שמו האמיתי של “חוק דרעי” הוא “חוק ביבי”. מדובר בבלון ניסוי. אם התרגיל המסריח יצליח, הוא יאומץ על ידי הקליינט העיקרי: בנימין נתניהו. בעוד מכונת הרעל שלו ממשיכה לפמפם נרטיב שקרי שלפיו “תיקי נתניהו קורסים”, יחתור הנאשם עצמו לעסקת טיעון מקילה שבמסגרתה יודה באישומים מופחתים וייגזר עליו מאסר על תנאי.
הייעוץ המשפטי לכנסת: "חוק דרעי מעורר קשיים, אך הוא לא מקרה קצה"
הישג לקואליציה המתגבשת: הצעות חוק דרעי וחוק בן גביר עברו בקריאה טרומית
מכיוון שחוק דרעי/ביבי קובע שמאסר על תנאי אינו כולל קלון, יוכל נתניהו להמשיך הלאה כרגיל. בלון הניסוי יהפוך לכדור פורח שימלט את נתניהו מאימת הדין. בשלב הזה הוא יגלה פתאום שתלותו בחברים דרעי, גפני, גולדקנופף, בן גביר וסמוטריץ’ התפוגגה. הם יגלו את זה מאוחר מדי.
ולחדשות בהרחבה: הקלון אמור היה למנוע מאריה דרעי את החזרה לממשלה ולכנסת. הוא ריצה שבע שנות קלון בפעם הראשונה, לאחר שהורשע בשוחד. פעם אחת הספיקה לו. הבעיה היא שלאחרונה הורשע שוב, בעבירות מס. הוא נידון למאסר על תנאי. מה שצריך לעשות כדי למלט אותו מקלונו, זה להוסיף מילה אחת לחוק יסוד "הממשלה".
את המילה “בפועל”. ברגע שהיא תתווסף, יהיה ברור שרק הנידונים למאסר בפועל יישאו בקלון. נידוני מאסר על תנאי יהיו פטורים. תכלס, מדובר בשיטה גאונית: היא תיטול את הקלון של דרעי ותמרח אותו על כולנו. כל מי שהיה שותף למעשה החקיקה הרקוב הזה, מבכיר המחוקקים בכנסת ועד זוטר האזרחים במדינה. כולנו נצטרך לחיות עם העובדה שעבריין מורשע סדרתי מצפצף על המערכת וחוזר, פעם אחר פעם, למקום הפשע.
קשה להאמין שהאירוע הזה אכן מתרחש. למי ששכח: דרעי הורשע בשוחד, נידון למאסר בפועל, ריצה את ענשו, השתחרר, חזר למקום הפשע והורשע פעם נוספת, בעבירות מסים. אלא שבין לבין, הוא הצליח להפוך למי שגורלו של נאשם אחר, בנימין נתניהו, נתון בידיו. קלון נופל על קלון. כנסת ישראל מנקה עכשיו את הקלון של דרעי כדי שזה יוכל לסייע לנתניהו להיפטר מהקלון שלו.
לרגל המאורע, יקבל דרעי שני תיקים: תיק הפנים, שיועבר בטאבו על שמו, ותיק הבריאות כבונוס מיוחד. תיק לכל הרשעה. יכול להיות שיהיה גם “המשנה לראש הממשלה”. למה לא, בעצם? הוא כבר הורשע פעמיים, נתניהו עוד לא הורשע אפילו פעם אחת (ונהנה מחזקת החפות). בקצב ההתדרדרות שלנו, בקרוב תידרש הרשעה כתנאי סף לקבלת תיק ממשלתי.
למי שהספיק לשכוח: השופט שמואל הרבסט, שגזר את דינו של דרעי לא מזמן, אמר במעמד גזר הדין את הדברים המדהימים האלה: “הנאשם, איש ציבור מזה כשנים רבות, מדיר עצמו מעתה מרצון מעיסוק בצורכי ציבור... תולדות חייו מלמדות כי הוא ראה בהיותו נבחר ציבור ייעוד ודרך חיים, וכעת נוכח התיק דנן ואישומיו – הרי שהוא מוותר על כך, וזאת מרצונו. אין זה קורבן קל למי שמיצב עצמו כשליח ציבור בעשורים האחרונים ונדמה כי המאשימה עצמה רומזת על כי היא רואה בכך חלק מן העונש אשר אותו הטיל הנאשם על עצמו”.
ממשיך השופט הרבסט: “כל החושש מן הנאשם ומפגיעתו בקופה הציבורית ויטען כי קיימת בו מסוכנות בכל הכרוך במשאו ובמתנו בענייני ממון הרבים או היחיד – יוכל למצוא מנוח לחשש זה ולומר בוודאות כי הנאשם לא ייגע עוד בצורכי ציבור הכורכים בתוכם עיסוק כלכלי, וזאת בשל התרחקותו מהזירה הציבורית".
יש מישהו שמאמין שהשופט, שאישר את עסקת הטיעון עם דרעי, הניח שכל הנאום הזה יתפוגג בתוך חודשים ספורים ואחרי פחות משנה המורשע יתייצב, כאילו כלום, בטבורה של ממשלת ישראל, מחזיק בשני תיקים מרכזיים ומקבל שליטה ישירה על תקציב משרד הבריאות, תוך עקיפת האוצר?
והנה מה שאמר התובע במשפט דרעי, באותו מעמד: "לצד אלו, אבקש להציג שיקולים לקולא שמצדיקים עונש שלא מכיל רכיב מאסר, בראש ובראשונה הודאתו של הנאשם ולקיחת אחריות על מעשיו. בהקשר זה אמירתו הציבורית של הנאשם ופרישתו מחייו הפוליטיים משקפים כי פיו ולבו שווים".
למי שלא הבין: המדינה, כלומר אנחנו, הסכימה לרדת מעונש מאסר לדרעי בעיקר מתוך ההבנה שהוא פורש מהחיים הפוליטיים וכי "פיו ולבו שווים". למי ששכח, כמה ימים לאחר ש"פרש מהחיים הציבוריים", התייצב שוב אותו דרעי בכנסת, השתלט על חדר סמוך לסיעת ש"ס ומונה ליועץ מיוחד לסיעה. הוא נשאר יו"ר ש"ס, התמודד בראשותה לכנסת ועכשיו עומד להפוך לאיש החזק בממשלה. מדובר בלהטוט מצחין, שבהשוואה אליו התרגיל המסריח של שמעון פרס הוא שיעור יוגה במצפה רוחני כלשהו בגליל.
סיפור דרעי הוא מבחנה הגדול של מערכת המשפט, הצדק ואכיפת החוק בישראל. האם היא מורתעת, משותקת מאימה, מפוחדת ומטה לנפול, או שהיא עדיין עומדת על מקומה ומתכוונת להגן על ערכיה הבסיסיים ביותר של הדמוקרטיה? נגד חוק דרעי יוגשו עתירות לבג"ץ. אני מעריך שהן יוגשו גם נגד מעשה החקיקה עצמו וגם נגד הסבירות שבמינויו לתפקיד שר בממשלה של מי שהורשע פעמיים.
בג"ץ יוכל לפסול את מינויו של דרעי בעילת הסבירות. לא צריך להתערב במעשה החקיקה עצמו, שהרי מדובר בחוק יסוד, אבל אפשר ורצוי להתערב בעצם המינוי. אם יש בעולם חוסר סבירות קיצוני, הרי שהוא מגולם במלואו בפרשת מינויו של דרעי. מכיוון שפסקת ההתגברות טרם נחקקה ולא ברור אם תיחקק, יוכל בג"ץ להתערב, להגיד את דברו ולסמן קו אדום ברור על מסלול ההזניה של הציבוריות הישראלית המתנהל באין מפריע לעינינו.
זו תהיה אמירה ברורה שפירושה "עד כאן". הרי רק לפני שנה הוצג בפני הציבור, בית המשפט ומערכת התביעה מצג שווא שלפיו דרעי גוזר על עצמו פרישה. השופט כמעט בכה מהתרגשות. התובע הביע סיפוק מלקיחת האחריות של הנאשם. לנוכח כל זה, יש לבג"ץ כל הכלים וההצדקות בעולם להתערב.
לשם שינוי, בנוסף לכל זה, יש כאן אלמנט נוסף: אמון הציבור. כל הסקרים שנערכו מאז הבחירות מוכיחים שהציבור מתנגד לחוק דרעי. מעשהו של בג"ץ יהיה גם צודק, גם נכון וגם פופולרי וייהנה מתמיכה ציבורית גורפת. גם בקרב מצביעי הליכוד.
לבג"ץ לא תהיה הזדמנות ראויה יותר להמחיש את חשיבות קיומו. ומה יקרה אם הקואליציה החדשה תיחפז להעביר פסקת התגברות במהלך בזק כדי לגבור על בג"ץ? אני לא יודע מה יקרה. אני כן יודע שזה יקרע, אחת ולתמיד, את המסיכה מעל פרצופם של העושים במלאכה. לא שלטון החוק בראש מעיניהם, לא איזון בין הרשויות עומד לנגד עיניהם. הכל אישי. הכל מתמקד בדרעי וביבי. אמרו מעתה, דרבי.
הטור המלא של בן כספית ב"מעריב סופהשבוע"