האינפלציה גואה, והציבור נשחק עד דק ומאבד את ערך הכסף שבידו, בעוד רווחיות הבנקים עולה לשביעות רצונם - לא רק של הבנקים ושל בעלי המניות, אלא גם של בנק ישראל. נכסי הציבור הלא צמודים הגיעו בחודש מאי השנה ל־1.84 טריליון שקל - עלייה של עוד 149 מיליארד שקל בתוך שנה - תוספת של 8.8%.
הנכסים הלא צמודים כוללים פיקדונות לזמן קצוב, מלווה קצר מועד (מק"מ) ואג"ח לא צמוד. נוסף על כך, הציבור מחזיק בעוד כ־600 מיליארד שקל בחשבונות עו"ש וכן מזומן בסכום של 107 מיליארד שקל, כך ששני האחרונים מסתכמים ב־706.5 מיליארד שקל. אם נצרף את נכסי הציבור הנומינליים, כלומר הלא צמודים, עם העו"ש והמזומן, נגיע לסכום לא צמוד (ודמיוני!) של כמעט 2.55 טריליון שקל.
בנק ישראל מחויב לשמור על אינפלציה של 1%־3%, על פי החלטת הממשלה משנת 2000 שבה נקבע כי החל משנת 2003 זה יהיה היעד בישראל כדי להתכנס לאינפלציה שהייתה אז במדינות ה־OECD. שימו לב: הדגש היה שהבנק המרכזי מחויב, על פי חוק, לחתור להגיע אליו. נדגיש כי זה היעד של הממשלה, לא של בנק ישראל, והבנק המרכזי ופקידיו חייבים לעמוד בו. רצונו של בנק ישראל בסוגיה זו לא מעניין (בנושא זה), כל עוד החוק בתוקף - והוא בתוקף. האינפלציה בשנה האחרונה היא 5.2%, כלומר 3.2% מעבר לאמצע היעד שהממשלה הציבה לבנק המרכזי.
מס האינפלציה
הציבור הפסיד מכך שפקידי בנק ישראל לא עמדו לפחות באמצע יעד האינפלציה של 2%. הסטייה מהיעד של 3.2% שווה הרבה כסף לבנקים ובמקביל פוגעת קשות באוכלוסייה. ההפסדים של הציבור בשנה אחת בלבד מהכסף הלא צמוד שהוא מחזיק וכן מהמזומן ומהעו"ש מגיע ל־81.6 מיליארד שקל. זהו "מס אינפלציוני" סמוי למשפחות ולעסקים בישראל בתוך שנה. לפי חישוב, בישראל יש 2.17 מיליון משפחות. המשמעות היא כי מס האינפלציה של בנק ישראל על כל משפחה היה בממוצע 37,600 שקל, השווים בדיוק לשכר חודשי ממוצע של שלושה חודשים. כן, האינפלציה גבתה מהמשפחות בישראל רבע מהכנסתם השנתית משכר!
אשראי לדיור, המכונה "משכנתה", עמד בחודש יולי על 10 מיליארד שקל, כשמהם 1 מיליארד שקל לנוטלי משכנתה לרכישת נכס נדל"ן להשקעה. בסוף מרץ השנה חובות הציבור למערכת הבנקאות בגין משכנתאות הגיעה ל־479 מיליארד שקל - עלייה של 20 מיליארד שקל בשלושה חודשים. מה הבנקים עושים? נוטלים את הפיקדונות של הציבור במערכת הבנקאות ומלווים לנוטלי המשכנתאות. נחדד: הם לוקחים את הכסף שאין לו תזוזה ושרובו אינו נושא ריבית של ממש - הכסף של השכבות החלשות בעיקר, שאינן יודעות כיצד לנהל אותו, בטח בתקופת אינפלציה - ומעבירים לרוכשי הדירות לטובת יותר ויותר משכנתאות עם העלייה במינוף של נוטלי המשכנתאות.
בשנה האחרונה שעבורה יש נתונים הריבית השקלית הממוצעת למשכנתה במגזר השקלי הלא צמוד, כלומר הנומינלית, לתקופה של עד שנה עלתה מ־1.58% ל־2.88% ביולי השנה. לתקופת משכנתה של שנה עד חמש שנים הריבית האמורה עלתה מ־3.12% ל־4.67%. ולתקופה של חמש עד עשר שנים נראה נסיקה מ־2.44% ל־4.24%. האם אתם מכירים חברים וקרובי משפחה שקיבלו שיחת טלפון מהבנק שהודיע להם כי הריבית הקרדיטורית, כלומר הריבית שהציבור מקבל עבור פיקדונותיו, עלתה במקביל בשיעורים האמורים?
לא, כי הבנקים, במקום להשאיר את המרווח שיש להם בין הריבית הדביטורית, שהיא הריבית שאתם מחויבים בה, לריבית הקרדיטורית, העלו את המרווח והביאו לזינוק ברווחיהם. נסביר: הריבית הדביטורית שאנו משלמים מורכבת משני גורמים - ריבית הבסיס והסיכון הגלום אצל מקבל ההלוואה. לכן ככל שהסיכון גדול יותר, שיעור הריבית הכולל שאנו מחויבים בו גבוה יותר, ולהפך. המשק נמצא במלוא הפעילות - אחד המשקים החזקים ביותר בעולם - והאבטלה בשפל. כלומר הסיכון לבנקים דווקא ירד בגלל חוזקו של המשק הישראלי והתעסוקה המצוינת במשק - מה שהיה אמור להביא דווקא להפחתת המרווח של הבנקים. בפועל המרווח גדל, בעוד בנק ישראל מנמנם.
הם מרוויחים, אנחנו משלמים
אין פלא שרווחי הבנקים עלו בחצי הראשון של השנה בכ־15% לכ־11 מיליארד שקל. התשואה של הבנקים על ההון זינקה ל־16%, הרבה מעבר לתשואה הרגילה לאורך השנים. איך מרוויחים? האינפלציה מגדילה את המרווח של הבנקים, יש עלייה בתיק האשראי שהציבור נוטל כולל המשכנתאות, סוגרים סניפי בנקים ושירותים כדי לחסוך בהוצאות ומעמיסים פעולות בנקאיות על ציבור הלקוחות (כדי שהוא יבצע את הפעולות במקום הפקידים שנעלמים).
המהלך הזה כולל כמובן זריקת זקנים וחסרי אוריינות דיגיטלית, שממש לא יודעים למי לפנות בעניינם, החוצה מהמערכת, ואילו בנק ישראל - טחו עיניו מלראות את העוולה. אולי שכח שחוץ מיציבות הבנקים יש דווקא חוסר יציבות של האוכלוסייה הזקנה והחלשה. עוד סיבה לעלייה ברווחים היא שהפוליטיקאים נמנעים מעיסוק בהערמת רווחי הבנקים, מפני שהם עסוקים בפריימריז ובהצבות לרשימה כזו או אחרת וראשם אינו פנוי לנאנקים תחת השיטה שהשתנתה. כל אלה גורמים לפיקוח חלש של בנק ישראל על מערכת הבנקאות.
ברגע שתקום ממשלה חדשה, היא צריכה להגיש הצעת חוק שלפיה פקידים בבנק ישראל לא יוכלו לעבור לעבוד במערכת הפיננסים של הבנקים במשך חמש שנים. בדיוק משום כך השכר של פקידי בנק ישראל הוא גבוה מאוד עד לא סביר, כדי שלא יתפתו. כן, שכחתי לומר לכם כי אם הבנקים ייקלעו לקשיים בגלל תאוות הבצע שלהם למתן הלוואות לקבלנים וליזמים שמשלמים כל סכום עבור מגרשים לבנייה, אנחנו, כולנו, גם מי שיש לו עו"ש ללא ריבית, נשלם את המחיר להצלת המערכת הבנקאית, כפי שנעשה לאחר מפולת הבנקים באוקטובר 1983. במשבר, שאינו ברקע, הם הרוויחו, אבל אנחנו נשלם.
הפתרון: צריך להקים ולתפעל, מיד לאחר הבחירות, מערכת דיגיטלית דינמית לכלל הציבור המחזיק חשבונות בנק בכל הבנקים. על הבנקים (על פי חוק ותקנות שצריך לפרסם, לאחר התייעצות עם בנק ישראל, גם אם לא יסכים, צריך להוציא את הרעיון לפועל) תהיה חובת דיווח למערכת השוואה כלל־בנקאית לידיעת הציבור. כל בנק יהיה חייב, לפי ההצעה שאני מעלה פה, לפרסם מדי יום עסקים את הריבית הנומינלית שהוא מציע לפי אורך הפיקדון: שבוע, חודש, שלושה חודשים וכדומה. כן יפרסם הבנק את סכום הפיקדון לריבית הנתונה, נניח 10,000 שקל או 20,000 שקל או 100 אלף שקל. עוד יפורסם דירוג האשראי של הבנק כדי לדעת מהו הסיכון של הציבור להפקדת הכסף בבנק כזה או אחר.
במקביל בנק ישראל יקים מערכת מקוונת, מפוקחת ועם הגנות סייבר שתהיה אחידה לכל הבנקים, כך שיהיה בטוח לבצע העברות כספים מבנק אחד למשנהו. טבלאות הפיקדונות, הריבית ואורך הפיקדון - כולם יהיו אחידים לכל המערכת הבנקאית, כדי שהציבור יוכל להשוות בין הצעה אחת לרעותה בלי טריקים ובלי שטיקים. השקיפות של המערכת המוצעת תפחית את רווחי הבנקים ותגביר את הכנסות הציבור - הצדק ייעשה.
בנק ישראל עושה רפורמה חיובית בימים אלה בצורת ההצגה והיצע המשכנתאות על ידי הבנקים, כדי שהלקוחות יוכלו להשוות בין החלופות. הבנקים יחויבו בהצגת סלי משכנתאות אחידים בני־השוואה. כבר בסוף אוגוסט הבנקים יחויבו להציג שלושה מסלולי משכנתאות זהים וקלים להשוואה בין הבנקים. נכון, הבנקים גם יכולים לפתות באמצעות מסלולים נוספים שהם יבנו, אבל חובת שלושת המסלולים הכלל־בנקאית תהיה מנדטורית.
מי שדחף לרפורמה אינו בנק ישראל, שהרי זה אוהב את הבנקים. רשות התחרות מצאה שרמת התחרות בשוק המשכנתאות חלשה. נטילת משכנתה היא פעולה סבוכה: החישובים, החלופות, הצרכים והסיכון לנוטל המשכנתה. זאת החלטה קשה מאוד. באופן כללי, אחת ההחלטות הקשות בחיי משפחה היא רכישת בית או דירה. עתה בנק ישראל מפשט את ההליך - מה שיביא, נקווה, להוזלה ולהפחתה של הגזל מצד מערכת הבנקאות. כיום יש מסלולים צמודים, צמודים משתנים, ריבית קבועה, ריבית משתנה, ריבית עוגן ותדירות שינוי הריבית - העיקר שהלווה לא ימצא את הידיים ואת הרגליים.
הבנקים יהיו חייבים להציג ללקוח את הריבית הכוללת לאורך חיי המשכנתה, הן הריבית בפועל היא תוצאה של תרחישי ריבית עתידיים. כל הבנקים יחויבו להציג תסריטים ותרחישים זהים בני־השוואה - שוב, הכל כדי שנוטל משכנתה יוכל לבחור במסלול המיטיב ביותר עבורו. רפורמת ההפקדות בת־ההשוואה שמוצעת לעיל תאפשר לשלם חלק מחובות המשכנתה מתוספת ההכנסה לאורך שנים.
חלוץ ההשוואות היה האוצר. משרד האוצר הציג כבר לפני שנים רבות את המערכת גמלנט, שבאה להשוות ביצועי קופות גמל, השתלמות ופנסיה לאורך שנים עם הסיכון הכרוך בכל אפיק. מאז הלקוחות יכולים לראות את ביצועי הקרנות באמצעות כניסה לגמלנט. הם חופשיים להחליט ולעבור מקופה אחת לרעותה, לפי הבנתם, כדי למקסם את החזר הרווח מחד גיסא ולהפחית את תשלומי העמלות למוסדים המנהלים את כספם מאידך גיסא.
כעת חייבים לעבור למהפכה השלישית שמועלית פה, האפשרות להעביר פיקדונות כספיים מבנק אחד לרעהו ללא צורך לפתוח חשבון בנק כזה או אחר. הפעולה תיעשה מהבית, מהמשרד ומהנייד באמצעות מקשים ובאופן מקוון, חד וחלק, לרווחת הציבור ולרווחיו. נכון, אולי רווחי הבנקים יירדו, אך טוב שכך: השכר של עובדי הבנקים יירד לרמה סבירה והציבור ייצא נשכר.
כל זאת יתבצע במקביל לאימוץ המערכת הדיגיטלית (מה שיעזור הוא הרחבת הפריסה של הסיבים האופטיים, דור 5 של הניידים והעלאת מודעות הציבור). טוב תעשה המדינה אם תעביר חינם אין כסף שיעורים באוריינות דיגיטלית לאלה שקשה להם להתמודד עם הדיגיטציה המתפשטת לכל התחומים. זאת ועוד, נקווה לחידוש העלאת מודעות הפוליטיקאים, שתביא לשיפור רמת החיים של הישראלים שצריכים לקבל שירות בנקאי תחרותי במחיר סביר, אך לא להיעשק.