ההסכם שנחתם בין ערב הסעודית לאיראן בתיווך סין מהווה נקודת מפנה מהותית במשוואה הגיאופוליטית־ביטחונית במזרח התיכון. על פניו מסתמן כבר עתה כי ככל שגוברת מעורבותה הכלכלית והדיפלומטית של סין באזור, בדגש על השקעותיה העצומות בעיקר במדינות המפרץ אך גם באיראן, משתנה מאזן הכוחות האזורי ומתחדדת הדילמה הן בישראל והן בארה"ב באשר לטיב היחסים החדשים הנרקמים בין הצדדים.
"טוב לעמי האזור": נסראללה מגיב לחימום היחסים בין האיראנים לסעודים
"הסעודים הרגישו חשופים": גורם מדיני מתייחס לחידוש היחסים בין איראן וסעודיה
עם זאת, כשהיא מונעת מתוך חזון ואינטרסים גלובליים ופועלת לשמירת היציבות הביטחונית, ובשונה מהדעה הרווחת במערב, סין אינה חותרת לשמש כ"שוטר אזורי". חידוש היחסים הדיפלומטיים מעורר הדים רבים. סין מגבירה כאמור את מעורבותה באזור ומובילה תהליך מורכב וממושך של גישור ותיווך בין הצדדים, בסיוע נציגים מעיראק ומעומאן.
חשוב להבהיר כי מעבר להיותו הישג דיפלומטי חשוב מאוד בעבור הממשל הסיני, מדובר בחידוש הקשר בין הנהגת העולם הסוני והנהגת העולם השיעי. בראייה סינית, חידוש הקשר כשלעצמו – חרף הפערים האידיאולוגיים והאסטרטגיים ההיסטוריים – נושא משמעות אסטרטגית ארוכת טווח, שכן הוא נועד לצמצם את המתיחות הפנים־מוסלמית, לפוגג את חומרת האיום ההדדי ולהגביר את היציבות הביטחונית האזורית, לדוגמה - בסיום המאבק המתחולל ביניהן בתימן.
יתרה מכך, לא זו בלבד שהתיווך הסיני מבסס את עוצמתו של ממשל בייג'ין המאפיל על עמדתה של ארה"ב וממשל ביידן, אלא שהידוק הקשר עם מנהיג העולם הסוני והשיעי מאותת על רצינות כוונותיה של סין להעמיק ולהרחיב את היקף הקשרים עם מדינות מוסלמיות נוספות. במילים אחרות, סין איננה מעצמה אסייתית עם זרועות ברחבי העולם, אלא מעצמה גלובלית חזקה ועוצמתית עם מרחב קשרים כלכליים אסטרטגיים במזרח התיכון.
התבוננות כוללת מראה כי בעקבות המלחמה באירופה וצמצום נוכחותה של רוסיה בסוריה, וכל שכן נוכח נסיגתה של ארה"ב מהמזרח התיכון בעשור האחרון, מסתמן כי חידוש היחסים בתיווכה של סין מסמל את תחילתה של תקופה ומערכת יחסים חדשה ושונה מזו שהורגלנו אליה עד כה. לא זו בלבד שסין ממלאת את הוואקום הגיאופוליטי שנוצר בהיעדרן, אלא שהתחזקות נוכחותה מסיטה את מוקד תשומת הלב העולמית מאירופה ומאסיה לאזור זה, הנחשב לנפיץ בעולם. יתרה מזאת, אף שסין וארה"ב הן מעצמות יריבות, התבוננות מקרוב מראה כי למרות החרפת המחלוקות, הפערים והמתחים הפנימיים ביניהן, סין אינה מתיימרת להחליף את ארה"ב מבחינה ביטחונית.
להפך - העמקת המעורבות הדיפלומטית והכלכלית נועדה להפעיל מנוף לחצים על ממשל ביידן לשתף פעולה עם ממשלת בייג'ין. כל זאת, במטרה למנוע את החרפת מאבקי הכוח ביניהן, למצוא את הדרך המשותפת לבלום את הסלמת המתיחות באזור, ותוך שהיא מספקת ערבויות כלכליות־ביטחוניות לכך. על רקע זה, ללא ספק על ישראל להדק את קשריה האסטרטגיים עם סין ולא להסתפק עוד ב"יחסים מיוחדים" עם ארה"ב.