כידוע, "לוט" היא חברת התעופה הלאומית של פולין. זו חברה שטסה בכל העולם. אתמול, כל הטסים במטוסי "לוט" ראו את הדיילים ואת צוות המטוס עם נרקיס צהוב מנייר על דש הבגד, ואז, במהלך הנסיעה נשמעה בכל המטוסים ובכל הקווים הודעה המסבירה זאת. הנרקיס הצהוב מסמל את ההזדהות עם מרד גטו ורשה, שפרץ אתמול, 19 באפריל, לפני 80 שנה בדיוק.

והנה, חוויתי בעצמי משהו מכך בפליאה לא קטנה כאשר ישבתי בעצמי במטוס "לוט" בטיסה לוורשה ביום שני האחרון, ודפדפתי לתומי בחוברת התיירותית שתמיד מצויה ברשת שבגב המושב שלפניי. זו חוברת שכל חברת טיסה מעניקה לכל הנוסעים. הרבה תיירות, פרסומת לשעונים שמעולם לא אקנה ודברים כאלה.

אני מדפדף ופתאום רואה שעל פני שלושה עמודים מופיע הסבר על משמעות מרד גטו ורשה, עם צילומים של צעירים פולנים העונדים את הנרקיס הצהוב. חוברת של חברת תעופה. פולנית. יש ל"לוט" קווים לניו יורק, לטוקיו ולעשרות מדינות, טסים בהם עשרות אלפי אנשים. מה להם ולמרד גטו ורשה? מה לטיסות לכיף ולעסקים ולשואה? הפולנים בכל זאת מפרסמים זאת לכולם. התרשמתי. אי אפשר שלא להתרשם מהרצינות של הפולנים במשך שנים ארוכות בשימור זיכרון השואה היהודית.

במוזיאון ששמו "פולין" בוורשה התכנס ביום שני בערב קהל של מוזמנים לקראת פתיחת תערוכה על היהודים שחיו בגטו בעת המרד, לא כלוחמים אלא כשורדים. כל המוזמנים קיבלו נרקיס צהוב מנייר וענדו אותו. גם אני. הכל מרשים, ועם זאת הנואמים אמרו דברים שאני לא מסכים להם למרות שהם לכאורה כל כך אנושיים וכל כך צודקים.

אמרו למשל שעלינו לזכור את היהודים שחיו בגטו ורשה בתקופה הנוראה ההיא, ואז הנואם הפליג והמשיך: "כמו שבאוקראינה חיים אנשים במרתפים ובמחבואים". אני מזדהה כמובן עם המסתתרים באוקראינה, הכוונות של הנואמים טובות, אבל אני לא מקבל את ההשוואה של השואה למקרה אחר. בתקופת השואה לא היה ליהודי שום מפלט. הוא לא נהרג כדי לנצח באיזו מלחמה, או כדי להשליט איזה שליט, הוא נרצח לשם הרצח, רצח ששום דבר לא היה יכול לבטלו.

בכל זאת, למרות שאנשים לא אומרים ולא חושבים בדיוק מה שאני רוצה שהם יאמרו ויחשבו, אני מעריך את המסירות והרצינות שבהן הפולנים מנציחים את זכר השואה. מוזיאון "פולין" בוורשה הוא אחד המוזיאונים שמושכים הכי הרבה קהל בפולין. הפולנים נוהרים אליו. לא יהודים. הוא מציג את חיי היהודים בפולין במשך 800 השנים שבהן יהודים ופולנים חיו יחד.

נהוג לבקר את הפולנים ולטעון שהם לוקים בשכחה מוזרה ולא מזכירים את האנטישמיות הפולנית כלפי היהודים, ובכן, במוזיאון "פולין" התפלאתי לראות כבר לפני שנים קטע בתערוכה שמוקדש לאנטישמיות כלפי היהודים בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה. זו ביקורת עצמית שיש להעריך. בקטע הזה בתערוכה מדובר על תקופת ראש הממשלה גומולקה, תקופה שבה בפרץ של אנטישמיות החלו לזרוק יהודים מתפקידיהם, פשוט מפני שהם יהודים.

זה גרם לעזיבת כמעט כל היהודים האחרונים את פולין, רובם המכריע לישראל. והנה, הרדיפות האנטישמיות האלה בפולין, כלפי אותם יהודים שבכל זאת ולמרות הכל החליטו להישאר בפולין, מוצגות במוזיאון. גם הפוגרום שעשו הפולנים ביהודים בקיילצה אחרי תקופת השואה - מוצג. לא מסתירים את הנקודות הרעות של העבר. כל מבקר פולני רואה זאת.

כאמור, אתמול, 19 באפריל, התקיים בוורשה טקס לציון 80 שנה למרד גטו ורשה. המכון הפולני בתל אביב הזמין אותי לסדרה של פגישות וראיונות סביב האירוע הזה, ובעודי בוורשה מה התפלאתי לשמוע מאיש בכיר שעומד להתקיים גם טקס אחר לציון 80 שנה למרד גטו ורשה. טקס אלטרנטיבי. הטקס הראשי נערך מול האנדרטה המרכזית לשואה, וזהו טקס ממשלתי.

הייתי בו אתמול והוא היה טקס רב משתתפים ומרשים מעבר למילים, בהשתתפות נשיאי ישראל, פולין וגרמניה. אבל באותו יום, ובאותה שעה, נערך גם טקס לא רחוק משם ליד האנדרטה לזכר שמואל זיגלבוים, ממנהיגי יהודי פולין בזמן השואה. התפלאתי. "מדוע אנשים, אנשים פולנים, עושים טקס אחר? ולא משתתפים בטקס הממשלתי?", שאלתי אותו. "כי יש אנשים שלא מוכנים להיות בטקס עם אנשי הממשלה הזאת", הייתה התגובה.

פולין קרועה. כמו ישראל. שר התרבות והמורשת הלאומית הפולני, פרופ' פיוטר גלינסקי, שראיינתי אותו ארוכות על הפעולות הענקיות שפולין עושה לשימור זכר החיים היהודיים שהיו בפולין, ואני עוד מקווה לפרסם את הראיון הזה, אמר לי על ההשוואה בין פולין וישראל בנושא הרפורמות במערכת המשפט: "בשתי המדינות מערכת המשפט עצמאית מדי.

אני מכיר את המצב ויודע שהם רוצים להגדיל עוד את כוחם ולהרחיב אותו מעבר למה שדמוקרטיה מאפשרת". והוא הרחיב עוד על המצב המיוחד של פולין המנסה להשתחרר ממוקדי הכוח שעדיין נותרו מזמן הקומוניזם, הסבר שעוד אפרט בפרסום בעתיד הקרוב.