יום האישה דורש מאמר פמיניסטי, אבל לאו דווקא לפי ההגדרות המקובלות. לרוב, פמיניסטיות הן אלה שמשקיעות בקידום נשים אחרות, משתתפות בקמפיין MeToo בלתי מתפשר, מתעסקות בשוויון מגדרי. אבל משמעותו הראשונית של פמיניזם היא נשים חזקות שמהוות מודל לחיקוי. כאלה שלא מרגישות נחותות או פגיעות בגלל המגדר שלהן, מוכנות ללכת דרך ארוכה, ואם הן רוצות משהו - הן פשוט באות ולוקחות אותו.
ח"כ יוליה מלינובסקי תוקפת: "ההלכה לא מתאימה למצב של היום"
"טירוף מערכות": יוליה מלינובסקי במתקפה על חברי הממשלה
במרחב הפופוליסטי שבו דיבורים מחליפים את המעשים, לא כדאי להיתקע בפרדיגמות. זו דרכה של ח״כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו) באופן כללי, וגם בהיבט הפמיניסטי. היא לא מדברת על פמיניזם, אבל חיה אותו בטבעיות. לכן היא ראויה לתשומת לב לא פחות ממרב מיכאלי וסיסמאותיה היהירות, ובוודאי שלא פחות משרות כמו מאי גולן ומירי רגב, שעשייתן מתמצה בשירותו של גבר, ונדמה כי הן חסרות דעה משל עצמן.
מלינובסקי מגדירה את עצמה כימנית, ולא מעניין אותה אם מישהו החליט שהממשלה הנוכחית היא ״ימין מלא־מלא״ ושמי שאינו חלק ממנה הוא ״שמאל״. באופן כללי, מלינובסקי מסתייגת מהבניות חברתיות ומפרדיגמות. היא לא מסכימה עם קונספט ״הכיבוש״ כי אינה רוצה לקחת אחריות על הפלסטינים, אלא על אזרחי ישראל, ודוגלת בפתרון של הפרדה לכשיהיה עם מי לדבר בצד השני. כרגע, לדעתה אין.
היא מאמינה שמרצים באקדמיה אינם יכולים לפעול נגד המדינה שמממנת אותם וצריכים להישמע לחוקיה ולקודים שלה, אבל שאת אותה תפיסה צריך ליישם גם על רבנים. היא לא מצטרפת לזרמים המקובעים של ״אנחנו״ ו״אתם״ שממלאים את המרחב הציבורי, והיא לא לכודה בפופוליזם - גם אם יש לזה מחיר.
כששואלים אותה למה היא נמצאת בפוליטיקה, היא אומרת שתמיד היה אכפת לה ממה שקורה סביבה, ותמיד שאפה לעזור לאחרים. לא הזרקורים משכו אותה, אלא עשייה אמיתית למען הכלל, והיא גם לא מנסה למתג את עצמה עם ז׳אנר, ז׳רגון, קבוצה מסוימת או נושא מסוים.
היא העבירה את החוק שמסדיר תנאי עבודה למאבטחים; דאגה למענק חימום הבית עבור קשישים; קיצרה תורים עבור עובדי קבלן - וכל זה בלי להיות סוציאליסטית. היא נלחמת בוועדות; סייעה לפליטים מאוקראינה; העבירה בקריאה טרומית חוק שמתייחס לקורבנות פגיעה מינית על רקע לאומני כקורבנות פיגוע; קידמה את רפורמת הכשרות כשזה עוד היה אפשרי; דאגה להפיץ ברבים תוכנית עזרה למשכנתה שהיה לה תקציב אך אף אחד לא ידע על קיומה; וקידמה גם את חוק המטרו. ״הנושאים משתנים ואני מתפתחת״, היא מעידה על עצמה.
היא לא מתרגשת מהתלהמות ויודעת לסיים את דבריה גם כשיש כאוס פופוליסטי מסביב, כפי שרבים ראו בסרטון שבו היא אמרה את דבריה גם לאחר שפרצה בבכי בוועדת חוקה, חוק ומשפט. היא לא צריכה דובר ואסטרטגיית תקשורת, לא מסתחבקת עם עיתונאים או רודפת אחרי הלייקים והתהילה הריקה - היא באמת שם למען העשייה. מבאס שאין רבות ורבים כמוה.
היא מתנגדת לשיח המקטלג של ״הפריווילגים״ ו״המקופחים״ ולא דוגלת בשיטת התלונות, ההכפשות והרחמים העצמיים. היא מאמינה בלדעת להסתדר. בכך שכל אדם אחראי על עצמו, על ילדיו, על פרנסתו, על שלומו. קיפוח, מבחינתה, ניתן לפתור על ידי למידה והתקדמות ועבודה קשה, כפי שעשו העולים מרוסיה. כפי שהיא עצמה עשתה.
אין הרבה נשים בכנסת הנוכחית. יש מעט מאוד נשים בממשלה, ולמרבה הצער רובן לא באמת מנהיגות או מהוות מקור להשראה. רובן מחפשות את הזרקור, את הוויראליות, את המריבות הרעשניות ואת הסיסמאות - ודווקא משום כך - ביום האישה מגיע זרקור לאלה שלא. תהיו יוליות.