ערב הבחירות בישראל, הזירה הפלסטינית ביהודה ושומרון, יותר מכל גזרה ביטחונית אחרת, אוצרת בתוכה פוטנציאל להשפעה על דפוסי ההצבעה.
ריבוי פיגועים קשים בשבוע שלפני הבחירות, או מנגד המשך של פעולות מבצעיות מוצלחות כמו האחרונה בקסבה של שכם, שבאמצעותן יכולה הממשלה להציג קו נחוש ויוזם במאבק בטרור, עשויים לגרום לתנועת מצביעים קלה בין המחנות. מכך לא פלא שאנרגיות רבות משני צדי המגרש הפוליטי מושקעות בכל אירוע טקטי בשטח, ממבצע מוצלח ועד פיגוע קשה, בניסיון לזקק אותו לקופון פוליטי.
השיח הפוליטי נע בנושא זה בין סוגיות טקטיות מבצעיות, של מדיניות חיסולים, שימוש במל"טים והצגת מספר גבוה של מחבלים מנוטרלים כהוכחה למדיניות נחושה נגד הטרור. מאידך, הצד השני מציג את העלייה בהיקף הפיגועים בשנה האחרונה כביטוי לכאורה לרפיסות הממשלה המכהנת.
הוויכוח הפוליטי בנושא הפלסטיני אינו עוסק במהות, בתוכן, בתוכניות לעתיד ובחזון מדיני, אלא בעיקר בטקטיקה הצבאית ודרך הפעלתה בשטח. במציאות כזו כל סוגיה מבצעית הופכת לוויכוח ציבורי נוקב, שפעמים רבות מבוסס על ספינים ברשתות ולא על עובדות יבשות. זה נכון תמיד, אבל במיוחד בתקופת בחירות.
במציאות כזו, גם לישראל חלק במינוף יתר של התארגנות הטרור גוב האריות. ההתארגנות אומנם ספגה השבוע מכות כואבות, אך מבחינה תודעתית זכתה לחשיפה שעלולה להוביל לזליגה של התופעה המקומית בשכם לגזרות אחרות.
ברחוב הפלסטיני נהוג להגיד כי כאשר שכם מתעטשת, כל הגדה חולה. משפט שמתאר את מרכזיותה של העיר, שזה שבועיים למעשה סגורה. לאחר תקופה של עלייה בהיקף פיגועי הירי שיצאו משכם, פעל צה"ל בכמה מישורים. תחילה חיזק את ההגנה, הידק את הסגר סביב העיר באמצעות מחסומים, ובמקביל ניתנה הזדמנות לרשות להשתלט על המצב ולעצור את פעילי הטרור.
כאשר זה קרה באופן חלקי בלבד, הגביר צה"ל, באישור הדרג המדיני, את הלחץ ההתקפי. הסיר את הכפפות ויצא לרצף של מבצעים לפגיעה משמעותית בתשתית של גוב האריות, שהדליקה את התבערה בתקופה האחרונה.
במערכת הביטחון סבורים כי רצף המבצעים, החיסולים והמעצרים של השבועיים האחרונים פגעו בצורה משמעותית ביכולות של גוב האריות. אבל לא היכולת המבצעית הירודה של הארגון היא זו שמטרידה את מערכת הביטחון. הרעיון שעלול להתפשט לזירות נוספות וההשפעה הגדולה של שכם מסוגלים להקרין על זירות נוספות ולערער עוד יותר את המציאות הביטחונית בשטח.
טרור בהיקפים גבוהים, עלייה בהיקף הפשיעה הלאומנית מצד קיצונים יהודים, כל אלה מאפיינים את התקופה האחרונה סביב העיר שכם. עד עכשיו המגמה הזו לא זלגה באופן יחסי לאזורים אחרים ביהודה ושומרון, ובעניין זה פיקוד המרכז יכול לזקוף לעצמו הישג צנוע, משום שהדבר יכול להשתנות, ובמהירות רבה.
מכאן גם הדילמות במערכת הביטחון בנוגע להשארתם או להסרתם של המחסומים סביב שכם. ההידוק הביטחוני סביב העיר הביא, כך סבורים בצה"ל, לירידה משמעותית בהיקף הפיגועים, אבל מצד שני הטמפרטורה בסיר הלחץ של שכם הולכת ועולה. ירידה בהיקף ההתרעות עשויה להוביל לשינוי ההחלטה, אך ספק רב אם זה יקרה עוד לפני הבחירות.
מודל לחיקוי
הבחירה הראשונה של מערכת הביטחון לדרוש מהרשות הפלסטינית לעשות סדר בשכם, לפני שישראל מסירה את הכפפות ופועלת בעצמה, לא באה מתוך התרפסות בפני הרשות, כפי שגורמים פוליטיים דואגים להדגיש, אלא מתוך מגוון שיקולים שכלתניים בניסיון לייצב את המצב הביטחוני, בלי להגיע להסלמה נוספות.
קל לצאת בססמאות לריסוק הרשות הפלסטינית והמנגנונים הפלסטיניים, אבל אז כדאי לזכור שאת מבצע הבוטיק של הימ"מ בשכם יהיה צורך לבצע על בסיס קבוע בשכם, בחברון, בטול כרם ובקלקיליה – מצב שטומן בחובו תג מחיר גבוה מאוד לישראל.
המבצע בלב הקסבה של שכם היה מוצלח ואלגנטי, ברמת מערכת שלמה שעבדה יחד. זה לא רק הימ"מ שהיה בשפיץ של המשימה. מבחינת פיקוד המרכז הכוחות עמדו בכל היעדים שהוגדרו להם – פגיעה משמעותית בדמויות הבולטות שעומדות מאחורי גוב האריות והחלשת היכולת המבצעית של התארגנות טרור זעירה לפני שהיא הופכת למשמעותית יותר.
המבצע עצמו הוא המשך ישיר של סדרת פעולות שכבר נעשתה בשבועיים האחרונים. תכלית הפעולה של פיקוד המרכז אינה רק לפגוע בהיררכיית הפיקוד של הארגון ובכך לפגוע ביכולת המבצעית שלו, אלא גם להעמיק את תחושת ההרתעה ולערער את הביטחון של פעילי הארגון, בכך שגם בקסבה של שכם הם אינם חסינים, והארגון חדיר מאוד ליתרונות המודיעין של שב"כ וצה"ל.
גם המבצע האחרון לא הוגדר כמבצע מעצר אלא כפשיטה, שבה ברור לכוחות הימ"מ שהמבוקש המרכזי וודיע אל־חוח אמור לסיים את חייו לאחר שמשמידים את מעבדת הנפץ בלב הקסבה. חשוב לציין שגם כאשר רמת המיומנות והמקצועיות של פעילי גוב האריות אינה גבוהה, פעילות מהסוג הזה מגלמת פוטנציאל הסתבכות גבוה.
בשורה התחתונה, רק ימים יגידו אם סדרת המבצעים האחרונה בלמה את מגמת ההסלמה בשכם, לפני שהיא מתפשטת לאזורים נוספים באיו"ש. עד כה, למרות המבצע האחרון, שכם אינה בוערת והמון פלסטיני אינו יוצא לרחובות לקחת חלק בהתקוממות עממית.
גוב האריות אינו מהות הבעיה, והוא למעשה רק עוד סימפטום למצב שהולך ומסלים בהדרגה. יותר מארגון טרור ממוסד, גוב האריות הוא רעיון שעלול להוביל להשראה ולחיקוי גם בגזרות אחרות, כאשר האופרציה המבצעית הנדרשת היא מוטיבציה ונשק בלבד.
במגרש התודעתי הזה ישראל עושה לא מעט טעויות במינוף יתר שהולך וצובר תאוצה. פעילים בכירים בארגון (שכאמור, יכולותיו המבצעיות אינן מרשימות) זוכים בהודעות רשמיות של צה"ל למעמד של מנהיגים בכירים שחוסלו. חמור מכך, שיקולי יחסי ציבור פועלים בניגוד לרעיון התודעתי המסדר של פיקוד המרכז, שלפיו צריך להמעיט במינוף גוב האריות, כדי לא לספק להתארגנות טרור שולית יוקרה שעלולה להפוך את התופעה המקומית לגל טרור משמעותי.
דוברות צבאית במהותה אמורה לשרת את המאמץ המבצעי, ולא במקרה יושב דובר צה"ל תחת אגף המבצעים. לצד זאת, בכובע אחר, העיסוק של צה"ל בתדמית הצבא הוא כמובן חשוב ולגיטימי, כל עוד הוא מתנהל מתוך תפיסה של חיזוק האמון בצבא. על הקו הדק המפריד בין זה לבין יחסי ציבור סתמיים, חשוב לשמור.
הפצת תמונת הרמטכ"ל אביב כוכבי וראש השב"כ רונן בר מחדר המבצעים של השב"כ, והפרסומים כאילו הפיקוד על המבצע בשכם התנהל מתל אביב ולא בגזרת האחריות של פיקוד המרכז, גורמים נזק תודעתי שעומד בסתירה לאינטרס של הצבא שלא להאדיר ארגון חלש, שאפילו הרמטכ"ל מתעסק בו.
מבצע בקסבה של שכם, עם כל המורכבות ופוטנציאל ההסלמה שבו, אינו מלחמה בלבנון, גם לא בעזה ובטח לא מערכה מול איראן. מדובר בלחימה בסוג של כנופיית טרור מקומית. הטכנולוגיות של היום מאפשרות למפקד הצבא מעקב צמוד אחר הנעשה בשטח, אך מכאן ועד לנקודת התערבות המרחק גדול. דברור מופרז והפצת תמונות מחמ"לים אין להם כל תפקיד ענייני באירוע מסוג זה.