקט. אני לא בטוח שהגוף שלה יעמוד בכמויות הרעל שמוקזות לתוכו מדי יום, כל היום, על ידי אותה מכונת תעמולה. מצד שני, אין לבטוח בנאשם. אין שום הצהרה, חתימה, הבטחה או הסכמה שלו שתעמוד במבחן חמש הדקות הראשונות. מאיפה אני יודע? מהסטטיסטיקה, מההיסטוריה, מהניסיון. האמת? לא מתחלף עכשיו עם מנדלבליט.

[email protected]