1.היום, 4 בנובמבר, הוא יום הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בידי בן עוולה בכיכר העיר. היום, בבוקר 4 בנובמבר, מחייך איתמר בן גביר מאוזן לאוזן. הוא זכה לאמון הציבור, גרף מנת מנדטים מכובדת ומתכונן להוביל את משטרת ישראל, משמר הגבול ושירות בתי הסוהר כשר הממונה.
זה קשה מאוד לעיכול ולרבים בחברה הישראלית, שחר של יום חדש ושחור מאוד. אבל - כן, חברות וחברים - זהו פסק הדין של הבוחר ועליכם לבלוע את הגלולה ולקבל את דינו. החיים הם לא אוסף של חלומות ופנטזיות. איך אמר צ'רצ'יל: "שלטון רע נבחר על ידי אנשים טובים שלא הלכו להצביע". בליל הבחירות הקשבתי לנאומו של בן גביר. הוא הזכיר מספר פעמים את רבו ומורו, הרב דב ליאור. זהו הרב שהצדיק את ברוך גולדשטיין, הגה את "תורת המלך" והוציא פסקי "דין רודף" ו"דין מוסר" על ראשו של רבין. גם זה קשה לעיכול. מאוד קשה. התפוצצתי באולפן ומול המסך, אבל מה אעשה? זוהי המציאות ואיתה נחיה.
תופעת בן גביר והכוח שצבר עם בצלאל סמוטריץ' חוצה מחנות פוליטיים, מגדריים וגילאים. אירועי שומר החומות בערים המעורבות, הפרוטקשן, ההתנכלות לחקלאות, הפגיעה הלאומנית, חולשת המשטרה וחוסר המשילות בנגב ובגליל – סללו לו ולמשנתו את הדרך. אבל הרשו לי להרגיע אתכם: אני מעריך שבן גביר יתנהל במתינות, ייזהר, ינסה לשמר את כוחו ולשחזר את ההישג בפעם הבאה.
אני מעריך שבעוד כמה חודשים לא תכירו אותו. ובמובנים מסוימים, הלוואי ויצליח עם משאבים ואנרגיה ועל פי החוק. שכן, אם לא נאחל בהצלחה לשר לביטחון הפנים - למי נאחל? לא, לא השתגעתי ולא הלכה לי המדינה, גם לא לאף אחד מכם.
2. הניצחון של בנימין נתניהו והגוש שהוביל הוא גדול ומשמעותי, והופך את החרמות ואת אסטרטגיית "רק לא ביבי" לחוכא ואיטלולא. בידיו כמות מנדטים שמאפשרת לו קואליציה חזקה, עם מינימום סחטנות מבית ומהשותפות ועם מנדט נרחב. נוהגים לומר שראש אופוזיציה לא מנצח, אלא שזהו ראש הממשלה שמפסיד. הפעם זה מדויק ומחפיר. "גוש השינוי" הפך לנכס גדול עבור נתניהו: ערימות של אגואים, של גנרלים עם ביטחון עצמי מופרז, היעדר הסכמי עודפים ומפלגות מפוצלות ומסוכסכות.
המאמצים של יאיר לפיד לאחד בין העבודה למרצ ולמנוע פיצולים במפלגות הערביות היו חלשים ולא אפקטיביים. ממול הנהיג נתניהו גוש חזק, יציב, ממושמע, שהיה רעב לשוב להגה השלטון ושחש מושפל בשנה וחצי האחרונות. הניצחון של נתניהו מובהק ומרשים, ואת משפטו הוא הצליח להפוך מנטל לנכס מניב של מנדטים. זה היה הניקוב האחרון בכרטיסייה הפוליטית שלו, והוא ידע היטב מה יקרה אם לא יביא את הסחורה. הוא חרך את המדינה כאחוז תזזית, לא פספס אף יישוב, ניהל קמפיין המרצה ולא בחל בדרכים ושיטות להשגת היעד.
לאחר שיקבל את המנדט מנשיא המדינה, יקים נתניהו במהירות ממשלה חדשה שמצד אחד תשרת אותו בבית ומצד שני תעשה לו כאבי ראש בעולם, שעוקב אחר בן גביר והשפעתו בממשלה ובקבינט. נתניהו, שייאלץ לעצב את "חלון הראווה" של הממשלה, יידרש לתת מענה להיעדר ייצוג נשי במפלגות השותפות ויצטרך למנות יותר שרות משתכנן מתוך הליכוד. בממשלה האחרונה כיהנו תשע שרות ועשר מנכ"ליות. בכנסת הבאה כולה יהיו תשע נשים, וזוהי טרגדיה בפני עצמה.
3. העובדה ששני מנהיגים פוליטיים מהציונות הדתית, שלא שירתו בצה"ל או שעשו שירות חלקי, הביסו בקמפיין אגרסיבי שני רמטכ"לים במחנה הממלכתי, מעלה שאלה על מידת האפקטיביות של אנשי הצבא בפוליטיקה בשנת 2022, ככל שהחברה מתבגרת וככל שהרשתות החברתיות נותנות את הטון.
אני מרשה לעצמי להעריך בזהירות שהחיזור אחר גדי איזנקוט היה האחרון שנראה בעוצמה שכזו. חלק מאנשי הצבא עשו חיל בפוליטיקה וחלקם כשלו כישלון חרוץ. הם לא היו מתאימים למקצוע האכזרי הזה. בני גנץ, שריכז 35 מנדטים והיה כפסע מדלת ראש הממשלה, יידרש כעת להיות חבר כנסת מן השורה, ואיזנקוט עשה טעות בהצטרפות אליו. ואולי בכלל, גם גנץ ואיזנקוט, כמו רמטכ"לים ואלופים אחרים, הם לרוב אנשי ביצוע טובים, אבל כדי להגיע לדרג ביצועי עליהם להיבחר, וזה כבר קשה הרבה יותר. ביום שלישי בלילה הועם זוהרם של אנשי הצבא בפוליטיקה, וספק אם זה ישתנה בשנים הקרובות.
4. תהליך ההיעלמות של מרצ והעבודה מזכיר לי את תהליך גסיסתם של "דבר" ו"על המשמר", מותגי־על בשעתם עם היסטוריה גדולה של השפעה וביקושים הולכים ויורדים. "דבר" ו"על המשמר" זיכרונם לברכה לא חשבו אפילו לאחד כוחות. הם התעקשו על כך שההבדל האידיאולוגי ביניהם מהותי ועמוק. כמוהם מרצ והעבודה, עם הרבה אגו, התעלמות מהכתובת על הקיר, מהקריאות ומהדרישות, ועם אידיאולוגיה ייחודית ורשימה ייחודית, טסו במהירות של 200 קמ"ש אל תוך הקיר.
לכולם היה ברור שהמחנה הממלכתי לוקחת את מקומה של העבודה ההיסטורית, ושהעבודה החדשה של מרב מיכאלי לוקחת את הפוטנציאל של מרצ. רק לחשוב על כך שמרצ היא שילוב ואיחוד של מפ"ם של יאיר צבן, אילן גילאון וג'ומס, עם רצ של יוסי שריד ושולמית אלוני ושינוי של אמנון רובינשטיין, ולא להאמין. ועכשיו שיעשו כינוס ב"צוותא 2" בשאלה "איך זה קרה לנו", כמו תמיד.
5. לגוש השינוי, או ממה שיישאר ממנו במעלה הדרך, ובעיקר ליש עתיד ולמחנה הממלכתי, יש שתי אפשרויות: או לקונן על מר גורלם ולהתיישב על הספסלים האחוריים של האופוזיציה (לא כולם שם בנויים לזה), או לקבל החלטה שחרף כל המשקעים, יושיטו יד לנתניהו וישתתפו בממשלתו - אם יפנה אליהם - כדי לאזן, להשפיע ולתת לעם הזה קצת מנוחה ורגיעה.
נתניהו יקים במהרה ממשלת ימין צרה, שבה משמאלו יהיה רק קיר. בעבר הוא השתמש בציפי לבני, באהוד ברק ובאחרים כ"אבקת הלבנה" לממשלתו. יש להעריך כי במעלה הדרך הוא יידרש לחיזוקים ולתמיכה רחבה, ותהיה לו גם הזדמנות לזמן פיוס לאומי. נכון, זה לא קל ולא פשוט, אבל אני חושב שגם נתניהו יבקש אופציה כזו בעוד מספר חודשים. הוא צריך ממשלה שאפשר לצאת איתה מהבית החוצה לארה"ב, למרוקו, למצרים, לירדן ולאמירויות. זה נשמע כרגע דמיוני, אבל אם זה יתברר כאפשרות, אני אתמוך בה. ייצא נא כל אחד מהם עם חצי תאוותו בידו, ואנחנו והמדינה עם כולה.
6. בניגוד לחלק מעמיתיי, בליל הבחירות ממש לא התפללתי שבל"ד תעבור את אחוז החסימה. ההפך, הבעתי תקווה שהמפלגה הזו, עם נציגיה הקיצוניים, לא תהיה עוד בכנסת ישראל. לא היה לי אכפת איך זה משרת או לא משרת את "הגושים", ידעתי שזה ישרת מאוד את "גוש ישראל". זרקור גדול הונח על ההצבעה במגזר הערבי. בעוד רע"ם אכן נכנסה לראשונה לקואליציה בחזונו של מנסור עבאס, הצד היהודי לא השכיל להציב שותפות ראויה ואמיתית, עם ציבור גדל והולך שרואה בישראל את מדינתו ומבקש שותפות והשתלבות. הזמן להתחיל לעשות זאת, עמוק וברצינות, הוא אתמול. ויפה שעה אחת קודם. זהו אינטרס לאומי.
7. כבר שנים שאנחנו בוחרים בעד או נגד איש אחד בשם ביבי, ולא בעד או נגד רעיון או מצע. והנה, דווקא ש"ס ניהלה קמפיין מצוין ומוצלח מאוד, שמתכתב עם בעיותיו של העם הזה המתמודד עם יוקר המחיה. ש"ס, שיש בה לפחות 4 מנדטים של חילונים־מסורתיים, ניהלה קמפיין חברתי שנשען בין היתר על הפעילות והחקיקה של חברי הכנסת החרוצים שלה.
כשבראשה אריה דרעי, מהוותיקים, המוכשרים והמנוסים בפוליטיקה הישראלית (לטוב ולרע), הצליחה המפלגה שהקים מרן עובדיה יוסף ז"ל להמציא עצמה מחדש, ובדרך גם בעטה קצת באביגדור ליברמן, שביקש לזרוק את החרדים עם מריצה למזבלה. השנאה והשפה הבוטה לא מביאות מנדטים, וזוהי הוכחה נוספת.
8. בינואר 2023 אמור להיכנס לתפקידו הרמטכ"ל הבא, רא"ל הרצי הלוי, כשהוא קצת פצוע מהמטווח הפוליטי שליווה את הליך מינויו. את הדרגות יעניקו לו ראש ממשלה ושר ביטחון חדשים, שהתנגדו להחלטת הממשלה למינוי רמטכ"ל ערב בחירות. אסור שהרמטכ"ל ייכנס לתפקידו כשהוא חבול ושנוי במחלוקת. הוא קצין מעולה ובחירה מצוינת ומיטיב לדעת זאת דווקא נתניהו, שמכיר אותו אישית ומעריך אותו מאוד.
על נשיא המדינה יצחק הרצוג ועל נתניהו מוטלת האחריות שמפקדי צה"ל וחיילים בסדיר ובמילואים יידעו ויבינו שבראש הצבא עומד הטוב והראוי במפקדים, והאיש המתאים ביותר לאתגרים הביטחוניים שבפניהם ניצבת ישראל.
9. בלילה שלפני הבחירות הלכנו לראות את המחזה "גלבי", שהעלה תיאטרון הבימה על פי ספרה של איריס אליה כהן, בבימויו של רזי אמיתי. המחזה, כמו הספר, נועד לעכב ככל שרק ניתן את שכחת ילדי תימן החטופים, להזכיר, לזכור ולא להרפות, לחזק את ידיהם של הנאבקות והנאבקים לעשיית צדק ולהמשך החקירה עד שתצא האמת. זה גם מחזה טוב וגם חשוב.
10. לא הצבעתי לבנימין נתניהו, אבל הוא יהיה ראש הממשלה שלי על מלא. כמו שהבטחתי כאן בשבוע שעבר, זהו עניין של גישה ושל דרך שבה אני מאמין מאז ומתמיד. יש לנו ממשלה אחת וראש ממשלה אחד, ואני רוצה בהצלחתו ובהצלחת הממשלה אל מול האתגרים הרבים שיש לנו.לא הצבעתי עבור נתניהו, אבל אני מאחל לו הצלחה בתפקיד שהוא באמת הכי קשה ומסובך בעולם. שבת שלום.