ככל שצפיתי פעם אחר פעם בסרטון הירי בתל רומיידה, כך הפכה התהייה הראשונית לזעם גובר והולך. זה לא רק חייל דפוק שהוציא להורג אדם חסר אונים: הסצנה כולה, בייחוד הקטע שאחרי הירי, הייתה סוריאליזם גמור. חיילים, פרמדיקים ואזרחים חובשי כיפות הסתובבו סביב הדם שניגר מראשו של הירוי, איש איש בענייניו. אף אחד לא שם קצוץ. כאילו מדובר בסצנת רחוב שכונתית.
אילו האירוע הזה לא היה מצולם על ידי בצלם לא הייתה קמה סערה. היורה היה גיבור שעלילותיו מסופרות מאב לבנו בבתי הכנסת בשטחים, מפקדיו היו טרודים במשימותיהם וצה"ל היה ממשיך להיות הצבא הכי מוסרי בעולם. אומנם הפלסטינים היו מספרים שהדוקר הוצא להורג, אך איש לא היה מאמין להם. כעבור כמה זמן שוברים שתיקה היו מזהים אירוע חריג, מאתרים עדות חייל שהיה שם ומפרסמים את דבר האירוע. התגובה מבנט עד לפיד הייתה: בוגדים.
למזלנו הפיקוד העליון זיהה מיד עם פרסום סרטון בצלם את הכשל האישי והיחידתי. כל המעורבים הוכנסו למטחנה של חקירות, נזיפות ואולי כתבי אישום. אפשר להיות ציניים ולומר שהתגובה נועדה לבלום מתקפה מדינית, אבל הרמטכ"ל הנוכחי כבר הוכיח שהוא מתכוון למה שהוא אומר כשדיבר על מרוקני המחסניות.
הגרועים מכולם היו הפרמדיקים באמבולנס שחש למקום. איש מאנשי הצוות הרפואי לא טרח להעיף מבט שני בפלסטינים הירויים.
ככה נראית הבנאליות של הרו(ב)ע היהודי בחברון.