1. לכסף יש ריח
אחרי הררי חוות הדעת מכל כלכלן שלמד מבוא לכלכלה א' ועד חתני פרס נובל לכלכלה על ההשפעה הכלכלית ההרסנית של הרפורמה המשפטית, נותרו שניים איתנים בעמדתם שהרפורמה אינה יריקה בפרצוף אלא גשמי ברכה: ראש הממשלה בנימין נתניהו וח"כ משה גפני, יו"ר ועדת הכספים. את נתניהו והספינים אנחנו כבר מכירים, אבל דווקא גפני הפתיע.
השבוע קיים גפני, לבקשת האופוזיציה, דיון סוער בנושא "השפעת הרפורמה במערכת המשפט על כלכלת ישראל". משום מה, תוצאות הדיון לא זכו לחשיפה למרות חשיבותו. את הישיבה הוא סיכם בהודעה המדהימה הבאה: "כל הזמן מדווחים כאילו הגיע לפה חורבן בית המקדש. ועדת הכספים קובעת שאין כל קשר בין הרפורמה המשפטית לבין הכלכלה, שהיא יציבה וחזקה. הניסיון לקשור ביניהן הוא ניסיון פוליטי מעיקרו".
מי שכן הזהיר בישיבה היה פרופ' ראובן גרונאו, לשעבר חבר הוועדה המייעצת של בנק ישראל, שכאילו דיבר מגרונו של הנגיד, פרופ' אמיר ירון: "אני בא בידיים נקיות. האינטרס שלי הוא הציבורי. הרפורמה היא סיכון למשק. כל אחוז בפיחות השקל משמעותו רבע או שליש אחוז ביוקר המחיה. אני לא יכול לומר מה תהיה עוצמת הפיחות. אנשי ההייטק לא בסיכון. האיום הוא על משרות החלשים, וזה הסיכון הגדול של השינוי החוקתי".
לא אכנס כאן להסברים נוספים מדוע המהפכה המשפטית הרסנית לכלכלה, אבל תוצאותיה השבוע כבר מדברות בעד עצמן. תעשו פרצוף של מופתעים. מתברר שכן, פרופ' גרונאו צדק. יום לאחר הדיון בוועדה, שוקי הכספים מסרו חוות דעת משלהם. השקל פחת בתוך יום ב־2.51% והגיע ל־3.65 שקלים, שיא של שלוש שנים. המניות קרסו, הסוף אינו נראה באופק, והיציג כבר מתקרב ל־4 שקלים לדולר.
מנהלי ההשקעות ראו את האסון המתקרב וניתבו בינואר, על פי האומדנים, לשוקי המערב יותר מ־10 מיליארד שקלים מכספי הפנסיה והגמל. בית ההשקעות אלטשולר שחם, שהיה הראשון לזהות, נהנה מהעליות בארה"ב והניב בינואר תשואות גבוהות משמעותית מהממוצע. וכשהכסף בורח לחו"ל, זה מסביר מדוע השקל פוחת לעומת הדולר בחודש האחרון ב־7%.
עם כל הכבוד לתובנות של נתניהו, של גפני ושאר מלחכי פנכתם, השווקים הפיננסיים וסוחרי הבורסה המשפיעים על הדולר, שערי המניות, החסכונות הפנסיוניים ובעקיפין על יוקר המחיה, אמרו את דברם - וזה עדיין לא סוף פסוק.
לידיעת נתניהו וגפני: גם החברות הבורסאיות מתייחסות להשפעות הרפורמה. ענקית הנדל"ן המסחרי משולם לוינשטיין הבהירה בדוחותיה הכספיים מתחילת השבוע כי "קיים חוסר ודאות באשר לצעדי הממשלה, הרפורמות וסדרי העדיפויות בתחומים השונים.
הממשלה החלה לקדם שינויים מעוררי מחלוקת במערכת המשפט שאף הובילו למחאה ציבורית, שלדעת תומכיה תחליש את כוחה של מערכת המשפט ותוביל לפגיעה בדמוקרטיה. לשינויים עלולה להיות השפעה לרעה על הסביבה הכלכלית, על דירוג האשראי של המשק ועוד".
הודעה דומה נמסרה שלשום על ידי ענקית הנדל"ן ומרכזי הקניות אמות השקעות, והודעות דומות נוספות בדרך. וזה עוד לא הכל: החברות הישראליות הנסחרות בנאסד"ק יבהירו לפי סעיף F־20 בדוחות הכספיים את אירועי המהפכה המשפטית והשפעתם על התנהלותם העסקית.
כל משקיע אמריקאי שפוי עלול לשאול את עצמו למה להכניס ראש בריא למיטה חולה. נחפש הזדמנויות אחרות. עכשיו ברור מעבר לכל ספק מדוע אזהרות מנהלי הבנקים עוד לפני הבאת חוקי המשילות לקריאה ראשונה היו במקומן. גם שיחה האזהרה שקיים הנגיד ירון עם נתניהו, לאחר שובו מהנסיעה לדאבוס מובנת הרבה יותר. אלא שאחרי שהשד יצא מהבקבוק, קשה מאוד להחזירו.
אבל עדיין לא מאוחר למזער נזקים, וזה יקרה אם אכן ישנו חלקים מהותיים מהחקיקה. הרי נתניהו הבטיח לשמור על מערכת משפט עצמאית. השבוע הרחיק לכת והתחייב גם לשמור על עצמאות בנק ישראל. נקווה שראש הממשלה לא יירדם בשמירה ויצליח לשמור על עצמאות בנק ישראל (שאליה אתייחס בקטע הבא) טוב בהרבה מהדרך שבה שמר על עצמאות בית המשפט.
השאלה הבלתי נמנעת הניצבת כעת לפתחו של נתניהו היא מה חשוב לו יותר: הישרדותו האישית או גורל המשק? בליץ החקיקה בכנסת ותעשיית הספינים מוכיחים שרק הישרדותו חשובה.
הוא מתפקד כמנהל משמרת בסופרמרקט של אינטרסים, הכולל את החרדים, הציונות הדתית ועוצמה יהודית. הימלטותו של נתניהו ממשפט היא אם כל האינטרסים. המכנה המשותף הוא איון בית המשפט העליון.
2. המבצר האחרון
כבר לא בטוח שאמירתה של נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות, שדנה בפסילת נתניהו, ולפיה "המבצר עדיין לא נפל" - בתוקף. בעצם, בטוח שלא. אחרי אישור חוקי המשילות בקריאה ראשונה, ספק אם הייתה חוזרת על קביעה זו היום.
בימים שבהם יש סימן שאלה גדול בנוגע לגורל מערכת המשפט, נותר מבצר אחד שעדיין לא נפל ושחשיבותו אינה שנויה במחלוקת. מדובר בבנק ישראל, שעצמאותו קבועה בחוק. אלא שזה לא מובן מאליו, מכיוון שכל חוק ניתן לשינוי בדיוק כמו תחזית מזג האוויר.
בינתיים הנגיד ירון מוכיח עד כמה חיונית עצמאותו של מוסד זה, ושלא ברצונו הפך למבוגר הפיננסי האחראי. ההוכחה הטובה ביותר הייתה השבוע בנושא הריבית. ההחלטה הפשוטה ביותר מבחינתו הייתה להעלות את הריבית ב־0.25% או להשאירה ללא שינוי - ואז לצאת גיבור. הוא יכול היה לחסוך את דברי הביקורת משר החוץ אלי כהן, מיו"ר ועדת הכספים ח"כ גפני ומיו"ר ועדת הכלכלה ח"כ דוד ביטן.
אגב, בבדיקה שעשיתי עם השר אלי כהן מתברר שהביקורת לא כוונה כלפי הנגיד, אלא כלפי שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שבניגוד להבטחותיו אינו מוריד את יוקר המחיה. לו מחירי החשמל, הארנונה והמים היו אכן יורדים כמובטח בינואר, המדדים היו עולים פחות וכך גם הריבית.
זה לא קרה, וכאן הגיע הספין התורן של נתניהו. הוא לא החמיץ את ההזדמנות לעוט על ההתבטאות הלא מוצלחת של השר כהן והתחייב ש"תחת הנהגתי העצמאות של בנק ישראל מובטחת".
הנגיד יכול היה למנוע מעצמו את הביקורת ולהתקבל במחיאות כפיים גם על ידי נשיא התאחדות התעשיינים, ד"ר רון תומר, ונשיא המגזר העסקי דובי אמיתי. כולם רוצים ריבית אפסית, כי לטענתם מדיניות הריבית אינה אפקטיבית ומשקי הבית ואנשי המגזר העסקי קורסים.
זה נכון לטווח הקצר, אבל בוודאי לא לטווח הארוך. אני זוכר כיצד ב־1984 המדד זינק בתוך חודש ב־24%. מי שקיבל משכורת בתחילת החודש, איבד עד סופו 20% משווי התלוש. אף אחד לא רוצה להיות שם.
הנגיד הוכיח בהחלטתו זקיפות קומה, ואני חייב לומר שהופתעתי לחיוב. אין זו הפעם הראשונה שבה הנגיד מפגין מנהיגות, אף שהוא עושה את זה בדרכי נועם. הוא חרד לגורל המשק ולא היסס להביע את חששותיו בפני נתניהו בנוגע להשפעת חוקי המשילות.
אגב, לנגיד אין שום בעיה אישית. הוא מחזיק בדרכון אמריקאי, והדרך להצלחתו בהשתלבות בכלכלה העולמית מובטחת. הוא מסיים קדנציה בסוף השנה, ונקווה שעד אז נתניהו לא ימאיס עליו את החיים. את כל זה מבין גם נתניהו, שהוא עצמו מינה אותו לתפקיד.
פרופ' ירון הוא אחד מכרטיסי הביקור המוזהבים האחרונים של הכלכלה הישראלית. הוא עלה התאנה היחיד שעוד נותר בגלימת המלכות הנפרמת. בימים שבהם המערכת הפוליטית מסתערת על בתי המשפט, פרופ' ירון שב והדגיש את חשיבות שמירת העצמאות של בנק ישראל.
הדבר האחרון שנתניהו צריך כעת הוא פגיעה במעמד הבנק המרכזי. חלום הביעותים של ראש הממשלה הוא שדוד אמסלם, שר במשרד המשפטים, יקבע את המדיניות המוניטרית, ידאג לאיזון מגדרי ויאסור על פקידי הבנק המרכזי להגיע לעבודה עם רולקסים.
"התפקיד שלי הוא קודם כל לקדם ולשמר את הכלכלה ולמגר את האינפלציה. אני גם מייצג את ישראל ומדבר עם כל הגורמים העולמיים ומראה את חוזקת הכלכלה", אמר לי השבוע הנגיד והוסיף: "עצמאות הבנק המרכזי והנגיד היא קריטית לכלכלה. במדינות שבהן נפגעה עצמאות הבנק המרכזי (כמו טורקיה - י"ש), הדבר הוביל להרס בכלכלה. אני סמוך ובטוח שמקבלי ההחלטות מבינים את זה.
"אנחנו רואים כל מיני חוקים שנכנסים לעולמות הבנקאות, כמו הקפאת ריביות או ריבית על פיקדונות, שיחטיאו את המטרה. הם גם פוגעים בכלכלה ומהווים התערבות בכלכלת השוק. התערבות פוליטית גם גרועה למשק מבחינה תדמיתית".
מומלץ לנתניהו לקרוא את הדברים האלה בשבע עיניים. בשבועות הקרובים יגיעו לישראל נציגי חברות דירוג האשראי הבינלאומיות. הם יבחנו את תובנות הנגיד מהאירועים האחרונים. הם יקשיבו לא רק לדברים שהוא מוציא מהפה, אלא גם לאינטונציה. מה שיגיד, יושפע בין השאר מהדרך שבה תקודם הרפורמה המשפטית לאחר שאושרה השבוע בקריאה ראשונה.
"מחקרים בכלכלה מראים שמוסדות עצמאיים הם רכיב חיוני לכלכלה משגשגת. זה לא סתם שגופים בינלאומיים מתייחסים לנושא. חשוב לשמור על חוזקתם של המוסדות המשפטיים. כל תהליך שלא יהיה חייב להיעשות בצורה סדורה, בשקיפות ובהסכמה רחבה", סיכם פרופ' ירון את דבריו.
3. מפגין עוצמה
במה שנראה כאירוע מלפני שנות דור ננעל לפני שבוע כנס העבודה ה־26 באילת. משלל הנושאים שעלו, בחרתי בהרצאה המרכזית של יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד. "ההסתדרות היא המקום היחידי שבו כל שבטי ישראל יושבים יחד ואני גאה בזה", אמר היו"ר וצדק הרבה יותר מכפי שניתן לחשוב. ההסתדרות כבר מזמן אינה מפלגת העבודה, והפנקס האדום נותר הצבע של אחד הפספורטים הנחשקים.
שלא במקרה, בכנס השתתף גם שר התרבות והספורט, מיקי זוהר. מיקי זוהר? הרי הוא מהליכוד. אז זהו, שבהסתדרות כבר אין ימין ואין שמאל. יש בעיקר איגוד מקצועי. השר זוהר הטריח את עצמו לאילת ובא להשתתף באירוע כי זה היה חשוב לו מאוד.
עוד באותו ערב התקיים משחק גמר גביע המדינה בכדורסל בירושלים. מיד לאחר שסיים את השתתפותו, טס זוהר חזרה למרכז כדי להספיק להגיע לירושלים ולהעניק את הגביע לקבוצה המנצחת. הוא העדיף לצאת מהפריים ולהשאיר את הבמה לחוגגים.
שר התרבות והספורט אינו יוצא דופן בשיתוף הפעולה מאחורי הקלעים עם ההסתדרות. יו"ר ועד העובדים בתעשייה האווירית, יאיר כץ, כבר יצא מהארון (מטפורית כמובן) ודאג לטרפד את יוזמת החקיקה של סמוטריץ' הפוגעת בהתארגנות העובדים.
שר החוץ כהן הטריח את עצמו לישיבת הרגעה בהנהלת ההסתדרות, כאילו הוא שר העבודה או שר הפנים. שרת התחבורה מירי רגב, שמאחוריה עומדים ועדי העובדים ברשות שדות התעופה והוועדים בנמלים, גם כן עורגת להסתדרות.
את המדיניות ה"לא שמאל ולא ימין" מוביל כאמור זה שנתיים בר־דוד. הוא השכיל למצב את ארגון העובדים הארצי במרכז, כי מבחינתו "ימין ושמאל רק חול וחול". "עם כניסתי לתפקיד החלטתי לצאת למסע ארוך לשינוי היסטורי של הדנ"א של ההסתדרות. כבר אז ראיתי שאנחנו חייבים להתנתק מהסתדרות שיש לה מפלגה ומפלגה שיש לה הסתדרות", הסביר בר־דוד את דבריו.
הוא המשיך: "למרות הקושי להסתגל למצב, לקחנו בהדרגה את המוסד לאמצע. ההסתדרות לא כלי במשחק הפוליטי. אנחנו פעילים בכל המפלגות. אני גאה בזה שאצלנו יושבים יחד כל שבטי ישראל: חרדים, חילונים, דתיים וערבים".
על רקע דברים אלה ניתן היה להבין את עמדתו המתנגדת להצטרפות לשביתה ולהפגנות נגד המהפכה המשפטית. אבל עמדה זו נכונה לטווח הקצר בלבד, ולאורך זמן הוא חייב לחשב מסלול מחדש.
הליכוד הצליח מבעוד מועד לנטרל את בר־דוד, לאחר ששר החוץ הבטיח לו גדולות ונצורות. בהמשך, הוא השמיע את תסכולו על גורמים שהאשימו את ההסתדרות בתמיכה בוועדים הגדולים כמו חברת החשמל, רשות שדות התעופה והנמלים, והטיחו בה כינויים כמו "ארגון אנכרוניסטי". כיום הם מפרגנים לה ככלה ביום חופתה ומבקשים מבר־דוד להצטרף למוחים.
בר־דוד כינה את זה צביעות. אפשר להתחבר לתסכולו, ועדיין הוא מבקר את הרפורמה. "השיא בפילוג ובשסע היא הרפורמה המשפטית. אני תומך בשינויים שצריכים להתבצע בשיתוף פעולה. יריב לוין חברי האישי, וגם יאיר לפיד ידידי, מוזמנים להידבר בלי תנאים מוקדמים. אני פונה לראש הממשלה: האחריות היא עליך".
הוא אמר והוסיף: "יש עליי לחץ עצום להצטרף לשביתה. כל אלו שלוחצים עליי, תקפו בעבר את ההסתדרות בטענה שהיא דואגת לוועדים הגדולים. כעת לא מהססים לפנות אליה. ההסתדרות בוחרת את המלחמות שלה. בחוק ההסדרים אין ולו דבר אחד כנגד ההסתדרות, כי אנחנו חזקים".
זאת לא בושה לתמוך בהסתדרות ולחזק את פעילותה גם בימי שגרה, גם אם רחמנא ליצלן מדובר בתמיכה בוועדים הגדולים. אלא שההסתדרות אינה סתם ארגון שאחראי רק לדאגה לרווחת העובדים. ההסתדרות מודל 2023 היא הרבה מעבר לכך. המאבק למען העובדים המוחלשים שגם אינם מאורגנים, היה צעד ראשון. המלחמה ביוקר המחיה היא הרחבה נוספת ביריעת האחריות ההסתדרותית. זה עדיין לא מאוחר.
4. נסיך הגאות והשפל
יו"ר דירקטוריון מיטב בית השקעות, צבי סטפק, כבר ראה ממרום גילו (77) כמעט הכל. את שוק המניות הקורס במפולת 1982, את מניות הבנקים מתרסקות שנה לאחר מכן. צריך עצבים מברזל כדי לשרוד את כל אלה. אלא שאת ההפיכה המשפטית הוא לא חזה.
את הקריירה הוא התחיל כמורה להיסטוריה, וכעת הוא מודה שהיא חוזרת על עצמה. פעילותו בבורסה החלה ממשרד קטן ברחוב ביאליק ברמת גן. הוא לא תיאר לעצמו ש־45 שנים לאחר מכן יגייס מיטב, המנוהל על ידי אילן רביב, כפרזנטור את השחקן דיוויד שווימר מהסדרה האמריקאית המצליחה "חברים".
את ההיסטוריה שלו בשוק סיכם בספר "עולם ההשקעות שלי" (הוצאת בית עלים). הספר מתאר את השקפת עולמו על עולם ההשקעות, התובנות בנוגע למחירי הדיור ויוקר המחיה. למהפכה המשפטית הוא לא הספיק להתייחס, אף שבספר הוא ניבא שדי במנהיג פופוליסט כדי שמחאה תצא משליטה.
בית ההשקעות שבבעלותו ובבעלות אלי ברקת (אחיו של שר הכלכלה, ניר ברקת) מנהל נכסים בהיקף 220 מיליארד שקל. מיטב נחשב כבית ההשקעות הגדול בישראל, קצת לפני אלטשולר שחם. השבוע, בשיא ההפגנות כנגד המהפכה, שיגרה הנהלת איגוד בתי ההשקעות מכתב לשר המשפטים יריב לוין וליו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, ובו קריאה להידברות.
"לא צפיתי את זה, אבל אני מבין מדוע הם עושים את המהפכה. הם עושים את זה בגלל שיכרון כוח ואופוריה. הם מבינים שהזמן הולך וקצר ומנסים להכניס את כולם להלם ובליץ של חקיקה שהוא הזוי. התעמקתי בכל אחד מסעיפי ההצעה. יש גם תקציב שהם צריכים לאשר. פסקת ההתגברות היא יוזמה של החרדים והם מתנים את אישור התקציב בקטע הזה".
"בניהול תיקים רואים הקטנת הסיכון דרך צמצום רכיב המניות והגדלה בחו"ל. אנשים מוטרדים מתעניינים בפתיחת חשבונות בחו"ל, ואנחנו מנהלים כספים בתיקים בחו"ל, אבל שם המינימום לפתיחת תיק הוא מאות אלפי דולרים והעמלות יקרות.
"המגמה בניהול תיקים קורית במיוחד בקרב האנשים המאוד אמידים, שמנהלים אצלנו תיקים של כ־100 מיליון שקל מעולם ההייטק או הביומד. היה בימים האחרונים מקרה אחד של מישהו שביקש להוציא את כל הכסף – ומדובר בעשרות מיליוני שקלים".
"אני לא ממליץ להיכנס לפאניקה מיותרת. לדעתי זה לא יגיע לשם. הברומטר לתחושה של אנשים זה התנהגות הדולר, וזה סימן לא טוב. למרות שהנגיד העלה את הריבית בחצי אחוז, השקל לא התחזק אלא אפילו נחלש".
"אני למדתי לעומק את מה שקרה בהונגריה, הדרך שלהם למינוי שופטים וההשפעה על התקשורת. זה נגמר רע מאוד, ואם כך יהיה גם אצלנו, זה מדאיג. כרגע רק הקפיאו תוכניות ברשות השידור, אבל יש תוכניות נוספות להמשך הדרך. הגיוני שתהיה פשרה ותיקונים, אבל אני מקווה שתהיה פשרה סבירה. תיקונים קוסמטיים לא באים בחשבון. כפי שראינו השבוע, השוק חכם יותר מכל הפוליטיקאים ויגיב בהתאם".
"וכמובן שיש את העניין הכלכלי, כמו הריבית ההולכת ועולה. יש גם פדיונות בקרנות הנאמנות המתמחות במניות ובאג"ח מדינה וכניסה לקרנות כספיות בשקלים ודולריות. יש השקעות חלופיות כמו איגרות חוב ממשלתיות בתשואות מתקבלות על הדעת - ושוק המניות חוטף".
"בשנים עברו הביקוש עלה על ההיצע והמחירים עלו, אבל כעת כוח המיקוח של הקונים התגבר. גם משפרי דיור יתקשו לשדרג לדירה גדולה יותר. אם הם התחייבו על דירה יותר יקרה ולא הצליחו למכור את הדירה הקודמת, הם בבעיה שתאלץ אותם להתפשר במחיר.
"הקבלנים התחילו תחילה עם הנחות עקיפות כמו מטבח ומכשירי חשמל, והמשיכו בהורדות מחירים שרק ילכו ויגדלו. יש קבלנים עם כריות ביטחון משנים עברו שעדיין מחזיקים מעמד. אבל אתה רואה דרך הבורסה שמחירי מניות חברות הבנייה צנחו בתוך שנה ביותר מ־30%.
"השוק צופה שהרווחיות לא תחזור על עצמה ותהיה גרועה בהרבה מ־2022. יש חברות נדל"ן שקנו קרקעות במחירים מטורפים וגייסו איגרות חוב בריבית גבוהה. כנראה שיהיו פשיטות רגל בקרב קבלנים חלשים".
"מבחינתי, יש הרבה דברים שמסמנים הצלחה ומעניקים לי סיפוק ותחושה טובה. אחת מהם היא התקופה שבה הייתי פעם מורה להיסטוריה. כיום כסף הוא אמצעי לרמת חיים סבירה ולדעתי הוא לא הופך שום אדם למאושר.
"שלא במקרה אני משמש כיו"ר הארגון קפיטליזם קשוב, שנועד לצמצם את אי־השוויון. המוטו הוא שכסף זה לא הכל וכך גם רווח לבעלי המניות. עם מיזוג מיטב עם דש, הבעלים הורידו את עלות השכר ב־20% בסכום של 2 מיליון שקל לכל אחד מאיתנו.
"במקביל, העלינו את השכר של כל מי שהרוויח פחות מ־8,000 שקל. בנוסף, קבענו ששכר המינימום יהיה אצלנו תמיד גבוה יותר משכר המינימום במשק. מבחינתי, זה קפיטליזם קשוב".
התרעות פיקוד העורף